"הוא הוציא לום וריסק את שמשת הרכב": אבי נשר נזכר בסרט האמריקני הכי ישראלי שלו
הרומן עם הדוגמנית הרוסיה חסך לו דמי פרוטקשן לצילומים, התקף הזעם של חוקר המס האפרורי הוליד את התסריט והייתה גם שיחה עם הארווי ויינשטיין שנפתחה ב"יש לי בשורות רעות ובשורות טובות" - אבי נשר מציין 20 שנה לסרטו האמריקני "חוקר המס" שיוצג בפסטיבל חיפה, ומשתף איך שנה אחרי הטרגדיה הוא עדיין לא מסוגל לעשות סרטים "זה כמו לחזור לספורט אחרי פציעה קשה"
עתה, בתום שנה מטלטלת וקשה, יעלה שוב נשר על בימת האודיטוריום, ושוב - במסגרת פרמיירה לסרט שלו. אך הפעם לא מדובר בסרט חדש, אלא עותק משוחזר של סרטו האמריקני המצוין, "חוקר המס", שמציין 20 שנה לעשייתו. הבכורה המחודשת אמורה הייתה להתקיים בפסטיבל הסרטים הנחשב בטורונטו, שם נערכו הבכורות העולמיות של חמישה מסרטיו הקודמים, בהם "סיפור אחר", אך נשר חש שיהיה נכון יותר שהאירוע החגיגי יתקיים דווקא בחיפה, במסגרת פסטיבל הסרטים שייפתח במוצ"ש הבא (12 באוקטובר), באותו מקום שבו, כך הוא אומר בריאיון מיוחד ל-ynet, "הייתה הפעם האחרונה שעמדתי על במה ועוד הרגשתי כמו עצמי".
השיחה על הסרט מזכירה נשכחות. אחת הפעמים הראשונות בהן פגשתי אותו, הייתה כאשר ראיינתי אותו, בשנת 2002, לרגל הקרנת "חוקר המס" בסינמטקים. נשר חזר שנה-שנתיים קודם לכן משהות ממושכת בארצות הברית, והתעתד לביים סרט ראשון בישראל מזה כמעט 20 שנה. הסרט הזה, "סוף העולם שמאלה" (2004), יהפוך לאחת ההצלחות הגדולות של הקולנוע הישראלי בעשור הקודם, עם כ-470 אלף צופים ומעמד של קלאסיקה מודרנית. מאז, גילוי נאות, גם נעשינו חברים.
"חוקר המס" מביא את סיפורו של אל בנג'מין, פקיד מס אפרורי היוצא לחקור פרשה של הונאת מס בהיקף חסר תקדים, שעקבותיה מובילים אל הקהילה היהודית-רוסית בברייטון ביץ', ניו יורק. באותו ריאיון ציינתי שבנג'מין, יהודי ממוצא רוסי, נראה כמו הגרסה הגימנזיסטית של אליוט נס, איש משרד האוצר האמריקני שיצא לרדוף את אל קאפון. אבל סרטו של נשר אינו נושא את הנפח האפי של "הבלתי משוחדים". אדרבא, זהו אולי הסרט האמריקני הכי ישראלי שנשר ביים, מה שמסביר גם את ההכרה בו מצד סינמטק ירושלים שכלל אותו כחלק מפרויקט שחזור הקולנוע הישראלי (לפני כשנה שוחזר במסגרת זו גם "זעם ותהילה" של נשר). אל חולם להפוך לגיבור אמריקני ולזכות בתהילה תקשורתית, והוא תופס את עצמו כמעין הארי המזוהם של רשות המיסים. אבל במציאות המאוד לא מיופה של הסרט הנהדר הזה, הרצון להיות גיבור אמריקני הוא פאתטי.
"חוקר מס" הוא פילם נואר יהודי-עכשווי, שממרחק 20 שנה הסוגיות שהוא מעלה נראות רלוונטיות מתמיד. זרות, הגירה, חיים בשוליים, נושאים שמעסיקים גם את הקולנוע שנשר עצמו יוצר מאז שובו ארצה, במעין אנטיתזה לישראליות הצברית שאפיינה את סרטיו המיתולוגיים "הלהקה" ו"דיזנגוף 99". לתפקיד הראשי לוהק ג'ו פנטוליאנו, שחקן נפלא ואלמוני יחסית שמאז נצפה בתפקידי משנה ב"ממנטו" ו"הסופרנוס". יחד עם שוטר היספני הומוסקסואל (ווייד דומינגז) ותובע שחור (רוברט טאונסנד), יוצא אל בנג'מין למוטט את המאפיה הרוסית בברייטון ביץ' במעין אקט דון קישוטי שמחזיר אותו, במידה רבה, אל זהותו ושורשיו. אליזבת' ברקלי, כוכבת "נערות שעשועים" המבריק אך מושמץ, מגלמת את בתו של גנגסטר רוסי מקומי.
