"אין טעם, אבא. אתה נופל"
בספרו החדש, "נפש אחת אחריך", המשורר והעורך דורי מנור מוסיף להתבונן בתעוזה בשאלות הגדולות של חייו: מיניותו ואהבותיו, השקפתו על השירה ויחסיו עם אמו ואביו, שנפטר ימים ספורים לאחר צאת הספר. קראו שלושה שירים מהקובץ
השושנים הלבנות
מִתַּחַת לַכֻּרְכָּר שֶׁל גַּן הָעַצְמָאוּת
עוֹצֶרֶת לִי, וְלֹא בַּחֲרִיקַת בְּלָמִים,
סוּבָּרוֹ לְבָנָה (גִּיל שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵה. קֵהוּת
חוֹרֶכֶת), וְנוֹהֵג בָּהּ בְּמַבָּט מַשְׁמִים
בָּחוּר. לֹא בְּמֵיטַב שְׁנוֹתָיו, אֲבָל בָּחוּר.
אֲנִי זוֹכֵר שֶׁהוּא טָעַן שֶׁשְּׁמוֹ הוּא רֹתֶם.
אֲנִי הָיִיתִי "לִיאוֹר" בְּמִלְּעֵיל עָכוּר.
הִרְהַרְתִּי: הַדְּבָרִים שֶׁעֲלוּלִים לִקְרוֹת הֵם
אוֹתָם דְּבָרִים שֶׁכָּךְ אוֹ כָּךְ צְרִיכִים לִקְרוֹת.
עָלִיתִי לַסּוּבָּרוֹ. חֻלְצָתוֹ הָיְתָה
מִסּוּג חֻלְצוֹת הָרֶשֶׁת. גֶּבֶר מְעָרוֹת:
רוֹפֵס, רָחָב, שָׂעִיר. הִבְחַנְתִּי בַּבְּלִיטָה
בְּמִכְנָסָיו (נִדְמֶה לִי שֶׁאָמַר: "מִכְנָס").
יָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לִטֹּל אוֹתָהּ אֶל פִּי.
נָטַלְתִּי. אוֹר צָהֹב זָלַג מִן הַפָּנָס
הַיְשֵׁר אֶל חֲלָצָיו. הַקֹּר הָיָה מַקְפִּיא
אַף שֶׁהָיָה זֶה חֹדֶשׁ יוּלִי הַנּוֹזְלִי.
("הָאֱלֹהִי", קָרָא לוֹ פַּעַם – לֵךְ תָּבִין –
קָוָאפִיס). לֹא זָכוּר לִי מָה הָיָה גְּמוּלִי
בַּחֲלִיפִין הָאֵלֶּה. לֹא תִּשְׁעָה קַבִּין
שֶׁל חֶסֶד, מִן הַסְּתָם. אוּלַי פְּצִיעָה דַּקָּה
בְּמָה שֶּׁעַד אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה מָתוּחַ.
הַהֶגֶה הִסְתַּחְרֵר מוּלֵנוּ בְּלִי תְּשׁוּקָה
וְהַזֵּעָה נִגְּרָה וְהָרֵיחוֹת שִׁטּוּ אַךְ
הַשֶּׁמֶשׁ לֹא עָלְתָה עַד שֶׁנִּגְמַר הָאַקְט
וּמִשּׁוּם כָּךְ אוּלַי עוֹד לֹא הָלַכְתְּ לִישֹׁן.
כְּשֶׁשַּׁבְתִּי אַחַר כָּךְ הַבַּיְתָה כְּבָר חָמַקְתְּ
לַחֶדֶר, לֹא שָׁאַלְתְּ אִם הוּא הָיָה רִאשׁוֹן
וְלֹא רָצִיתְ לָדַעַת מָה הָיָה חֶלְקוֹ
וּמָה הָיָה חֶלְקִי וְאֵיזֶה סוֹף צִפָּה לִי.
