כשהכלה מרחיקה מהסבתא את הנכדים: פרק ראשון מתוך "כל הדרך הלאה"

היום ארבעה־עשר במאי, יום הולדתו של ג'ו. קייט סיימה לאפות את העוגה ובעוד שעה, כשתתקרר, היא תצפה אותה בקרם. כלים נערמו בכיור. היא שטפה במהירות את אביזרי המיקסר, שאותם אין להכניס למדיח, והתבוננה בגינה שמעבר לחלון. כשפתחה אותו, אוויר צח חדר פנימה והביא איתו משב ריח של פרחי הברונפלסיה שנשתלו מתחת לאדן החלון. שמש הבוקר הנעימה שלחה קרניים שלאורן התערבלו פתיתי אבק ונראו כנצנוצים מזדהרים של זהב. מרחוק ראתה את מדשאות השכנים שגדר עץ מפרידה ביניהן. הכול היה ירוק ופורח, האביב שלט סביב במלוא הדרו.

היא נזכרה בימי ההולדת שערכה לג'ו מדי חמש שנים. יום הולדתו החמישים וחמישה היה המוצלח ביותר. שנה קודם לכן נולדה נכדתם הבכורה דניאל, ולא היה מאושר ממנו, אך למרבה הצער, לפני שלוש שנים קיבל את השבץ שפגע בצדו השמאלי של גופו. הוא תִפקד והמשיך לעבוד אבל הפך מריר יותר והכעסים כוונו אליה. לעתים חשה שאינה יכולה לשאת יותר את הזעם והטענות. אבל הגרוע מכול קרה לפני שנה וחצי, כשג'ו קיבל אירוע נוסף, ומאז הוא מאושפז בהוסטל. מחר ימלאו לו שישים ואחת. היא תקנה זר פרחים, ותביא אותו אל המחלקה שבה הוא שוכב. האם הוא שומע אותה? לעתים הוא ממצמץ בעיניו והיא אינה יודעת אם זו תגובה או רפלקס.

קייט התנערה ממחשבותיה ופתחה את דלת הארון העליון במטבח, ואז נזכרה שאזל האורז שאותו התכוונה להכין לנכדיה לארוחת הצהריים. ג'ניפר כלתה התקשרה אליה בבוקר להודיע לה שלא הספיקה להכין אוכל לילדים, ושאלה אם תוכל להביא להם את הארוחה. לרגע חככה בדעתה ואז החליטה לקפוץ לסופר. היא תכין להם במהירות ארוחה ותיסע לג'ו. כשסיימה לבשל התלבשה, ארזה את המזון כדי להביאו אל ביתו של סְטיוּ, בנה, ואז נזכרה שדלת הכניסה הוחלפה ועדיין לא ניתן לה מפתח חדש. היא הרהרה לרגע ואז התקשרה לג'ניפר לומר לה שהיא משאירה את מפתח ביתה מתחת לשטיחון במרפסת האחורית, וביקשה שהמטפלת ששומרת על הילדים תבוא לקחת את ארוחת הצהריים שהכינה. ג'ניפר אמרה 'בסדר' וניתקה.

כשנכנסה לרכב חשה מועקה, כיוונה את תחנת הרדיו על מוזיקה שקטה והשתלבה בתנועה. לאורך כל הדרך האביב שמר על צבעיו הססגוניים והיא נהנתה מהנסיעה. כשהגיעה לג'ו, התקבלה בשמחה על ידי צוות ההוסטל וכולם התכנסו סביב מיטתו. הרופא התורן התבונן בה, ראה את פניה העצובות ואיחל לה שמצבו של ג'ו ישתפר, אבל כולם ידעו שנס לא יקרה. הם שיבחו את העוגה הטעימה והתפזרו איש־איש לתפקידיו השונים במחלקה. קייט נשארה לשבת ליד ג'ו וליטפה את זרועו. בכל פעם שאחזה בידו קיוותה שתחוש תזוזה כלשהי, אך כשהרפתה ממנו, ידו צנחה. היא השמיעה אנחה שקטה, מתחה את הסדין, הסיטה קווצת שיער ונשקה על מצחו. לאחר מכן אספה את חפציה ויצאה לכיוון המכונית. מייד כשהתניעה אותה, נזכרה שהשאירה אוכל לנכדים ארוז בקופסאות פלסטיק במקרר, וקיוותה שהמטפלת לא שכחה לקחת אותן.

