יוצר "מד מן": "אנשים לא קולטים כמה מדברים על ישראל בתעשייה"
מת'יו ויינר, שהשתתף בכתיבת "הסופרנוס" ויצר את "מד מן", מבין דבר או שניים בכתיבת סיפורים. במהלך שיחה עם רון לשם, במסגרת פסטיבל הסופרים הבינלאומי, הוא מחמיא לתעשיית הבידור הישראלית, מנבא איך הקורונה תשנה את הטלוויזיה - ומסביר מדוע התרגש כל כך לפרסם ספר
מת'יו ויינר היה אמור להיות עכשיו בישראל. לשוטט בסמטאות של ירושלים, לטבול בים של תל אביב, לעצור למיץ בשדרות רוטשילד ואולי גם לנדב כמה סלפיז. אבל כמו שקרה לרוב תושבי כדור הארץ, גם הלו"ז של אחד מיוצרי הטלוויזיה הנחשבים של ימינו, התפייד בשל המגפה. אפילו תשעה פרסי אמי, ורזומה שכולל את "מד מן", קרדיט תסריטאי ב"הסופרנוס" ועוד כמה הישגים בתעשייה - לא הופכים אותך לחסין. אז עכשיו הוא יושב בביתו בלוס אנג'לס, ומחשבותיו נודדות. "היום-יום שלי כרגע דומה לזה של כל אחד אחר. לוקח לי שעתיים לעשות משהו שהיה אמור לקחת חמש דקות. אני לא משתעמם בקלות, אבל קשה לי להתרכז. אני מנסה לשמור על שגרה, יוצא להליכות ו... לא כל כך מתקשר עם אנשים, האמת, פשוט כי אין לי שום דבר להגיד".
עם זאת, תסריטאי העל אינו נופל ברוחו. "אני מתייחס לכל מה שקורה בהודיה. אני אסיר תודה שלא חליתי, ויותר חשוב, שאנשים שאני אוהב לא נפגעו. שני ההורים שלי חלו ושרדו את זה", הוא אומר בשיחה מצולמת עם הסופר והתסריטאי הישראלי רון לשם ("אם יש גן עדן", "אופוריה"), במסגרת פסטיבל הסופרים הבינלאומי. בניגוד לשנים קודמות, הפעם האירועים לא נערכו בעיר ירושלים והם הועברו באופן מקוון. אתם כבר יודעים למה.
כך או כך, לויינר - יהודי בן 54 - חשוב לומר שהוא מצפה להגיע לביקור בארץ הקודש, ושהוא מרגיש זיקה מיוחדת אליה. "אני חושב שאנשים לא קולטים כמה מדברים על ישראל", הוא אומר, ומתכוון בעצם לתעשיית הבידור: "כל כך הרבה מהבידור שאנחנו משדרים עכשיו, אלה עיבודים לדברים ישראליים. מבחינתי, זו פריבלגיה להיות בקשר עם כותבים ישראלים וכותבים יהודים. אני מחשיב את עצמי חלק מהתרבות הזו".
בחודשיים האחרונים, אנשים בתעשיות הבידור והתרבות מביטים בדאגה במתרחש בעולם, ומחשבים את צעדיהם הבאים. ויינר לא נשמע פסימי במיוחד, אבל גם לא ממש אופטימי. "אני כן מרגיש שזו תקופה שאנשים מחפשים להתנחם, וזה היה ככה עוד לפני מה שקורה. אנשים לא באמת מנסים דברים חדשים, הם לא רוצים לנסות, הם רוצים את הפירה הרגיל - את מה שהם כבר מכירים. אני חושב שאנשים צופים מחדש בדברים שהם כבר ראו, יותר מאי פעם, אז זו תהיה תקופה שמרנית מבחינת תוכן", הוא אומר. "ויש את הממד הפרקטי: איך מביאים שוב אנשים לסט, איך מפיקים? יהיה ביקוש ענק בשירותי הסטרימינג. אני חושב שהכל יתמלא בשידורים חוזרים ולכותבים תהיה בעיה". עם זאת, הוא צופה, המגפה תעורר את הדמיון של יוצרים רבים, אבל לאו דווקא בכיוון הצפוי. אם אתם מחכים לדרמות דיסטופיות עוכרות שלווה, התחזיות של ויינר יאכזבו אתכם: "לא נראה לי שמישהו רוצה לראת את סוף העולם כרגע".