כָּל זֶה הַלֹּא הָיָה יָדוּעַ לָךְ בֵּין כֹּה
וָכֹה, גַּם בְּלִי מִלִּים. עוֹד לַיְלָה אֶדִיפָּלִי
עָבַר עָלֵינוּ. לֹא תָּמַהְתְּ וְלֹא שָׁאַלְתְּ
אִם זֶה שֶׁעֲזָבַנִי לִי הָיָה יָקָר
מִמֵּךְ: בַּחֲדָרֵינוּ אַתְּ חָלַמְתְּ בְּאַלְט,
אֲנִי בְּבָּרִיטוֹן, עַל רֶכֶס הַכֻּרְכָּר
שֶׁמִּתַּחְתָּיו לֹא דְּרָמָה הִתְרַגְּשָׁה הַיּוֹם
אֶלָּא הֶמְשֵׁךְ יָשִׁיר לַיֶּלֶד שֶׁכִּסִּית,
הַיֶּלֶד שֶׁתָּפַח מִזֶּרַע וּמֵחֹם
וְהִתְכַּסָּה כָּל לַיְלָה בְּשִׁכְבָה אַרְסִית
וְכָךְ יָצָא לִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת זָרִים, שֻׁמָּן
לוֹפֵת אֶת אֵיבָרָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יָגִיחוּ
מֵחֵמֶת חֲלִילָיו, וְאִם נוֹתַר סִימָן
לְיַלְדוּתוֹ, וַדַּאי סִימָן בִּלְתִּי-הָפִיךְ הוּא –
אוּלַי מֵרוֹץ הַדָּם בְּמַעֲלֶה פָּנָיו,
אוּלַי אִישׁוֹן-יַלְדוּת שֶׁעוֹד נוֹתָר פָּקוּחַ.
רְאִי אוֹתוֹ: עַכְשָׁו קָרוּעַ בּוֹ אֶשְׁנָב,
פִּרְצָה שֶׁלֹּא תּוּגַף כָּל עוֹד תִּהְיֶה בּוֹ רוּחַ.
אֲנִי זוֹכֵר כֵּיצַד מֻקְדָּם לְמָחֳרָת
עַל הַסָּדִין מָצָאת שְׁתֵּי שׁוֹשַׁנִּים צְחוֹרוֹת,
שְׁתֵּי שׁוֹשַׁנֵּי חָלָב שֶׁנִּיחוֹחָן נֶחְרַת
לַנֶּצַח בִּנְחִירַי וּלְעוֹלָם יַחְרֹת,
כְּמוֹ קַעֲקוּעַ, קַו שֶׁל בֹּשֶׁת בְּמַבָּט
עֵינַי, וְתָו שֶׁל שִׁיר בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ פְּנִימָה.
הֵבֵאתִי לָךְ פְּרָחִים יָפִים לִכְבוֹד שַׁבָּת.
הֵבֵאתִי לָךְ פְּרָחִים. אַתְּ עוֹד כּוֹעֶסֶת, אִמָּא?
אלף שלישי, עברית
אֲנִי, יַקִּירִי, אָבוּד.
טָעִיתִי בָּאֶלֶף, סוֹרִי.
לִי כְּבָר לֹא יַעֲזֹר
שׁוּם מַהְפָּךְ הִיסְטוֹרִי.
לִי כְּבָר לֹא יְשַׁנֶּה
כַּמָּה שָׁנִים אֶזְדַּחֵל
קָדִימָה: אֲנִי מְקֻטְלָג
לָעַד בֵּין שִׁירֵי רָחֵל,
יָלָ"ג וְאֶלְחָרִיזִי -
"עִבְרִית, אֶלֶף שֵׁנִי".
כַּמָּה שֶׁזֶּה קַפְּרִיזִי:
בְּכָל אֵיבָרַי אֲנִי
נוֹבֵעַ מֵאֶלֶף אֶחָד
וּמִשְׁתַּפֵּךְ בָּאַחֵר.
הַזְּמַן, יַקִּירִי, הוּא נָהָר,
וְאַף אֶחָד לֹא בּוֹחֵר
מֵאֵיזֶה מוֹצָא לִנְבֹּעַ
וּלְאֵיזֶה שֶׁפֶךְ לִזְרֹם:
מִזְרָח נַעֲשֶׂה מַעֲרָב,
צָפוֹן נַעֲשֶׂה דָּרוֹם.
