כל מה שרציתם לדעת על המפץ הגדול
המפץ הגדול הוא האירוע שהתרחש עם תחילתו של היקום בֶנקודה בודדת אחת, ובכך יצר את ממד הזמן, וממדי המרחב ועד היקום המוכר לנו היום. הזמן שחלף מאז אותו רגע ועד לימינו, מוֹערך ב-13.8 מיליארד שנים
המפץ הגדול - תיאוריה קוסמולוגית בדבר ראשית היקום, שלפיה התחיל היקום מנקודה אחת במעין "התפוצצות" אדירה, ומאז הוא ממשיך להתפשט.
עד למאה ה-20 היה מקובל שקיומו של היקום נצחי, אולם במחצית השנייה של שנות ה-20 במאה ה-20, גילה אדווין הבל כי הגלקסיות השונות מתרחקות זו מזו, ומכאן שהיקום מתפשט. (למעשה, התפשטות היקום היא אחת מהשלכותיה של תורת היחסות הכללית; אך הוגה התורה אלברט איינשטיין לא עמד על כך בשעתו, והַבְּל לא התמצא בעבודתו של איינשטיין). אם היקום מתפשט, צריכה להיות לו נקודת רֵאשית במרחב ובזמן, שממנה החלה ההתפשטות. תחילת ההתפשטות נקראת המפץ הגדול.
עוד בטרם הוכרזה תגלית הבל טען הכומר והאסטרונום הבלגי ז'ורז' למטר ב-1927, בהסתמך על תורת היחסות הכללית, כי היקום החל את דרכו כ"אטום קדמוני" שהלך ותפח בהדרגה; היה זה תיאור ראשוני של המפץ הגדול. הפיזיקאי האמריקני ג'ורג' גמוב פיתח את הרעיון הלאה. בשנות ה-60 הוסיפו האסטרופיזיקאים האנגלים רוג'ר פנרוז וסטיבן הוקינג נדבך חשוב, כשהוכיחו כי היקום הגיח מנקודה ייחודית, שאינה ניתנת לתיאור מתמטי משום שצפיפות המסה-אנרגיה שלה היא אינסופית. הוקינג, במיוחד, פיתח את דגם המפץ הגדול בעזרת מושגיה של תורת הקוונטים.
בעקבות כל זאת יכולים האסטרופיזיקאים לתאר במדויק את שלשלת האירועים שהחלה 10-43 שנייה אחרי המפץ הגדול ועודה נמשכת כיום. במהלכה התפשט היקום והצטנן, עד שנוצרו חלקיקי היסוד ואחריהם האטומים הראשונים. הפיסיקאי האמריקאי אלן גות הוסיף נדבך חשוב נוסף לדגם כשתיאר שלב של "תפיחה" (אינפלציה), או התפשטות מעריכית, בראשית הדרך. בתום שלב זה נמשכה התפשטות היקום בקצב מתון יותר, ליניארי.
ב-1965 הכריזו המדענים ארנו פנזיאס ורוברט וילסון על גילוי קרינת הרקע הקוסמית (תגלית שאירעה באקראי במעבדות חברת הטלפון "בל", ועליה קיבלו את פרס נובל לפיסיקה), שריד מן המפץ הגדול בדמות קרינה בגלי מיקרו המתאימה לטמפרטורה של 2.7 מעלות צלזיוס מעל האפס המוחלט (2.7K); קרינה זו ממלאת את כל היקום כולו, ומספקת אימות חשוב לדגם.
כמה שאלות שעורר דגם המפץ הגדול עם הצגתו לראשונה, באו על פתרונן באמצעות דגם התפיחה שהציע גות, כפי שפותח בהמשך הדרך, בעיקר בעבודתו של הקוסמולוג אנדריי לינדה. לשאלות אחרות נמצאה תשובה בתצפית. לדוגמה, דגם המפץ הגדול קובע כי כבר בראשיתו של היקום, מיד אחרי התפיחה, היתה אי-אחידות בהתפלגות החומר בתוכו, וזו הביאה לאחר זמן להתעבות הגלקסיות ביקום. גילוי אי-אחידויות אלה בתצפיות הלוויין COBE בקרינת הרקע הקוסמית, ב-1992, סיפק אימות בלתי-מעורער לתיאוריית המפץ הגדול, המקובלת כיום על רוב רובם של האסטרופיסיקאים, גם אם היו לה מתנגדים כשהוצעה לראשונה.
ראש מתנגדיה היה סר פרד הויל, שטבע בעצמו את המונח "המפץ הגדול", כביטוי של זלזול ולעג. אולם המונח נעשה מקובל, כשם שנתקבלה התיאוריה, בעוד שהשערת המצב היציב של הויל נדחתה ברבות הימים. עם זאת, יש עדיין שאלות בדבר דגם המפץ הגדול. השאלה מה היה לפניו, או כיצד ומדוע והיכן התרחש, נראית לרבים כמטפיסית ולא כמדעית, משום שהדגם גורס כי הזמן עצמו החל בנקודה הייחודית של המפץ הגדול, ולכן אין משמעות לשאלה "מה היה לפני שהיה זמן?". אולם שאלות אחרות נחשבות לגיטימיות בעיני כול, והן עוסקות בפרטי המנגנון שקבע את חוקי הטבע מיד אחרי המפץ הגדול, באופן היווצרותן של הגלקסיות הראשונות, ובתהייה שהתעוררה לאחרונה (בשנים האחרונות ממש של המאה ה-20), משהתברר כי קצב התפשטות היקום הולך ומואץ, ואינו מואט כפי שהשכל היה מחייב.
לפנייה לכתב/ת 