הפריחה בשלל צבעים לאורך הדרך הביתה הייתה מרהיבה ורוממה מעט את רוחה. כשהגיעה ופתחה את הדלת, נוכחה לדעת שהאוכל נלקח, ורווח לה. בעבר כבר היו לא מעט פעמים שהכינה אוכל לנכדיה והאוכל נשאר אצלה עד שנזרק, או שהגיע אליהם ונשלח שם לפח. היא התיישבה על הספה לנוח כמה דקות מהדרך, לפני שתתחיל לסדר ולנקות את מעט האבק שהצטבר מהפעם האחרונה שרימה המנקה הייתה כאן. מאז שג'ו אושפז, מגיעה רימה רק פעם בשבוע כי אף אחד לא מלכלך. היא מבשלת פחות והנכדים כמעט שאינם מגיעים.

רוצים לקרוא את "כל הדרך הלאה" בגירסה הדיגיטלית? הורידו את האפליקציה לאייפון , לאייפד ולאנדרואיד .

לפני שלושה ימים התקשר אליה סטיו וביקש שתבוא אליהם למחרת בבוקר כדי לשמור על הילדים. הוא וג'ניפר התכוונו לצאת מוקדם מן הבית, אבל הבטיח שיבוא להחליף אותה לאחר שעתיים. למחרת, עם צלצול השעון המעורר, שתתה קפה והתארגנה במהירות. כשהגיעה לביתם ראתה שמכוניתו של סטיו כבר לא חנתה במקומה הקבוע ובחניה עמדה רק מכוניתה של ג'ניפר. היא נקשה קלות על הדלת כדי לא להעיר את הילדים, אך לא היה מענה. אחר נקשה עוד כמה פעמים והתיישבה להמתין על כיסא במרפסת. חמש דקות חלפו והיא נקשה בשלישית. שקט שרר בכול. אולי כלתה ישנה, חשבה. היא עלולה לאחר לעבודה. קייט חיכתה עוד מעט ושוב ניסתה את מזלה. בהיעדר כל מענה החליטה לחזור הביתה. כשניסתה לברר בטלפון עם סטיו מה קורה, התנצל ואמר שג'ניפר התקלחה ולא שמעה את נקישותיה.

"היא ידעה שאני אמורה להגיע, דווקא אז נכנסה להתקלח? מדוע לא חשבה להודיע לי לאחֵר מעט?"

"אמא, היכן המפתח שלך לבית שלי?" שאל סטיו בנימה של תוכחה.

הוא כבר מנסה להטיל את האשמה עליי, חשבה.

"נתת לי מפתח לפני זמן רב ומאז החלפתם את דלת הכניסה," השיבה.

"אדאג לך למפתח," אמר.

בעוד שנתיים... אולי... לחשה לעצמה.

