מדע בין כוכבים: מסע בזמן אל העתיד
אמנם אנחנו עדיין רחוקים מאוד מלהגיע למהירות שתהווה חלק משמעותי ממהירות האור ובאותה מידה אנו רחוקים מלהתקרב לחור שחור. אבל בזכות תיאוריות כאלה ואחרות אנחנו כל יום פורצים את גבול התפיסה וההבנה שלנו ומבינים שהזמן הוא יותר מהווה, עבר ועתיד
דמיינו את כל היקום המוכר לנו, על כל הגלקסיות, הערפיליות והכוכבים שבו. הכול מתנהל לפי מערכת חוקים. כל תזוזה ותנועה של כל גוף, מהיר ככול שיהיה, מוגבלת בחסם העליון של המהירות המותרת בטבע - כ-300,000 ק"מ בשנייה.
הפרקים הקודמים
השמש
הירחמאדים
צדק
כנראה שלחזור בזמן לא נצליח, גם בגלל שאף תיאוריה לא באמת מוכיחה אפשרות כזאת וגם בגלל הפרדוקסים האין סופיים שזה יכול ליצור. אבל לגבי מסע אל העתיד, זה בהחלט אפשרי. אלברט איינשטיין ראה את זה עוד ב-1905, שנה שזכתה להיקרא השנה המופלאה, אז הוא ביסס את תורת היחסות ויצא עם שתי הנחות יסוד: האחת, מהירות האור היא לעולם קבועה בכל מערכת ייחוס, והשנייה היא שחוקי הפיזיקה תמיד זהים בכל מקום. איינשטיין הסיק מכך שאין זמן ומרחב מוחלטים, בעצם הכול יחסי, ככל שגוף נע במהירות גבוהה יותר, ממד האורך של האובייקט בכיוון התנועה מתכווץ ביחס לצופה שעומד במקומו והזמן המקומי שלו חולף לאט יותר מנקודת מבטו של אותו צופה.
דוגמה לכך אנחנו רואים באמצעות לווייני תקשורת שמאבדים 7 אלפיות השנייה ביום בגלל מהירותם הגדולה יחסית ביחס לכדור הארץ. לצורך העניין, אם נסלול פסי רכבת מסביב לעולם ונעלה נוסעים על רכבת שתאיץ ותאיץ את עצמה עד 99.9 אחוז ממהירות האור, באופן שתשלים שבע הקפות סביב כדור הארץ בשנייה אחת בלבד, הזמן בתוך קרונות הרכבת יואט משמעותית ולא יאפשר לילד למשל, לרוץ בתוך הקרון ויחד עם המהירות המשותפת של הרכבת לחצות את מהירות האור. המשמעות היא שליקום יש מנגנוני בטיחות ששומרים על זה שלעולם לא נצליח לחצות את מהירות האור. כשהנוסעים ברכבת יסיימו לשהות שבוע בלבד ברכבת שדוהרת מסביב לעולם במהירות ממש קרובה למהירות האור, הם יצאו החוצה כדי לגלות שהעולם סביבם זז מאה שנים קדימה! הם נסעו למעשה אל העתיד.
עשר שנים אחר כך הרחיב איינשטיין את התיאוריה לתורת היחסות הכללית ושם טבע את המושג מרחב הזמן. מושג ששינה את הדרך שבה בני אדם תופסים את החלל סביבם, איינשטיין הוסיף מימד חדש למציאות שלנו, המימד הרביעי.
בעצם בשביל לתאר מיקום אנחנו צריכים אורך, רוחב, גובה וזמן. הוא מתאר את החלל כשתי וערב של מימדים שזורים אחד בתוך השני, כשכל מסה מעקמת את המרחב סביבה באופן שמשנה את ההגדרה של קווים ישרים. ככול שהגוף יהיה מסיבי יותר, כך כוח המשיכה יעוות ויעקם את מרחב הזמן סביבו חזק יותר.
יעוץ מדעי ד"ר יגאל פת-אל
לפנייה לכתב/ת 
