עוצר נשימה: הקרקס הכי משוגע של סירק דוּ סוליי
צבעים, מוזיקה ותרגילי אקרובטיקה שגורמים ללב להפסיק לפעום - "קוזה" של סירק דו סוליי הוא מופע קרקס מלהיב ועוצר נשימה - במלוא מובן המילה. עכשיו הוא מוצג במדריד, ובהמשך יגיעו אוהלי הענק שלו לישראל. בדקנו איך הוא נראה על הבמה, ואילו מין חיים מנהלים הלוליינים שנעים תמיד ממקום למקום
התרגיל האקרובטי האפקטיבי והמבהיל הזה נקרא "גלגל המוות", והוא רק חלק (אולי החלק המפחיד ביותר) ממופע הקרקס המרהיב "קוזה" של סירק דוּ סוליי, ערב של קולות, צבעים ותנועות, וכאמור – פחד.
"זה מה שאמורים לחוש כשצופים בו", אומר בנחת המנהל האמנותי דין הארווי, האיש שאחראי על "כל מה שקורה על הבמה". ואיזו במה. מדובר בהפקת ענק, משוגעת מול הקהל ומתוקתקת להפליא מאחורי הקלעים.
"קוזה" (KOOZA) הוא מופע הדגל של סירק דו סוליי ("קרקס השמש"), האחראית למופעי קרקס ואקרובטיקה שונים וידועים מאוד ברחבי העולם. הוא מתרחש במבנה ביג טופ – חלל עצום שנראה מבחוץ כמו עיר אוהלים ומוקם מחדש בכל פעם בעיר אחרת. הקמת הביג טופ מאפשרת להציג תרגילים ברמה גבוהה מאוד מצד אחד, והקהל שבפנים יכול לצפות בנוחות בכל המתרחש, מצד שני. אין מקומות גרועים באוהל הזה.
המופע עצמו הוא כל מה שהייתם מתארים לעצמכם כששומעים את המילה קרקס – רק שפה מדובר בקרקס על סטרואידים. רגע אחד דמויות ליצניות משהו מספרות סיפור וגם מתערבבות בקהל, רגע אחרי זה תראו נערות גומי, אקרובט מסתחרר בחישוק ענק, שלדים רוקדים על הבמה או לוליינים מהלכים וגם נוסעים על חבל גבוה. יש הכול מהכול ובגדול.
"בהתחלה היה מפחיד מאוד לפקח על כל זה", מודה הארווי. "הייתי מבועת בפעם הראשונה, לפני שלוש שנים וחצי. אבל למדתי את העניין והתרגלתי. זה לא קל, אבל אני אוהב את זה".
"קוזה", שמוצג בימים אלה במדריד, יגיע לתל אביב ביוני הקרוב ויוצג פה במשך חודשיים וחצי. המתחם הענק שלו ישוט לישראל באונייה בתוך 95 קונטיינרים, ביחד עם עשרות אקרובטים, שחקנים ומוזיקאים ומאות תלבושות, פאות ושאר אקססוריז.
זה מופע ססגוני במלוא מובן המילה. במרכזו סיפור על אדם היוצא למסע חיפוש עצמי בתוך ממלכה, אבל העיקר הוא כל מה שקורה מסביב: תרגילים שונים, ריקודים, מוזיקה שמנגנת להקה על במה מוגבהת וצבעים עזים מכל כיוון. אם בתלבושות ובאיפור ואם בקונפטי שנורה בשלב כלשהו מתותח ענק. הכול ובגדול, כבר אמרנו.
הססגוניות הזו נובעת גם מהאמנים המבצעים עצמם. אנשי סירק דו סוליי מתגאים בכך שהאקרובטים מגיעים מ-25 מדינות שונות לפחות: מרוסיה, מצרפת, מקנדה, מקולומביה ומטייוואן. יש אפילו אחד מישראל – מתופף בשם עדן בכר. איך הם מתקשרים אחד עם השני בהופעה שמצריכה המון אמון ועבודת צוות? כנראה שכשמופיעים ביחד בעולם במשך שנים, מתרגלים ומתיידדים במהירות. וגם לומדים יותר משפה אחת. על הבמה הם משתפים פעולה בתזמון מדויק, מאחורי הקלעים הם נראים נינוחים אחד עם השני.
אגב אחורי הקלעים – גם שם יש עולם ומלואו. חדר כושר שהאקרובטים מתאמנים בו מדי יום, כל אחד לפי צרכיו. יש כאלה שקופצים על טרמפולינה, אחרים מרימים משקולות או סתם מתרגלים יציבה באמצעות ריצה הלוך ושוב על החבל. יש גם חדר אוכל גדול, אזור שמוקדש לטיפולי פיזיותרפיה, פינת קפה עם הספלים של כולם. "זו בועה", הם מסבירים, פה זה העולם של "קוזה" ובחוץ יש את העולם האחר.