קייט הדליקה את הטלוויזיה כדי לגלות שאין כל חדש. רונלד רייגן ניצח את יריבו, והעולם כמנהגו נוהג. הבית היה שקט והיא החליטה להתקשר לדייב לשאול לשלומו, אך דייב לא ענה ובמשיבון הייתה הודעה שנסע לכנס בפלורידה ויחזור בעוד שלושה ימים. "נא לא להשאיר הודעות" - כך אמרה ההקלטה בקולה המתכתי. כשהתקשרה לאיתן, בנה הצעיר, המשיבון היה מלא וגם הודעה לא יכלה להשאיר. שלושה בנים יש לה וכולם עסוקים, חשבה, ספק בצער, ספק בשמחה. אילו רק הייתה יכולה להחליף מילה עם מי מהם. היא הלכה לכיוון המטבח כדי להכין לעצמה כוס קפה. את זה של הבוקר לא סיימה לשתות כיוון שמיהרה. עם שתיית הקפה נזכרה שלא הכניסה הביתה את עיתון הבוקר וכך ניצלה את הזמן גם לקריאה. כשראתה שגם העיתון גדוש בנושאי הבחירות, התקשרה לאנה אחותה שהשאירה לה הודעה מוקדם יותר.

"התקשרתי לשאול מה נשמע," אמרה אנה, "וגם לדעת אם יש חדש עם ג'ו." קייט ענתה שאין שינוי ונראה שלא יהיה. לעתים רחוקות מתלווה אליה אנה לביקוריה אצל ג'ו, ואז על קייט לחזור מוקדם יותר. לאנה אין סבלנות לשבת יותר משעה, למרות שהשיחה ביניהן לא פוסקת לרגע. הן לא מרבות להיפגש אלא מתמידות בשיחות טלפוניות. לאנה שלוש בנות, שמגיעות אליה לעיתים קרובות, כך שהיא עסוקה עד מעל לראש בטיפול בנכדים. כשסיימו את שיחתן החליטה קייט לנעול נעלי ספורט ולצאת לצעידה קלה.

השעה הייתה כבר תשע ומזג האוויר בחוץ היה מצוין, מעט קריר, ואוויר מרענן שרר סביב. היא החלה לצעוד במהירות, מגבירה בהדרגה את הקצב. עוד כמה זוגות הלכו גם הם במסלול שלה והתבוננו בה. התחוור לה פתאום ששכנים חדשים הגיעו לשכונה. פעם הכירה את רובם והיום חלקם התחלף בדור אחר, צעיר יותר. כשהתחילה להרגיש מעט עייפות החליטה לחזור הביתה. כבר כמה חודשים שאינה מתאמנת במכון כושר והיא חשה שגופה מתנוון. אם לא תחדש את המינוי שלה בקרוב, עליה לפחות להתחיל בהליכות. כשחזרה הייתה עייפה אך מרוצה, ונכנסה להתקלח בהחלטה שאחרי המקלחת תלך לישון, אך הטלפון צלצל ועל הקו היה סטיו. בנה התקשר אליה וביקש ממנה לקחת מחר את דֶרֶק לשיעור שחייה אחר הצהריים ולהחזיר את דניאל וג'ול מהחוגים שלהן. הוא כלל לא טרח לשאול אם היא עסוקה במשהו אחר. מבחינתו הכול היה מובן מאליו. כשיש לה מטלות עם הנכדים, ברור לסטיו ולג'ניפר שהיא תבטל את הסידורים שלה. הם גם לעולם לא מיידעים אותה מראש. תמיד הכול קורה ברגע האחרון.

היא ביקשה ממנו למסור לג'ניפר שתתקשר אליה ותעדכן אותה בשעות המדויקות, אך למחרת, כשקמה מוקדם, סידרה את הבית ויצאה למרפסת לשתות קפה, שוב התמלא הזמן בהמתנה לטלפון, שבושש להגיע. קייט הייתה משוכנעת שלפני שג'ניפר תצא ליום העבודה שלה היא תתקשר לעדכן אותה, אך עד תשע ג'ניפר לא התקשרה. כשראתה שהטלפון עדיין לא מצלצל, החליטה שתצא לבית החולים ותשהה היום זמן מועט יותר ליד מיטתו של ג'ו. כלתה בוודאי תתקשר מאוחר יותר ותשאיר הודעה.

