אדם דרייבר: "זה שאני עובד עם במאים גדולים לא אומר שאני יודע מה אני עושה"
הוא התחיל את הקריירה שלו בתור עוף מוזר ובמהרה הפך לשחקן הכי מבוקש בתעשייה. בריאיון ל-ynet לרגל "סיפור נישואים" אדם דרייבר טוען שמדובר בכלל במזל, מסביר שההבדל בין פרנצ'ייז ענקי כמו 'מלחמת הכוכבים' לסרט אינדי הוא לא כל כך גדול וחושף שהסוד להצלחה הוא לא לדעת כלום
בעקבות סדרת הופעות מצוינות בקולנוע ובטלוויזיה, הפך אדם דרייבר בשנים האחרונות לשחקן הראשי הכי לא שגרתי בהוליווד. במהלך קריירה די קצרה, גילם דרייבר (36) קשת של דמויות יוצאות דופן: מתפקיד הפריצה שלו כמושא האהבה המוזר והאינטנסיבי של גיבורת הסדרה "בנות" ועד לנבל המהורהר קיילו רן בטרילוגיה החדשה של "מלחמת הכוכבים" (2015). חייל הנחתים לשעבר ובוגר בית הספר למשחק ג'וליארד, מספק כל פעם מחדש הופעות מורכבות ושונות תוך שהוא מזגזג בטבעיות בין המאופק לטיפשי ובין הזחוח לסוער, כשהוא משאיר חותם ומושך את תשומת לב הצופים.
בחודשים הקרובים אי אפשר יהיה להתחמק מהנוכחות של דרייבר בקולנוע. בסוף השבוע האחרון עלה לאקרנים "סיפור נישואים" (החל מהשבוע הבא הוא גם יהיה זמין לצפייה בנטפליקס) בכיכובו, בסוף דצמבר הוא יופיע בפרק התשיעי והאחרון של "מלחמת הכוכבים: עלייתו של סקייווקר", ובהמשך השנה נראה אותו במותחן הפוליטי, "הדו"ח".
למרות המעמד שלו, בחיים האמיתיים דרייבר נגיש כמו הדמויות שלו. לריאיון שהתקיים במלון בלונדון עם קבוצת עיתונאים מצומצמת הוא נכנס בהליכה גמלונית וחיוך עקום, שמרמז שההצלחה לא עלתה לו לראש. הוא נהנה לדבר על התפקידים שלו באופן כן וישיר, ומעדיף לקחת את הזמן כדי לנסח את התשובה הנכונה.
ב"סיפור נישואים" פורס נח באומבך ("פרנסס הא", "חיים בין השורות") את סיפורם של זוג צעיר שנמצא בתהליכי גירושים, צ'רלי (דרייבר) במאי תיאטרון מוערך מניו יורק וניקול (סקרלט ג'והנסון), אשתו השחקנית. השניים מנסים לסיים את היחסים באופן רגוע והדדי, אבל התהליך מתדרדר במהרה למאבק גירושים מכוער שכולל עורכי דין, בתי משפט, הטחת עלבונות שוברי לב ומאבק על המשמרות של בנם רך השנים. דמותו של צ'רלי, שמתחילה כדומיננטית וחזקה, מתפרקת ככל שהעניינים הופכים למורכבים יותר, והיא נוגעת ללב באופן מעורר הזדהות, עד כדי כך שאי אפשר שלא לתהות איפה מתחילה הדמות ואיפה נגמר השחקן.
"אתה מביא את הסיפור שלך ואת האישיות שלך ואתה הופך הכל לאישי. כן, אני ילד להורים גרושים, צ'רלי ואני באותו הגיל ואני נשוי ואבא, אבל כל אלה הם לא תנאים הכרחיים כדי לספר את הסיפור. זה אולי חוסך שיעורי בית בגלל שהתחושה מוכרת, אבל ההיכרות הזו לאו דווקא הופכת את הסצנה לטובה יותר. התפקיד שלי הוא לא להרגיש את הדמות, התפקיד שלי הוא להעביר את ההרגשה לצופים. מצד שלישי", הוא נאנח, "אתה רוצה להעביר את התחושה כי היא קיימת בך כבר כל כך הרבה זמן. טוב, זה מסובך מכדי להסביר. אני מניח שהתוצאה על המסך היא סך כל החלקים".
זו הפעם הרביעית שדרייבר משתף פעולה עם באומבך, וכאמור השניים שומרים על יחסים קרובים גם מחוץ לשעות העבודה. לדבריו, דווקא קשרים אלה - הם שעוזרים לו לפתח את עצמו כשחקן וגם כאדם. "הרבה מהיחסים שלי הם סביב העבודה, כך זה עם הנישואים שלי או עם החברויות שלי. אתה רואה את האנשים במצבם הפגיע והלחוץ ביותר. אתה מגלה מי תומך ברגעים קשים וזה חושף הרבה יותר על האופי של האדם מאשר סביבה חברתית גרידא. ככה זה עם נח, אנחנו כל הזמן מדברים על דברים שראינו ודברים שאנחנו רוצים לעבוד עליהם".