אף שויינר אינו מזוהה עם יצירות שמעבירות מסר פוליטי מובהק - כפי שהוא מעיד על עצמו, הוא מציין כי הראש שלו מלא תמיד ברעיונות. אם צפיתם אי פעם ב"מד מן", "הסופרנוס" או "שושלת רומנוף", ברור לכם שזה אנדרסטייטמנס. האיש הוא סדנת כתיבה מהלכת. בשנים האחרונות מעסיקות אותו מחשבות על ההתפתחות הטכנולוגית, על אי שוויון כלכלי - ואיך לא, על נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. כל אלה נכנסו באופן מרומז ועקיף ל"שושלת רומנוף", הסדרה שלו מ-2018, שמספרת סיפור חדש בכל פרק, ועוקבת אחר דמויות הטוענות שהן צאצאיהן של הצאר במשפחת המלוכה הרוסית.
"הייתה לנו מהפכה טכנולוגית ב-15 השנים האחרונות. כש'מד מן' עלתה לאוויר עוד לא היה סטרימינג, לא היה אייפון, לא היה אייפד. שום דבר מאלה. אני מסתכל אחורה על מה קרה ועל כמה זה עוכר שלווה ומנכר אותנו - ומבחינתי זה משהו לכתוב עליו", ויינר אומר ללשם. "אז כשהגעתי ל'שושלת רומנוף', חשבתי: אצלם בכל העולם ואראה את הדמיון בין בני אדם. אראה שאנשים נושאים איתם את הזהות שלהם, בין אם הם רוצים ובין אם לא. אדבר על שוויון, על הפטנזיה להיות מישהו אחר, על כמה חסרי סובלנות אנחנו ועל ההתנהגות של אנשים עשירים. בכנות, באמריקה אנחנו לא סובלניים כי אנחנו רוצים להיות עשירים".
ויינר סבור ש"אנשים תמיד נשארים אנשים", בין אם הנסיבות לכך עקביות או לא. אפשר לראות את זה, לטענתו, בתגובה שלנו לטכנולוגיה, לזעזועים גאופוליטיים וכן, גם לקורונה. "כשהבלאגן והכאוס מגיעים - אנשים פונים פנימה. כל מה ששומעים לאחרונה על מיינדפולנס, ובעצם גם זה שהפונדמנטליזם בצמיחה - זה בגלל מה שאנחנו עוברים. כל מה שידענו והבנו, נלקח מאיתנו או השתנה. אפשר היה לחשוב שנתאחד, יותר מאי פעם, אבל כל זה רק בודד אותנו יותר". ויינר מתייחס ל"אופוריה", הסדרה של לשם, שזכתה גם לגרסה אמריקנית: "אתה יודע על מה אני מדבר. סמים, כמו גם בידור, הופכים לבריחה, לדרך להרגיש איזשהו ביטחון. אז זה מה שאני כותב עליו. מה אנשים עושים כדי להתמודד עם החרדות שלהם".
"אף אחד לא חשב ש'מד מן' זה רעיון טוב"
בשנים שחלפו "מאז "מד מן", ויינר התנסה בשלל פרויקטים מגוונים. בשנת 2017 הפתיע את כולם, וכנראה גם קצת את עצמו, כשפרסם ספר מתח. העלילה של Heather, the Totality מספרת על משפחה מבוססת ממנהטן, שחייה סובבים סביב הת'ר, הבת הצעירה והיפהפיה. החלום האמריקני נסדק כשאדם חשוד מתחיל לכרכר סביבה, שמתגלה בהמשך כבלתי יציב בנפשו. לדברי ויינר, העלילה מבוססת על רגע אמיתי ושולי שהיה עד לו: "ראיתי פועל בניין בוהה בילדה קטנה שנכנסה לבניין, וזה היה מפחיד מאוד עבורי. תמיד התעניינתי בחלק החייתי שבנו, שאנחנו מתעלמים ממנו".