לִפְנֵי שֶׁהִרְגַּשְׁתָּ, אַתָּה
הָיִיתָ. לִפְנֵי שֶׁתַּם
הָאֶלֶף שֶׁלְּךָ, שְׁנוֹתֶיךָ
עוֹשׂוֹת אוֹתְךָ מְיֻתָּם
מִמְּךָ, מִתָּאֶיךָ, מִשֶּׁפַע
שֶׁעַד מְהֵרָה נַעֲשֶׂה
קֹמֶץ שֶׁלֹּא יַשְׂבִּיעַ
לֹא אָרִי וְלֹא שֶׂה.
וְאֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא
מֵחֻלְיָתוֹ, אֲבָל
גַּם נְהָרוֹת בְּנֵי אֶלֶף
פּוֹגְשִׁים בְּדַרְכָּם יוּבַל:
יֵשׁ בַּנְיָאס לְכָל יַרְדֵּן,
וּזְרוֹעַ לְכָל יֵנִיסֵיי.
כְּתֹב, יַקִּירִי, כִּי עַכְשָׁו
תּוֹרְךָ: מֵעַתָּה נַרְקִיסֵי
הָאֶלֶף הַבָּא צוֹלְלִים
בְּמֵי הַנָּהָר הַבָּא.
הֱיֵה אַתָּה נְהָרָם:
תֵּן לְיָפְיָם סִבָּה,
תֵּן לְיָפְיָם לְשַׁקֵּף
אֶת עַצְמוֹ בְּמֵימֶיךָ אֵלֶּה,
תֵּן לְיָפְיָם לְשַׁקֵּף
בְּךָ אַתְּ מֵימֵי הָאֶלֶף
שֶׁבּוֹ תְּקֻטְלַג אַתָּה
(וּבִלְבַד שֶׁתַּמְשִׁיךְ לִזְרֹם):
"אֶלֶף שְׁלִישִׁי, עִבְרִית" ---
וְצָפוֹן יֵעָשֶׂה דָּרוֹם.
רוצים לקרוא את "נפש אחת אחריך" בגירסה דיגיטלית? הורידו את האפליקציה לאייפון , לאייפד ולאנדרואיד .
שעת הנפילה
"בְּני, זה רק פס של ערפל"
(גתה, "שר היער")
אַתָּה נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל,
שׁוֹכֵב עַל הָרִצְפָּה עֲרוּף כּוֹחוֹת,
וּמַבָּטְךָ הוּא פַּס שֶׁל עֲרָפֶל.
לַשָּׁוְא אֶל הָאִלּוּחַ הָאָפֵל
שֶׁל דָּם וַאֲלוּנְקָה וַאֲנָחוֹת
אַתָּה נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל,
בְּלִי סוּס וּבְלִי אֻכָּף: הַיָּם טוֹפֵל
עָלֶיךָ שׁוּנִיּוֹת לֹא-מִתְאַחוֹת
וּמַבָּטְךָ הוּא פַּס שֶׁל עֲרָפֶל.
קִצְּךָ אֵינוֹ מָלוּחַ, הוּא תָּפֵל,
וְלֹא תּוּכַל לָצוּף בּוֹ אוֹ לִשְׂחוֹת,
אַתָּה נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל
אֵלַי, שֶׁעַל כָּרְחִי אֲנִי כּוֹפֵל
כָּל תָּא בְּךָ. עֵינֶיךָ מִתְהַפְּכוֹת,
וּמַבָּטְךָ הוּא פַּס שֶׁל עֲרָפֶל.
הַפַּעַם לֹא תִּגְאֶה ותִּשָּׁפֵל,
אֵין טַעַם, אַבָּא. רוּחַ מֵרוּחוֹת,
אַתָּה נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל נוֹפֵל,
וּמַבָּטְךָ הוּא פַּס שֶׁל עֲרָפֶל.
אוגוסט 2019
רוצים לקרוא שירים נוספים? היכנסו לכאן
דורי מנור, "נפש אחת אחריך", הקיבוץ המאוחד, 125 עמודים