את הופעתו הקולנועית הראשונה הוא חייב לקלינט איסטווד שליהק אותו ב-2011 לסרט "ג'יי. אדגר". ב-2012 הוא לוהק לסדרה "בנות" של לנה דנהם בתור בן זוגה הנחשק והלא יציב של הגיבורה, תפקיד שהקנה לו הכרה בינלאומית. באותו הזמן, גם ספילברג שם לב לכישרון הצעיר וליהק אותו ל"לינקולן" ובאומבך ל"פרננס הא". אחריהם הגיעו האחים כהן ("בתוך לואין דיוויס"), ג'יי ג'יי אברמס ("מלחמת הכוכבים"), מרטין סקורסזה ("שתיקה"), ג'ים ג'רמוש ("פטרסון"), סודרברג ("לוגן לאקי") וספייק לי ("שחור על לבן"). שנה שעברה התפקיד של הבלש היהודי פיליפ 'פליפ' צימרמן בסרטו של לי, העניק לדרייבר מועמדות לפרס האוסקר לשחקן משנה. שנה קדימה ושני תפקידים בולטים נוספים - הראשון ב"סיפור נישואים" והשני בדרמה הפוליטית "הדו"ח", והאוסקר באזז שוב באוויר.
"תמיד רציתי לעבוד עם במאים גדולים" אומר דרייבר. "מדובר במדיום של יוצרי קולנוע אז זה רק הגיוני שתרצה לעבוד עם במאים שאתה מעריך ושעושים קולנוע שאתה חושב שהוא טוב. היה לי מזל גדול כי הטיימינג היה נכון, הייתי פנוי כשהאנשים האלה עשו סרט, עשיתי אודישנים להרבה מהסרטים של אנשים שרציתי לעבוד איתם ובמקרה זה הסתדר לנו וקיבלתי את העבודה עם ברי לווינסון, קלינט איסטווד וסטיבן ספילברג. מי לא רוצה לעשות אודישן בפני האנשים האלה? אני חייב לחזור ולהדגיש שהמזל שיחק פה תפקיד משמעותי הרבה יותר ממני", הוא מצטנע.
העובדה שמתחילת הדרך עבדת עם שמות גדולים עוזרת לביטחון שלך כשחקן?
"ממש לא. העובדה שעבדתי עם אותם במאים לא אומרת שאני יודע מה אני עושה. בדיוק להיפך. דבר אחד למדתי מכל אותם כישרונות גדולים: הם טובים רק בגלל שהם שמרו על הפילוסופיה של אין תשובה נכונה לדברים. אתה מגיע לסט של סקורסזה ואתה מוכן להיות בובה שתוציא לפועל את הרעיונות שלו, אבל זה לא באמת מה שהוא רוצה. הוא רוצה שתהיה לך דעה, בגלל זה הוא בחר בך. ההבנה הזאת קיימת לא רק אצל במאים אבל גם אצל שחקנים שאתה מעריץ בעלי קריירה ארוכה וענפה שמנסים לחיות את הפילוסופיה שטוענת שאתה לא יודע כלום ושאין תשובה נכונה לשום דבר. לראות את אותם אנשים נאבקים עדיין, למרות כל ההישגים שלהם, זה גם מרגיע וגם מפחיד כי אתה מבין שבעצם לא תפצח את זה לעולם. עם הזמן אתה חייב למצוא דרך על מנת להרגיש בנוח עם החיים של חוסר שביעות רצון".
דרייבר מנסה שלא להתבלבל ולהתרגש מתשומת הלב שהוא מקבל, מכתבות הפרופיל המחמיאות בעיתונים והכותרות המפרגנות שמכתירות אותו כדבר האמיתי ומשוות אותו לענקי קולנוע כמו אל פאצ'ינו ורוברט דה נירו. על חייו הפרטיים הוא מגן בחירוף נפש ונדיר למצוא אותו בעמודי הרכילות. "אני מנסה לדחוק את זה הצידה", הוא אומר ומושך בכתפיו. "אין לי שליטה על הסיטואציה אז זה לא משהו שאני משקיע בו אנרגיה".
איך העבודה על מלחמת הכוכבים שונה או משתווה לעבודה על סרט כמו "סיפור נישואים"?
"'מלחמת הכוכבים' זה שובר קופות ענק. לדעתי, אנשים יכולים לטעות ולחשוב שבגלל הגודל של הסרט אתה נמנע משיחות עמוקות על הדמויות אבל האמת שמצאתי שתהליך העבודה אינו מאוד שונה בין הסרטים. גם פה אתה מנסה להפוך את הסרט למשהו אישי ככל הניתן וזה התאפשר בגלל ג'יי ג'יי אברמס וריאן ג'ונסון, הבמאים איתם עבדתי. תהליך העבודה התנקז ללקיחת רגעים, פירוקם לגורמים, בדיקה שהם אמיתיים, עבודה נוספת על רגעים שמרגישים פחות אמיתיים, וחיבור כל אותם הרגעים ביחד. ממש כמו ב'סיפור נישואים'. ההבדל הברור הוא הקצב של הסט. ב'מלחמת הכוכבים' היו חמישים אנשים שכל אחד מהם עשה משהו אחר, אחד הבריש עלים, השני שאב משהו, השלישי צבע, יש כל כך הרבה גורמים משתנים על הסט שפשוט לוקח יותר זמן למצוא את עצמך בתוכו ויותר קשה לדעת איך להיות כלכלי בהופעה שלך. 'בסיפור נישואים' הקצב הוא הרבה יותר מהיר כי הדברים יותר אינטימיים ופשוטים".