"התחלתי את זה כתרגיל כתיבה, חשבתי שזה יהיה סיפור קצר", ויינר אומר. אבל משם הטקסט הלך והתארך. ככל שהעמיק בכך, למד להבין לעומק את ההבדלים בין כתיבה פרוזה לכתיבה למסך. "יש משהו שהצלחנו לעשות ב'מד מן', אני מאמין, וזה להיכנס לראש של הדמויות. יש את זה גם בקולנוע הצרפתי, ואני חושב שגם בקולנוע הישראלי - הפעולות משקפות את המצב של הבן אדם. אבל זה לא כמו להגיד - 'זה מה שקורה בראש שלי'. אני יכול לכתוב 'היא הזכירה לו את אמא של אחותו', אבל להגיד את זה בקולנוע? תשכח מזה. המצלמה היא תמיד חיצונית, אפילו אם אתה מצלם חלומות או טריפים של סמים, אתה עדיין ממחיש חוויה מאוד אישית". ויש הבדל נוסף: "כשאתה כותב תסריט, זו רק הטיוטה. אבל כשאתה כותב פרוזה או שירה, אתה כותב את הדבר עצמו, שאנשים יראו. לכן זה היה מאוד מרגש בשבילי. הייתי חייב לעבוד עם עורך ומו"ל, אבל ידעתי שהקהל פחות או יותר יקרא את זה באופן שכתבתי את זה. שום דבר מזה לא קורה בכתיבה לטלוויזיה".
הספר של ויינר, בדומה לסדרה "שושלת רומנוף", זכה אומנם לאהדה מסוימת מצד המבקרים, אבל לא הצליח לנסוק לרמת ההצלחה המסחררת של "הסופרנוס", שהוא נמנה עם כותביה, או "מד מן", הסדרה שיצר. כל אחת מהן נחשבות לאחת מפסגות הטלוויזיה של העשורים שבהם שודרה. אם ויינר מתוסכל מכך, הוא מסתיר את זה היטב. הוא מתעקש שהדבר הכי חשוב הוא להמשיך לחדש ולקחת סיכונים. "נדחיתי בערך 30 פעמים עם 'שושלת רומנוף'", הוא מגלה. "אלו שדחו אותי לא רצו במקור גם את 'מד מן' - ואז הם רצו שאעשה את 'מד מן' שוב. אמרתי להם שאני לא רוצה לעשות את זה שוב - ראיתי הרבה אנשים שניסו לחקות זה, ולא נראה שהם הבינו מה היה שם שהפך את זה להצלחה. אני בעצמי לא בטוח שהבנתי".
"יש מחשבה שאפשר להצליח רק על בסיס מה שכבר הצליח", הוא אומר, ומבהיר שבפועל זה ממש לא כך. "הייתי ב-HBO בזמן 'משחקי הכס', ואף אחד לא חשב שזה רעיון טוב, כולל האנשים שיצרו את הסדרה. הם חשבו שזה לא מתאים ל-HBO כי זו תוכנית של ז'אנר, פנטזיה. אף אחד לא דמיין שזה יכול לנצח את האמי, כי זו לא דרמה. אפילו זה, בעידן הצרכני שלנו, נחשב בזמנו סיכון גדול", הוא מספר. "גם כשעשיתי את מד מן, אף אחד לא חיכה לזה. כולם אמרו שזו הפרה של הכללים, ואמרתי להם: 'תקשיבו, כל ההצלחות מפרות את הכללים'. אי אפשר להנדס את הדברים האלה".
אם כן, המסר של ויינר ליוצרים צעירים ולוותיקים כאחד (הוא מדגיש שכל יוצר יכול "להמציא את עצמו מחדש" בכל שלב, ושאתה אף פעם לא יודע אם השיא עוד לפניך) - הוא להעז. "מעולם לא יצרתי או עבדתי על משהו שלא חשבתי שאני ארצה לצפות בו בעצמי. זה הכלל היחיד שיש לי. אתה עושה את הכי טוב שלך, אבל לא באמת מצפה שמשהו כמו 'מד מן' יקרה", הוא אומר. "זה צריך לעורר בהשראה ביוצרים, במאים, ושחקנים לקחת סיכונים. אם אתה מנסה להנדס מה יקלע לטעם ההמונים - אתה תיכשל".
השיחה המלאה בין מת'יו ויינר לרון לשם תשודר מחר (ד') בשעה 17:00 באתר של פסטיבל הסופרים הבינלאומי, משכנות שאננים. הצפייה פתוחה לכולם ללא תשלום.