"הייתי אז בלוס אנג'לס ועניין אותי במיוחד לביים סרטי מדע בדיוני ופנטזיה", מספר נשר על ראשיתו של "חוקר המס". "קיבלתי הרבה מאוד הצעות לביים סרטי פעולה, וכבר לא רציתי. בדיוק הגיעה עוד הצעה מחברת ההפקה של ג'רי ברוקהיימר לעשות סרט בתקציב גדול, נפגשתי לארוחת צהריים עם אחד הבכירים שם והסברתי לו שמאז מלחמת יום כיפור אני לא רואה אלימות כדבר משעשע. הוא הבין את זה, ואז סיפר לי שיש איזה אחד, רוג'ר ברגר, חוקר מס שחלומו הגדול הוא להיות במאי ותסריטאי הוליוודי, והוא שולח אליהם כל הזמן תסריטים שהם אומנם לא טובים אבל לתחושתם יש בהם משהו, והם מוכנים לשלם לי כדי שאסע ואפגוש אותו".
נשר אכן טס ופגש את אותו ברגר בברייטון ביץ'. השיחה לא בדיוק העיפה ניצוצות, ובסופה ביקש נשר מברגר שיסיע אותו חזרה למלונו, בהנחה שבכך תם הסיפור שלו עם חוקר המס שרוצה לכבוש את הוליווד. ואז, בדרך חזרה, כשהשניים נוסעים בשתיקה במכונית, קרה משהו ששינה הכל. "עברנו דרך מנהרה", משחזר נשר, "ומישהו התחיל לצפור מאחורינו. לרוג'ר התפוצץ איזה פיוז במוח, הוא שלח יד מתחת למושב, לקח לום, יצא מהמכונית, והלך וריסק להוא את השמשה הקדמית של האוטו. ואם זה לא הספיק, הוא שלף אקדח, הצמיד לראשו ושאל אותו 'אתה רוצה להתחיל איתי?'. ממש סצינה מתוך 'נהג מונית' עם פקיד מס הכנסה בתור טראוויס ביקל. ואז, פתאום, ראיתי בן אדם שהוא עצמו נקודת מוצא לתסריט. נסענו ללוס אנג'לס וכתבנו שם יחד את התסריט שמבוסס על סיפורו שלו".
ג'ו פנטוליאנו, שתפקידו ב"חוקר המס" היה התפקיד הראשי ששיחק אי פעם בסרט, היה המחשבה הראשונה של נשר. "בעיני הוא בכיר שחקני המשנה בקולנוע האמריקני, והיה מבחינתי הכרח ללהק לתפקיד שחקן משנה, כמו שרוג'ר ברגר הוא שחקן משנה בסרט של החיים", אומר נשר. "הארווי ויינשטיין ראה את הסרט והתקשר אליי. 'יש לי חדשות טובות ורעות', הוא בישר לי. ביקשתי שיפתח ברעות. 'הרעות, לא נפיץ את הסרט שלך', הוא אמר. 'או.קיי, ומהן החדשות הטובות?'. 'אה, זו יצירת מופת. מאוד אשמח אם תעשה עבורנו סרטים בעתיד'. כמו הגיבור בסרט, פנטוליאנו עשה פה את התפקיד הטוב ביותר בחיים שלו, אבל זה לא היתרגם להצלחה".
ראיתי את כל סרטיך האמריקנים, ואני חייב לומר שלא נראה שאתה משוקע בהם רגשית
"אני לגמרי לא משוקע בהם רגשית. עשיתי את הסרטים האלה בתור חובב קולנוע, ולא בתור יוצר קולנוע. אפילו לא בתור מבקר קולנוע. עשיתי אותם עם אותן עיניים קרועות שבהן ראיתי סרטים כילד קטן בהצגות יומיות ברמת גן. יש הרבה סרטים שאני מאוד רוצה לראות, אני רק לא רוצה לעשות. לכן קשה לי גם היום לוותר על המעורבות הרגשית ולהיענות להצעות לביים סרטים אמריקנים".
הסרט הזה עוסק בנושאים שמעסיקים אותך בסרטיך האחרונים: הגירה, זרות.