כשחזרה הביתה מג'ו ובדקה במשיבון, לא חיכתה לה כל הודעה. השעה הייתה כבר אחת. ג'ניפר בוודאי תתקשר מאוחר יותר, ניסתה להרגיע את עצמה.

היא הוציאה שתי ביצים מהמקרר והחליטה שהיום תאכל רק חביתה. יש אספרגוס חלוט במקרר, ואם היא תוסיף לו מעט רוטב, זו תהיה ארוחה קלה וטעימה. כשסיימה לאכול השעה הייתה כבר שתיים. היא התקשרה לסטיו לברר מה קורה אך הוא ענה לה שהם כבר הסתדרו. חמתה בערה בה.

"לא יכולת להתקשר ולהודיע לי?" זעמה. הוא לא הגיב והיא טרקה את הטלפון. הפעם הרגישה שהשניים הגדישו את הסאה. היא הפכה בעיניהם לסמרטוט. קייט התיישבה, גופה רעד כעלה נידף והיא חשה חולשה והלכה למזוג לעצמה כוס מים. מה חטאה הגדול? מדוע מגיע לה היחס המזלזל והמשפיל? לאחרונה הפסיקו להזמין אותה לעשות בייביסיטר לילדים והתחילו להעסיק נערה צעירה שבקושי מלאו לה ארבע־עשרה. דֶרֶק אמר לה, "סבתא, אני לא אוהב את דנה, אני רוצה שאת תבואי לשמור עלינו." אך היא לא הגיבה. נכדיה תמיד אוהבים לשמוע את הסיפורים המצחיקים שהיא ממציאה להם לפני לכתם לישון. לפעמים היא מספרת להם כיצד כשהיו קטנים שיבשו את המילים והם מתפקעים מצחוק. כשג'ניפר מקשיבה לצחוקם המתגלגל, פניה זועפות. לא מוצא חן בעיניה שהם נהנים כך במחיצת סבתם.

המחשבות הטרידו אותה אך לא היה לה עם מי להתייעץ. לאחרונה, האזינה לתוכנית ברדיו שבה היועצת, שאליה פונים בשאלות, כעסה על אישה שסיפרה שכלתה מתעמרת בה. לאורך כל השיחה צעקה עליה היועצת ואמרה לה שאולי גם היא נושאת באשמה. קייט לא הייתה מעוניינת לספר לאיש. ממילא אף אחד לא יוכל להועיל לה. יחסה של ג'ניפר אליה לא ישתנה גם אם תוריד למענה את הירח.

כשעלתה לחדרה עברה דרך חדר העבודה ונזכרה שג'ודי, מורה צעירה שהכירה בעבר, ביקשה שתשלח לה דפי עבודה. כשקייט עדיין לימדה, נהגה להכין מאות דפי עבודה לתלמידיה ועכשיו הם מונחים בתיקיות במדפי הארון. מאחר שהדפים הקלו מאוד על הכנת מערכי השיעור, שמרה מכל דף כמה עותקים. ג'ודי תשמח. היא הלכה למטבח להכין לעצמה כוס קפה וחזרה לחדר העבודה. כשסיימה, כאבו לה הרגליים מהישיבה הממושכת על הרצפה, שעליה מיינה את הדפים. אוצר בלום, חשבה לעצמה. כמה שעות הקדשתי בלילות להכנת הדפים וכעת אין לי צורך בהם. בעבר חשבה שכאשר נכדיה יגדלו היא תוכל ללמדם, אך ג'ניפר בקושי מתירה לה לקרוא להם סיפור. "יהיה להם די זמן ללמוד בבית הספר," אמרה לה. אם היום אינה מתירה לה ללמד אותם, בוודאי שגם בעתיד המצב לא ישתנה. היא המשיכה לשבת ולהרהר והזיכרונות הציפוה. חודשים מספר לאחר שדניאל נולדה, האריכה ג'ניפר את חופשת הלידה שלה יותר מן הרגיל אך קיבלה מכתב שאם לא תחזור בהקדם לעבודה, מקומה לא יישמר. סטיו וג'ניפר חיפשו מטפלת. קייט חשבה שאולי תיקח חופשה לשנה ותטפל בדניאל. היא הציעה זאת לסטיו אך הוא פסל את הרעיון על הסף. "ג'ניפר לא תסכים," אמר. שבוע מאוחר יותר סיפר לה שהם מצאו מטפלת מצוינת רק לארבעה ימים, ושאל אם תוכל לקחת את דניאל ליום אחד. קייט הסכימה בתנאי שיהיה זה ביום החופשי שלה.

