מיכל רובנר מציגה ברכבת בלונדון, בנקסי פתח חנות
מה גרם לבנקסי להתמסחר ולפתוח חנות עם יצירותיו, מי האמנית שהקימה פסל בצורת מזרקה בטייט מודרן, ומה מסתתר ביצירת הענק של מיכל רובנר, בתחנת הרכבת בלונדון? חדשות האמנות
מיכל רובנר מציגה בתחנת הרכבת
מיכל רובנר, האמנית הישראלית הבינלאומית המצליחה שהציגה במוזיאונים כמו לובר, גוגנהיים ווויטני, השיקה בשבוע שעבר את עבודתה, המתפרשת על פני קיר של 16 מטרים בתחנת רכבת חדשה בלונדון. עבודת הווידאו Transitions מציגה צילומים שרובנר ערכה בעיר, אלמנטים ארכיטקטוניים, מונומנטים ודמויות אנושיות - בעזרתם בנתה קולאז' של נוף לונדוני מדומיין.
היצירה מציגה כחלק מ-Crossrail Art Programme, פרוייקט אמנות ציבורית גדול, המהווה את גולת הכותרת של "קו אליזבת", קו רכבת חדש שיושק בקרוב בלונדון, המשתרע על למעלה מ-40 תחנות ו-100 ק"מ. שבע תחנות חדשות תוכננו ועוצבו על ידי אדריכלים ידועים, שהזמינו מבכירי האמנים מרחבי העולם עבודות שיוצגו בתחנות הרכבת. בין האמנים שנבחרו יחד עם רובנר: ספנסר פינץ', דאגלס גורדון וריצ'רד רייט.
"רציתי לייצג ולתמצת את המקום הזה, לונדון, עם המסתורין של הערפל, התיאטרון, הספרות והארכיטקטורה העשירים", אמרה רובנר. "אני מקווה שהעבודה שלי תזכיר לצופים בה שהזמן שהם לוקחים כמובן מאליו, המעבר ממקום למקום, והמרחב שבין לבין - הוא מאוד משמעותי. בתנועה שלנו בין מקומות, אנחנו מהווים חלק מהזרימה האנושית במרחב ובזמן".
קארה ווקר בטייט מודרן
חלל הטורבינות של מוזיאון הטייט מודרן, שהיה בעבר תחנת כוח, עבר גלגולים רבים מאז פרוייקט מזג האוויר של אולפור אליאסון בשנת 2003. השבוע נחשף המיצב החדש של האמנית האפרו-אמריקנית קארה ווקר, שהקימה פסל בצורת מזרקה (פעילה) בגובה 13 מטר במרכז האולם.
מבנה הפסלֿ, העשוי חומר דמוי שיש, מבוסס על הפסל ברחבת הכניסה לארמון בקינגהאם, שמסמל את האימפריה הבריטית המאוחדת. המזרקה של ווקר לעומת זאת עוסקת בזוועות הגזענות. היא מצטטת יצירות מהפיסול הקלאסי אבל מעוותת אותן, לפעמים באופן הומוריסטי. הפסל, שבמהות שלו שולח עקיצה לגזענות של האימפריה הבריטית, לא יכול היה לקבל אישור בתקופה אחרת.
החנות של בנקסי
עוד אירוע עורר עניין רב בלונדון בשבוע החולף: בנקסי פתח חנות בדרום העיר. זו לא בדיוק חנות אלא חלון ראווה, המציג פריטים המבוססים על יצירות של בנקסי. כרגע לא ניתן לרכוש דבר, אבל בעוד שבוע, כשה"חנות" תיעלם, ייפתח אתר בו יימכרו המוצרים במחירים מצחיקים. הסיבה לפרוייקט הזה רצינית והזויה: מתברר שיש עניין עם זכויות היוצרים של בנקסי. לפני שנים הוא רשם את שמו כסימן מסחרי, אבל מכיוון שלא עשה בו שימוש מסחרי, לפי החוק ניתן להעביר אותו למישהו אחר שיעשה בו שימוש. וכך, חברה המייצרת כרטיסי ברכה ביקשה לקבל את הזכות למכור הדפסים של בנקסי באופן חוקי.
