"אמרתי לברוס ספרינגסטין שאנחנו חייבים לעשות את הסרט הזה"
המילים של ברוס ספרינגסטין שינו את חייו של סאפרז מנצור, בן למהגרים פקיסטנים שהתבגר באנגליה בשנות ה-80. "לא הבנתי שזה מה שמוזיקה יכולה לעשות", הוא אומר בריאיון לרגל הסרט על חייו "לחלום בגדול". וגם לבמאית יש כמה סיפורים על הבוס. צפו
גל מוזיקלי כובש בשנים האחרונות את אולמות הקולנוע עם סרטים ביוגרפים על אמנים ועל הדרך שלהם לפסגה. אבל מה לגבי סרטים על המעריצים שהושפעו מאותם אלילים? את הסיפורים האלה אנחנו כמעט ולא רואים אף שהם חלק מהותי מהנרטיב של כל אמן. זהו גם סיפורו של סאפרז מנצור, נער פקיסטני המתגורר בלוטון, בן למהגרים שהגיעו לאנגליה, שמצא את עצמו מחדש אחרי שהקשיב לשיריו של ברוס ספרינגסטין.
מנצור כמעט חווה התגלות רוחנית כששמע את הזמר לראשונה והמילים כל כך השפיעו עליו שרק בזכותו הוא המשיך לקריירת כתיבה, חרף רצונו של אביו שיבחר במקצוע יותר מסורתי. עם השנים מנצור הפך לעיתונאי וכתב ספר שבו הוא מתאר את ההשפעה העצומה של הבוס על חייו. היום (ה') יוצא לאקרנים הסרט "לחלום בגדול" (Blinded by the Light) המבוסס על סיפורו האישי, בבימויה של גורינדר צ'דהא ("שחקי אותה כמו בקהאם").
בריאיון ל-ynet מספר מנצור על הרגע שבו שמע לראשונה את שיריו של הבוס. "זה לא מאוד שונה מאיך שזה בסרט, רק שלא השתוללה סופה בחוץ והמילים לא הופיעו על המסך. אבל כן הייתה תחושה שמישהו מדבר אליך. ברוס דיבר באופן כנה ואמיתי על דברים נורמלים - על מפעלים, על הורים, על חלומות. לא הבנתי שזה מה שמוזיקה יכולה לעשות, חשבתי שמוזיקה היא רק בידור, שהיא אמורה לגרום לך לשכוח מהחיים האמיתיים".
כמובן שאי אפשר לעשות סרט על השירים של ספרינגסטין מבלי לשלב אותם בתוכו. את האישור המיוחל מהבוס הבמאית צ'דהא ומנצור קיבלו כמעט במקרה. "ברוס הגיע ללונדון ב-2010 לבכורה של 'ההבטחה'. סאפרז ואני היינו על השטיח האדום וכשהוא ניגש לכיווננו הוא זיהה את סאפרז כי הוא תמיד היה בשורה הראשונה של כל ההופעות שלו. הוא אמר לו 'קראתי את הספר שלך, הוא ממש יפה'", מספרת צ'דהא בהתלהבות וממשיכה, "סאפרז חטף התמוטטות עצבים אבל אני אמרתי לעצמי, 'תהיי מקצועית, תהיי מקצועית'. בסוף הייתי מאוד לא מקצועית. אמרתי לו מי אני ושעשיתי את 'שחקי אותה כמו בקהאם' ושאנחנו חייבים לעשות סרט מהסיפור הזה. הוא הסתכל עלינו ואמר 'נשמע טוב'".
אחרי שסיימת את הסרט הראית לו אותו?
"למזלי הוא נתן לי את כל השירים שלו ויכולתי לעשות איתם מה שרציתי. אבל היה את הלחץ הזה של לעמוד בציפיות של ספרינגסטין והמורשת שלו. לא רציתי שמיליוני מעריצים יחשבו מה לעזאזל היא עשתה לשירים של ברוס, וגם לא רציתי שברוס יתאכזב. כשסיימתי את העריכה הראיתי לו את הסרט, נסעתי לניו יורק, ישבתי בחדר איתו ועם כמה מנהלים וצפינו בו. בסוף הסרט, כשהדלקתי את האורות, הוא שם את הידיים שלו על הכתפיים שלי, חיבק אותי ואמר 'תודה שדאגת לי כל כך יפה בסרט הזה'".
הסרט מדבר על הערצה למישהו אחר, מה הזווית שלכם בנוגע לאידיאליזציה כזאת?
צ'דהא: "מה ששונה פה זה שג'אבר (שם הגיבור בסרט. א"ב) לא מעריץ את ברוס, הוא מעריץ את המילים והערכים שלו, וזה ההבדל. הוא רוצה להיות סופר, הוא מבין את הערך והחשיבות של המילים, ואלה המילים של ברוס שמביאות לו השראה".
"הזמנים משתנים", אומר ויוייק קאלרה, שמגלם את גיבור הסרט, "רק עכשיו גברים מורשים לדבר על הרגשות שלהם, אבל אז זה לא היה המקרה, במיוחד אם מדובר בצעיר אסייתי, זה לא הדבר הכי קל לדבר על רגשות ושיהיה מישהו שידבר אליך". "זה מצחיק כי בספר שלי מעולם לא הזכרתי רגשות אלא לחנים. כי הוא השתמש בלחנים כדי לדבר על רגשות", מסכם מנצור, אולי המעריץ הגדול ביותר של הבוס. לריאיון המלא צפו בווידאו שבתחילת הכתבה