דניאל הייתה ילדה מקסימה והן נקשרו בעבותות אהבה זו לזו. היום שבו שמרה עליה היה היום המאושר ביותר בשבוע של קייט. היו ימים שג'ניפר הייתה צריכה לצאת לעבודה בשעה מוקדמת יותר, וכאשר המטפלת עדיין לא הגיעה, קייט נקראה לבוא להיות עמה עד צאתה לעבודה. כשהגיעה המטפלת, חיבקה דניאל את סבתה וסירבה לזוז ממנה. לעתים, כשג'ניפר הייתה חוזרת לקחת את דניאל, זו לא רצתה להיפרד מקייט. היא ראתה את פניה הזועמות של כלתה, שמשכה את בתה וגררה אותה בוכייה אל הרכב. קייט שוחחה עם ג'ניפר והזמינה אותה לשבת ולשחק עם דניאל מעט עד שזו תיאות ללכת מרצונה. היא חשה שג'ניפר מקנאה ובשנה שלאחר מכן הוכנסה הקטנה לפעוטון.

השעה הייתה תשע בערב. למרות שלא נחה לאורך היום, לא חשה כל עייפות. המחשבות על ילדיה ונכדיה העסיקו אותה גם כשנכנסה להתקלח. לא נורא, ניחמה עצמה, מחרתיים יום ראשון, היום הקבוע שבו הם מגיעים אליה לשחק ולאכול ארוחת ערב. לאחרונה הם מגיעים לעתים רחוקות, שלא כמו בעבר. מדי פעם, כשיש להם תוכניות אחרות, סטיו אף לא טורח להודיע לה שהם לא יגיעו. ביום ראשון הקרוב היא תעמוד על כך שיביא אותם כי חלפו כמעט שבועיים מאז נפגשו, וכששוחחה עמו בשבת בבוקר הבטיח שיגיעו.

לקראת הגעתם אפתה בתנור פיצות שהם אוהבים. כשהוציאה את התבנית מן התנור הטלפון צלצל. הלן, אחותו של ג'ו, הזמינה אותה לבוא לאכול איתם בצהריים. קייט ענתה לה שהנכדים מגיעים והבטיחה שתבוא בפעם אחרת, בקרוב. היא שכבה לנוח, וכשהתעוררה החליטה להכין להם פנקייקים לקינוח. כשסיימה, השעה הייתה ארבע. הם היו אמורים כבר להגיע. ג'ינה, שכנתה, התקשרה לשאול אם מתחשק לה לקפוץ לכוס קפה אך היא השיבה בשלילה. "הנכדים אמורים להגיע בכל רגע," אמרה. חלפה שעה והיא הרימה טלפון לסטיו. "הילדים נרדמו," אמר, "חזרנו מנסיעה לפני שעתיים והם נרדמו במכונית. העברתי אותם למיטות."

"למה לא הודעת לי?" כעסה.

"אמא, הייתי עייף ובעצמי נרדמתי."

"היכן ג'ניפר?" שאלה.

"היא באמבטיה, מתקלחת."

"אתה יודע שזה אמור להיות היום הקבוע שבו הם מגיעים אליי. סטיו, מה הזלזול הזה? הלן וג'ינה הזמינו אותי לבוא אליהן ולא הלכתי כי ידעתי שהילדים מגיעים."