החנות של בנקסי:
כדי לנטרל את בקשתם, עליו לעשות שימוש מסחרי בשמו, ולכן החנות והאתר, בהם יימכרו מזכרות של האמן. שוב עולה כאן הסתירה בין אמנות רחוב למיסחור, כשאנשים אחרים מבקשים לעשות הון בזכות השם של בנקסי.
שיא היסטורי לעבודה של בנקסי
הרבה מתח שרר סביב המכירה של "פרלמנט הקופים" של בנקסי במכירה פומבית בסותבי'ס לונדון. זוהי היצירה הראשונה שעולה למכירה מאז הילדה עם הבלון - היצירה שגרסה את עצמה בשידור חי באמצע המכירה בדיוק לפני שנה. המכירה ארכה 13 דקות, ובסופה נקבע שיא חדש לעבודה של בנקסי - מעל 12 מיליון דולר. זהו ציור שמן על בד שרוחבו מעל 4 מטר, הציור הגדול ביותר של בנקסי, וההערכה המקורית של שוויו הייתה בסביבות 1.5-2 מיליון.
אחרי המכירה, בנקסי העלה באינסטגרם שלו ציטוט של מבקר האמנות רוברט יוז, שעיקרו ביקורת נגד הבעלות היחידנית על יצירות אמנות שנועדו לקהל הרחב. הוא השווה יצירת אמנות לספר ותהה מה היה קורה אם ספר היה עולה מיליון דולר - איזו השפעה קטסטרופלית הייתה לכך על התרבות.
שבוע Frieze
אפשר לומר ששבוע Frieze הנוכחי הוא מעין שירת הברבור של לונדון כמעצמת מסחר אמנותית. כל זאת בהנחה שהברקזיט אכן יתבצע, ועד שהיחסים בינה לבין אירופה יתייצבו, כמו גם שער הפאונד. ליציאה מהשוק האירופאי המשותף יהיו השלכות גם בתחום האמנות - עניינים של מיסוי שיהפכו את לונדון, המוקד המסחרי המרכזי לאמנות באירופה, להרבה פחות אטרקטיבית. אחד המגה גלריסטים החזקים בעולם, דיוויד צווירנר, תמצת את העניין: אחרי הברקזיט הגלריה בלונדון תהיה גלריה בריטית. לכן הוא פותח גלריה חדשה בפריז. אחרי הברקזיט ייתכן בהחלט שפריז תהפוך למרכז האמנות האירופי ותחזיר לעצמה את התהילה שלא הצליחה לשחזר מאז מחצית המאה ה-20.
ובחזרה ל-Frieze: מאז 2003, בכל אוקטובר נבנה בריג'נטס פארק אוהל ענק, המאכלס למשך סוף שבוע ארוך כ-160 גלריות ומארח כמעט 70,000 איש. זהו יריד Frieze. ב-2012 הצטרף אליו אוהל נוסף, המאכלס את Frieze MASters, שמציג אמנות שנוצרה עד לשנת 2000, במטרה להרחיב את קהל היעד של היריד המקורי.
יריד אינו מקום אופטימלי לראות אמנות. צפוף ורועש, ויש רצון להספיק הכל - פקטורים שפוגעים ביכולת להתחבר לאמנות עצמה. אבל כן אפשר לראות ביריד טרנדים עכשוויים. היריד השנה, שננעל ב-6 באוקטובר, התאפיין בנציגות מרשימה של אמנים ואמניות ממוצא אפריקאי וכן בייצוג נאה לאמנים מאסיה. היה הרבה עיסוק בזהות מגדרית ופוליטית; תצוגה מיוחדת, המכילה שמונה תערוכות יחיד של אמנים מכל העולם עסקה בטקסטיל; בנוסף נראה עיסוק בהשפעות של מלאכה ילידית ומסורתית, כפי שבאו לידי ביטוי באמנות העכשווית. זהו היבט מעניין של טשטוש גבולות בין ארט לקראפט. קראפט, שנחשב נשי באופן מסורתי, נדחה על ידי הממסד האמנותי ונתפס כאתני ועממי.
הכותבת היא חוקרת תרבות, וכותבת על אמנות מדי שבוע