"לכן זה נחשב לסרט הכי ישראלי מבין כל הסרטים האמריקנים שלי. יש משהו בדינמיקה שבין השוטר ההיספני וחוקר המס שקל להשוות אותו לקשר שבין גידי גוב ומאיר סוויסה ב'להקה'. זה סרט על בני המהגרים והמהגרים עצמם. ברייטון ביץ' זה סוג של צ'יינטאון, מקום שיש בו חוקים משלו. זה סרט הגירה כמו ש'סוף העולם שמאלה' הוא סרט הגירה וכמו ש'פעם הייתי' הוא סרט הגירה. זה מעניין אותי כי אני בן מהגרים כמו כל בני דורי בארץ. הוריי, שהיו מעורבים בתהליך יצירת הסרט, כשהיו באמריקה, הם היו מהגרים בפעם השנייה או השלישית בחייהם. אל בנג'מין מגיע למקור שממנו הוא בא. מצד אחד, הוא בא למוטט את המקום הזה, ומצד שני - להתחבר לאיזה 'אני אותנטי' שלו. בסצינה של החתונה הרוסית הוא מרגיש לראשונה בחייו שייך, באלמנט של עצמו, ומתחיל לשתות ולרקוד".
המאפיה הרוסית בברייטון ביץ' לא עשתה חיים קלים, בלשון המעטה, לצוותי צילום שביקשו להסריט שם, בעיקר נוכח הדימוי הלא מחמיא שלה בקולנוע. הדרך להצליח לעשות סרטים במקום, בכל זאת, עברה דרך תשלום דמי פרוטקשן, מה שלהפקה של "חוקר מס" לא היה. אבל נשר, שמפליא בתיאור רגיש ומכבד של המהגרים הרוסיים, מצא את דרכו אל לבם של המאפיונרים באופן לא צפוי.
"ההנחה הייתה שבעלי מועדוני הלילה איכשהו מקושרים לאלמנטים במאפיה הרוסית. פגשתי בעל מועדון לילה, וניסיתי את התרגיל הרגיל של 'אני ישראלי, אתם יהודים, אל תעשו לי את זה'. זה לגמרי לא עניין אותו. ואז הזכרתי שלפני שנים יצאתי עם דוגמנית רוסיה שאבא שלה היה שבתאי קלמנוביץ', והיו שמועות שהוא מה שנקרא 'קפוסטה', המילה הרוסית לכרוב, אבל גם כינויו של איש הכספים המסתורי של המאפיה הרוסית. ברגע שציינתי את שמו, האיש שעימו שוחחתי החוויר. מאותה שנייה והלאה הפכנו לאתרוג מוגן בברייטון ביץ'. איש לא נגע בנו ולא הפריע לנו. הקהילה הרוסית כולה נרתמה לסרט, ו-800 רוסים הופיעו בהתנדבות בסצינת החתונה. הכל בזכות קלמנוביץ', או בתו. בלי זה ספק אם היינו שורדים".
קצת כמו הגיבור, רוג'ר ברגר במציאות מעולם לא זכה לתהילה ההוליוודית שקיווה לה
"רוג'ר ברגר הוא סיפור עצוב. ברגע שבו התסריט נמכר, הוא התגרש. רצה להחליף את חייו לגמרי. הסרט זכה לביקורות טובות, במאית ידועת שם שכרה אותו לכתוב עבורה תסריט, והוא היה בטוח שהוא בדרך הנכונה. לרגע הוא היה 'שם', לרגע הוא מימש את הפנטזיה שלו, ושם זה נעצר. רוג'ר ברגר הוא אדם אובססיבי וזה מה שהפך אותו לחוקר כל כך טוב. אני באמת מאמין שכל אדם יכול להיות אמן. בכל אדם יש את הדבר הזה שמוציא אותו מהיומיום האפרורי אל המקום של מצוינות. הכישרון הגדול של ברגר, האמנות שלו, היא חקירת מס. היו לו שאר רוח ומוח מבריק. רוב האנשים לא מבינים שהכישרון שבו הם בורכו מספיק כדי להקנות משמעות לחייהם. הסרט הוא, במידה רבה, הצדעה לאמן שבאדם, אפילו אם הוא פקיד אפרורי".
נשר מדבר בהתלהבות על הסרט, כאילו רק עתה סיים לביים אותו. אלמלא השנה הקשה בחייו, סביר להניח שהיה עתה בעיצומה של עבודה לקראת צילומי סרט חדש, שני תסריטים למעשה כבר כתובים, אבל זה לא קרה. במקום זה, הוא העסיק את עצמו בעבודה עם יוצרים אחרים. הוא ערך את התסריט והפיק את "המוסד", הפרודיה המצליחה של אלון גור-אריה, היה עורך תסריט ומפיק של "עיניים", סדרת טלוויזיה שכתבו וביימו אורי סלעי ועומר טובי בעבור קשת על אחורי הקלעים של המוזיקה המזרחית, ומשמש כעורך תסריט לסרטי הביכורים של יונתן דקל, דני רוזנברג ודנה מודן שיצולמו בעתיד הקרוב. מבחינתו, זו הדרך שלו לצוף על פני המים ולא לשקוע. העיקר, לא לשקוע.