"אמא, אני מצטער," אמר. "אם את רוצה לצאת עכשיו, את יכולה."

היא הרגישה בעורקי הרקות שלחץ הדם שלה עולה ואמרה, "לא ראיתי אותם שבועיים, אז אתה מציע לי לא לראות אותם בכלל?" היא ידעה שג'ניפר מדברת בה סרה לפני הילדים. בתחילה סטיו העיר לה על כך אבל עתה הפסיק. כבר לא היה לו כוח להילחם בכל החזיתות. היא טרקה את השפופרת, ארזה את הפיצות ונסעה אל ביתו. מה אשמים הילדים? לפחות כשיקומו יהיו להם פיצות.

המוצא היחיד הוא לנסוע להתאוורר. את רק מדברת, אמרה לעצמה, ולא עושה דבר בעניין. אבל ג'ו, מה אעשה עם ג'ו? איני יכולה להשאירו כאן. היא המשיכה לנהוג ברכב ומלמלה לעצמה, "אני חייבת למצוא פתרון. חייבת לנסוע ולו לזמן קצר." כבר מזמן סיכמה בלבה שתדבר עם אחותו שתחליף אותה ותבוא לעתים קרובות יותר. אין סיבה שלא תושיט יד לעזרה. ג'ו עזר לה רבות בעת המשברים הפיננסיים שלה. היא יכולה להחזיר לו מעט. כן, היא תשוחח איתה. "אל תדחי את זה," עודדה את עצמה, "אחר כך תשכחי והסיפור יחזור על עצמו."

היא נקשה על הדלת ודניאל פתחה וקפצה על קייט, שכמעט הפילה את המגש. "סבתא, מה הבאת?"

"פיצות," ענתה בחיוך.

"יש!" צעקה גם ג'ול, שבאה בריצה. היא שמעה את ג'ניפר צועקת מן המטבח, "מי זה?" והשתיים ענו בצעקה, "סבתא." היא אף לא טרחה לצאת. קייט חיבקה את נכדותיה וניגשה לדֶרֶק הקטן ששיחק בדופלו. היא נשקה לו, אמרה להן "שלום" ויצאה. ידעה שג'ניפר אינה אוהבת שהיא באה ללא הזמנה וממילא מעולם לא הוזמנה על ידה.

כשנכנסה הביתה חשה מועקה כבדה בחזה. היא לא יכלה לעשות דבר. הפסידה במערכה. איך אמר ג'ו פעם? "מה שהיא נותנת לו בחמש דקות את אינך יכולה לתת במשך כל חייך." אבל מעט כבוד הוא יכול לתת, חשבה. עליה ללכת מכאן, היא חייבת לצאת לחופשה ארוכה.

כשעברה במסדרון, עצרה והתבוננה במראה. את עייפה, חשבה. קמט קטן צץ ליד עינה השמאלית. לא פלא שאני מותשת, עם כל מה שאני עוברת, המשיכה להרהר. אתמול ראתה בטלוויזיה זמרת שכלל לא דמתה לעצמה. היא שינתה את הפנים, חשבה. גם אני אעשה ניתוח, צחקה. היא הרי שנאה לגעת בגופה: לא כדורים, לא זריקות ובוודאי שלא ניתוחים. אבל אחר כך אמרה בקול רם: ".Never say never".

היא החליפה את הכפכפים הביתיים בנעליים שטוחות ויצאה לסופרמרקט השכונתי לקנות כמה מצרכים שחסרו לה. לא היה קר אך מעט עננים אפורים נראו בשמים. החזאי הודיע היום על אפשרות לירידת ממטרים קלים. בדרך פגשה את מלי, שכנה שגרה כמה בתים ממנה וילדיהן למדו בעבר באותה הכיתה. הן עצרו לדבר ומלי סיפרה לה שהם נוסעים לחופשה בקריביים. "הו," הגיבה קייט, "כמה נפלא. ים וחול לבן." כמה הייתה רוצה עכשיו להיות שם. כשנפרדו והיא המשיכה בהליכה, ואמרה בלבה שזהו, היום תתחיל לדאוג לסידורי הנסיעה שלה.