חיים של אחרים
הם אנשי קרקס וממש כמו בקרקס המסורתי – הם כמעט שלא נמצאים בבית. המופע מוצג בכל פעם למשך כמה חודשים בעיר גדולה אחרת. בשנים האחרונות הם היו באוסטרליה, בסין, בדרום אמריקה וברחבי אירופה. רובם לא היו מעולם בישראל ומדגישים שהם מתרגשים להגיע. המשפט "שמעתי המון על תל אביב" נשמע לא פעם. מופעים אחרים של סירק דו סוליי דווקא כבר היו לנו בישראל, אבל זו הפעם הראשונה שמופע ענק כזה יגיע.
אלה חיים מרגשים ומדי יום הם פוגשים קהל נלהב, אבל אלה גם חיים רחוקים מהמשפחות, חיים מאוד אחרים ממה שרובנו מכירים. "זה לא בשביל כל אחד", מסכים האקרובט הצרפתי ג'יסלין ראמאז', שמלהיב את הקהל במדריד כשהוא מסתחרר על הבמה בתוך חישוק ענק. "אלה חיים מדהימים בכל כך הרבה מובנים – מטיילים ופוגשים תרבויות. אני עושה משהו שתמיד אהבתי ושיש לי תשוקה אליו, אבל זה מקשה על הקשרים עם המשפחות. יש כאלה שעוזבים אחרי כמה שבועות כי הם לא מצליחים, הם מבינים שזה לא בשבילם".
הוא עצמו מעדיף את החיים האלה על כל דבר אחר. בן 34, הצטרף לסירק דו סוליי לפני תשע שנים ונמצא תמיד בדרכים. הייתה לו בת זוג במשך יותר משנתיים, אבל לבסוף היא חזרה לביתה שבארגנטינה, והוא המשיך הלאה עם הקרקס. "האם אני רוצה להקים משפחה? כן. אבל אי אפשר לדעת מה יקרה, אולי אפגוש מחר את אהבת חיי וארצה להתמסד, אולי לא. החיים הם כמו גלים וכל עוד הגל הוא טוב – אני נהנה לרכוב עליו".
אז בסגנון חיים כזה, אין חיים פרטיים?
"לכל אחד יש חיים פרטיים. אני למשל מצלם, אני מטייל הרבה. זה גורם לי להתנתק קצת. אם אתה נמצא יותר מדי רק בתוך הקרקס והמופע, אתה מושפע נפשית. חשוב לחיות גם בעולם האחר, כי פה זו בועה קטנה ולא משנה איפה אנחנו – זו תמיד אותה בועה. זה יכול קצת להעיק וחשוב להתאוורר.
"לפעמים אתה נמשך לעולם שמחוץ לבועה, לפעמים אתה חושב אולי אקנה דירה וכו', אחיה חיים 'נורמליים'. אבל אולי מה שאני עושה זה בעצם החיים הנורמליים? אולי נשכח מהחלוקה הזו? אני עושה את מה שאני אוהב, יכול לעשות מה שאני רוצה. יכול לטייל בסין, שום דבר לא עוצר אותי".
גם חברי צוות נוספים מסכימים שסגנון החיים אמנם שונה מאוד, אבל הוא מביא להם אושר. מנהל הלהקה, למשל, הביא עמו לסיבוב ההופעות את אשתו ושני ילדיו. "אנחנו מאפשרים להם לחוות עולם אחר ככה", הוא מסביר. מנהלת מחלקת התלבושות מצאה אהבה בצוות המופע והארווי, המנהל האמנותי, מספר שבן הזוג אמנם לא איתו בסיבוב ההופעות, אבל מגיע לביקורים רבים. "אנחנו ביחד כבר 26 שנה. אנחנו כבר יודעים איך לעשות את זה", הוא מחייך.
על הבמה, בכל מקרה, הם ממוקדי מטרה. כל המופיעים נראים נלהבים והם גם מלהיבים את הקהל. הם מדויקים מאוד מצד אחד (אי אפשר לטפס על כיסאות שנערמים זה על זה כמעט עד התקרה או לשלוט בגלגל ענק באוויר בלי רמה גבוהה של דיוק), אבל גם פרועים מצד אחר. האקרובטים מחליפים ביניהם תפקידים פעמים רבות אבל חזרות ואימונים מדי יום מוודאים שכל תפקיד ייעשה כמו שצריך. ראמאז' למשל נע פעמים רבות בין דמויות שונות על הבמה, ומספר שזה גורם לו להימנע מרובוטיות ומשעמום – "זה משאיר אותך חי".
אתה עושה גם את "גלגל המוות"?
"לא, אני לא משוגע מספיק. זה לא בשבילי, רק לטינים משוגעים עושים את זה. אני אוהב את הקרקע".
הכותבת הייתה אורחת ההפקה במדריד