"הפעם ההיא שעמדתי על הבמה בחיפה מול הקהל המריע ל'סיפור אחר' הייתה הפעם האחרונה שהרגשתי כמו עצמי", הוא חוזר ומנסח בתמצות מצמרר. "הסרט זוכה להצלחה בפסטיבלים ואתה שמח, אבל אתה לא עצמך. אתה לא הבן אדם שעמד שם בשנה שעברה וראה את הבן שלו מניף לעברו בהתלהבות שני אגודלים. בגלל זה אני גם לא יכול להתחיל לעשות סרט. כדי לעשות סרט אתה צריך להיות נורא נורא עצמך, שהקול שלך יהיה צלול, ושהוא ישמע מוכר לאוזניך. הדבר הכי קשה עכשיו זה למצוא מחדש את הקול שלך, ולכן אתה נוקט בכל מיני ריטואלים כאלה, כמו להתחיל את המסע המחודש של 'חוקר המס' בחיפה".
יש איזה רגע שבו אתה חושב שלא תוכל להמשיך עוד לעשות סרטים?
"טכנית, אני יכול להתחיל לצלם סרט חדש. התסריט שם, המימון שם. אבל סרט זה מסע, וכרגע אני לא רואה מצב שבו מישהו אחר יביים תסריט שלי. המילים יישארו, אבל הטון ישתנה. לחזור לעשות סרטים זה כמו לחזור לעשות ספורט אחרי פציעה קשה, כשאין לך מושג אם הרגל תחזיק את משקל הגוף".
אירוע משמעותי נוסף מבחינתו של נשר היה הופעתו בטקס פרסי אופיר האחרון, בו העניק פרס הוקרה על הישגים מקצועיים למבקר הקולנוע המיתולוגי, נחמן אינגבר, ששימש משך עשורים כמנהל האמנותי של קרן רבינוביץ'. בין נשר ובין האקדמיה זורם זה שנים דם רע, שמקורו בהתעלמות התמוהה של חבריה ממנו, על אף הצלחתם הגדולה של סרטיו. את "סיפור אחר", אגב כך, הוא משך מהתחרות, כדי שלא למצוא את עצמו שוב באותה סיטואציה. אבל כאשר הוצע לו להעניק את הפרס למורו ורבו, הוא לא חשב פעמיים.
"נחמן אינגבר הוא איש שהתרומה שלו לקולנוע הישראלי היא כל-כך כבירה, ומאוד ריגש אותי שאנשי האקדמיה מצאו בעצמם את רוחב הלב והתבונה להעניק לו פרס, למרות שבדרך הוא הצליח להעליב לא מעט אנשים, גם לא בכוונה, כשהעיר הערות או קיפד את חלומם. הכרתי אותו כשהייתי חייל פצוע בן 20. הוא קרא מאמרים שכתבתי על קולנוע, והזמין אותי לכתוב ברבעון 'קולנוע' היוקרתי שעל חברי המערכת שלו נמנו ג'אד נאמן ויהושע קנז. הוא לא הכיר אותי. הוא רק חיבב את הכתיבה שלי. זה נחמן אינגבר. בן אדם שעבורי מייצג את ערך המצוינות יותר מכל בן אדם אחר שאני מכיר, וזה מאוד שימח אותי לשמח אותו ולהודות לאקדמיה על כך שהם מצאו בעצמם את הפתיחות להכיר בתרומתו ולהעניק לו פרס".
אתה חש שהופעתך בטקס הייתה בסיס לפיוס עם האקדמיה?
"שמע, לפני חודשיים התרחש המהלך המאוד-משונה הזה, כשכתבו לי מכתב והציעו לי להיות יושב ראש האקדמיה. אני יכול לומר לך באופן חד משמעי שמעולם לא חלמתי ואין לי שום כוונה להיות יושב ראש של אף אחד. חשבתי שבמכתב היו הרבה כוונות טובות, וגם טעויות כמו זכייתי בפרס ישראל, ואני חושב שזה זמן שהאקדמיה צריכה להתחדש, להשתנות, להתבגר, ולהיות גוף הרבה יותר משפיע על התרבות הישראלית. מה שקרה בעבר הוא בעייתי בעיניי, ודברים לא השתנו. יש שם משהו שאני לא יכול להסביר אותו והוא לא ייפתר מעצמו, אלא רק אם אנשים שם יחשבו שזו בעיה".
"חוקר המס" יוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה בעותק דיגיטלי משוחזר ביום שלישי, 15 באוקטובר במעמד הבמאי.