כשחזרה הביתה עם המצרכים, הכניסה את מרביתם למקרר ואת חלקם הניחה על השולחן כדי להכין ארוחה קלה. לאחרונה לא חשה רעב והיא מאלצת עצמה לאכול. לא פלא שחלק מבגדיה הפכו רחבים על גופה. היא תצטרך לתקן או לקנות חדשים.

למחרת, כשבאה לבקר את ג'ו, התיישבה לספר לו כמה רע לה. היא לא ידעה אם ג'ו שומע או קולט, אבל ממילא לא היה לה למי לספר. אף אחד אינו רוצה לשמוע את צרותיו של האחר ולמה לה להלאות את חברותיה. פעם הייתה מבקשת את עצתן, אבל גם להן יש כלות וצרות משלהן. לפחות הן זוכות לתמיכה של הבעל והיא לבד. כן, החליטה. המוצא היחידי הוא לנסוע. בפעמים הקודמות, כשנסעה עם ג'ו, הנושא המרכזי בשיחתם היה הנכדים. עכשיו אין לה את ג'ו וגם לא את הנכדים. היא יודעת שתתגעגע, אבל מה זה משנה, ממילא אינה רואה אותם כמעט. היא תבקש מגיסתה, בזמן ההיעדרות הלא־ארוכה שלה, להחליפה בביקוריה את ג'ו. לא שיש הרבה מה לעשות אבל חשוב שתראה שהכול בסדר, שאין הידרדרות חלילה. היעד עדיין לא התגבש במוחה אבל היא רצתה מקום שקט ליד ים. לא הייתה לה כל כוונה לשהות בחברת אנשים. היא רק רצתה להיות עם הספרים שלה, עם הים ועם עצמה.

משגמלה בלבה ההחלטה, הרימה טלפון לג'יזל, סוכנת הנסיעות שלה, וזו אמרה לה שתחפש ותחזור אליה. אחר הצהריים כבר היו באמתחתה כמה יעדים קרובים וכמה רחוקים יותר שיצריכו שעות טיסה מרובות. כשבחנה את היעדים, מצא חן בעיניה אתר נופש באיי האנטילים. הסביבה נראתה מקסימה, אבל האם התמונה משקפת את המציאות?

שוב התקשרה לג'יזל וזו אמרה שהאתר שופץ לאחרונה והוא מאוד מבוקש, וממה ששמעה, הוא גם ברמה גבוהה מאוד. קייט השיבה שתבדוק שוב ותחזיר לה תשובה מאוחר יותר. היא לא רוצה מקום מאוד מאוכלס. למען האמת, עכשיו, כשפתאום ההחלטה קרמה עור וגידים והיא צריכה לממש אותה ולנסוע, לא הייתה בטוחה בעצמה. לא נורא, חשבה, לא בוער. היא תחשוב עוד יום.

כשיצאה מן הבית לקנות סוללות לשעון הקיר ולטלפון האלחוטי, ראתה את נכדיה עם אישה זרה. כששאלה את הילדים מי זו, ענתה לה דניאל שזו המטפלת החדשה שנשכרה להיות איתם אחר הצהריים עד שאמא חוזרת מן העבודה. בעבר סוכם איתה, כאשר לא מצאו מטפלת, שהילדים יגיעו אליה יום אחד בשבוע לאחר הגן והלימודים. ההסכם נשכח מזמן. כשג'ניפר לא זקוקה לה, היא אף לא טורחת להודיע לה על ביטול.

