בת 400 מיליון: התולעת שטרפה דגים ותמנונים
הכירו את וובסטרופריון אמסטרונגי: המאובן עם המלתעות שכב במוזיאון 20 שנה - עד שהתגלה הסוד ונחשף שמדובר במין לא מוכר
התולעת המפחידה הזו בילתה יותר מ-20 שנה במוזיאון - עד שהתגלה הסוד שלה. מין שעד עתה לא היה מוכר של תולעת קדמונית עם מלתעות מפחידות במיוחד זוהה על ידי צוות מדענים. המאובן של התולעת שנכחדה ניצב במוזיאון בקנדה מאמצע שנות התשעים, עד שחקירתו לעומק הבהיר כי מדובר במין חדש, שיכונה מעכשיו - וובסטרופריון אמסטרונגי.
החוקרים, מאוניברסיטת בריסטול בבריטניה, מאוניברסיטת לונד בשבדיה וממוזיאון אונטריו בקנדה, חקרו את המאובן הקדמוני - מלפני 400 מיליון שנה - וגילו שרידים של תולעת רב-זיפית שנכחדה - קרובת המשפחה הימית של התולעים והעלוקות. הממצאים פורסמו השבוע ב-"Scientific Reports".
למין שהתגלה יש את המלתעות הגדולות ביותר שתועדו בסוג כזה של ייצור. אורכן מעל סנטימטר, וקל להבחין בהן גם בעין בלתי מזוינת. לרוב, במאובנים של תולעים אורך המלתעות הוא מילימטרים בודדים, ויש צורך במיקרוסקופ כדי לבחון אותן.
ההערכה היא כי אורכה של אותה חיה קדמונית היה מעל מטר. בכך היא כנראה דומה לתולעת בוביט האימתנית, שמשתמשת במלתעות החזקות שלה כדי לתפוס ולגרור את הטרף - דגים, תמנונים ורכיכות ימיות אחרות. כמוה, כנראה שגם וובסטרופריון אמסטרונגי הייתה חזקה ועוצמתית מספיק כדי לתפוס דגים ותמנונים.
מוביל המחקר מאטס אריקסון מאוניברסיטת לונד אמר: "ענקיות בבעלי חיים היא תכונה אקולוגית חשובה ומרתקת, שלרוב מעניקה יתרונות תחרותיים, אך תופעה זו לא נחקרה היטב אצל תולעים ימיות. המין החדש הוא מקרה ייחודי של ענקיות בעידן הפלאוזואיקון, לפני כ-400 מיליון שנה".
המינים נאספו תוך כמה שעות ביום אחד ביוני 1994, כאשר דרק ארמסטרונג מצוות המחקר הגאולוגי של אונטריו הוטס במסוק לחקור סלעים ומאובנים באזור מבודד באונטריו. הדגימות הובאו בחזרה למוזיאון, שם נשמרו עד שתפסו את העין של כמה מהחוקרים. "זו דוגמה מדהימה לחשיבות של בחינת אזורים מרוחקים, ולחשיבות של בדיקת אוספים במוזיאון", אמר דיוויד רודקין מהמוזיאון.
התולעת הקדמונית תיקרא וובסטרופריון אמסטרונגי, על שם האיש שאסף את הדגימות ועל שם הבסיסט אלכס וובסטר, נגן להקת הדת' מטאל "קניבל קורפס". הסיבה: הוא גם ענק - אחד מענקי נגני הבס. "זה גם מתאים", הסביר לוק פרי מאוניברסיטת בריסטול, אחד מכותבי המחקר, "כי חוץ מהעניין שלנו באבולוציה ובפלאונטולוגיה, שלושת כותבי המחקר הם מוזיקאים חובבים".