"סבתא, אנחנו מתגעגעים אלייך," לחשה דניאל, וג'ול חיבקה אותה ומיאנה להיפרד. כשנפרדו לבסוף סובבה את ראשה כי דמעות החלו לזלוג מעיניה, והיא מחתה אותן במהירות והמשיכה ללכת הביתה. הבכי תקף אותה מבלי שיכלה לעצור אותו. כאב חד פילח את גופה והיא הרגישה שאינה יכולה להמשיך ללכת ועצרה בצד הדרך. כשנרגעה המשיכה, וכשהגיעה הניחה את המצרכים על השולחן והרימה טלפון לג'יזל.

"אני נוסעת," אמרה, "בשבוע הבא." היא ניתקה את השיחה וקיוותה שג'יזל לא חשה בשינוי שבקולה. כשתירגע, תרים טלפון לגיסתה לבקש ממנה לבוא יותר לג'ו בזמן שתיעדר. אחר כך, כשנרגעה מעט, ניגשה במרץ רב להסדיר עניינים לתקופה שלא תהיה פה. לא נורא, הרהרה, היא נוסעת רק לשבועיים־שלושה.

אולי כשתחזור יתרחש נס ומשהו ישתנה בכלתה. אולי הילדים ירגישו בחסרונה. מאוד רצתה שיבקשו ממנה לבוא או שיבואו אליה. היא ידעה שאלה רק חלומות. בנה וכלתה לא יבקשו ממנה לבוא ולא יביאו את הילדים ביוזמתם. והילדים? אולי כשיגדלו משהו ישתנה. אבל אז, היא יודעת, הם כבר יהיו עסוקים בענייניהם. היא קיוותה שהים, השקט והמרחק יסיחו את דעתה מהקושי המכאיב הזה וגם מנסיעותיה התכופות אל ג'ו, שחסר לה בתובנותיו החכמות ולא יכול לעזור לה כלל.

קייט התקשרה להלן גיסתה לומר לה שהיא רוצה לנסוע ושאלה אותה אם תוכל להגיע לג'ו פעמיים־שלוש בשבוע. לרגע נבהלה שאולי להלן יש תוכניות אחרות, אך הלן השיבה לה שתעשה זאת ברצון. "מגיע לך לנוח מעט, קייט," אמרה ברוך. "הסירי דאגה מלבך. את יודעת כמה הוא יקר לי." הן שוחחו עוד מעט וקייט חשה שרווח לה. לפחות הדאגה הזו הוסרה מעל כתפיה. הלן היא אחות מסורה וקייט יכלה לסמוך עליה ולהיות רגועה.

למחרת התקשרה ג'יזל והודיעה לה שהצליחה לסדר מקום בטיסת קונקשן לשבוע הבא. עוד הוסיפה, שיודיעו לה מן הריזורט, ששמו "גולדן סאנדס", אם יהיה ביטול. בינתיים הכול מלא, אבל לא נורא, הרגיעה את קייט, יש מקומות בריזורט אחר, שאמנם נחשב פחות אקסקלוסיבי אך גם הוא מצוין ונוח. קייט קיבלה את כל הפרטים וג'יזל הודיעה לה שתכרטס מייד. אחר הצהריים התקשרה סוכנת הנסיעות הנאמנה כדי לאשר שיש חדר לארבעה לילות ב"גולדן סאנדס", ואם תרצה להישאר באי, יסדירו לה מקום במלון שכן לשבוע. אחרי כן תוכל לשוב אליהם, יהיה להם שוב חדר לשבוע. "נראה שאם הוא כל כך מבוקש, הוא טוב," הוסיפה ג'יזל, וקייט ביקשה ממנה להזמין מקום. לא נורא, הרגיעה את עצמה, היא מגיעה עם מטען מצומצם ובעבר, כשנסעה עם ג'ו, פעמים רבות ישנו כל לילה במקום אחר. לאחר כמה שעות חזרה אליה ג'יזל לאשר שהכול סודר.

רוצים לקרוא את ההמשך? היכנסו לכאן