שובו של הצייד
הכל על הערפילית הגדולה באוריון - אחד מגרמי השמים המעניינים ביותר
ברשימה הקודמת סקרנו את קבוצת אוריון, הנראית בימים אלה של תחילת האביב מעל האופק הדרומי מיד לאחר השקיעה. כזכור, כוכבי הקבוצה מסודרים במלבן גדול, שבקודקודיו הכוכבים הבהירים בית אל-ג'וז וריגל, כאשר הכוכבים בתוך המלבן יוצרים שלישיית כוכבים, המסמלים את חגורתו של אוריון, ועוד שורה של שלושה כוכבים חיוורים יותר, מסמלים את חרבו של הצייד. צורה זו מוכרת לחלקנו בשם "חץ הצפון".
מי שיביט בעיון בכוכב המרכזי של שורת הכוכבים החיוורת יותר, זו המסמלת את מוט החץ, יראה שהכוכב מעורפל קמעא. אל דאגה - אין פגם בראייה. הסיבה היא שזה לא כוכב, אלא אחד מגרמי השמיים המעניינים יותר - הערפילית הגדולה של אוריון.
הערפילית הגדולה באוריון היא הבהירה שבין הערפיליות המאירות (המכונות גם ערפיליות בהירות או ערפיליות פליטה), היחידה הנראית היטב בעין והיא העצם השמימי היפה והפופולרי ביותר בקרב חובבי האסטרונומיה. הודות לבהירותה הגבוהה, המאפשרת לראות את הערפילית בקלות גם מתוך אזורים עירוניים, היא מוכרת לכל בעל טלסקופ. גודלה הזוויתי העצום ובהירותה הגבוהה מאפשרים לראות פרטים רבים גם בטלסקופ החובבים הקטן ביותר. בטלסקופים רחבי זווית ובצילומים ארוכים היא נראית כפרח אירוס במלוא תפארתו, בוהקת בצבע ארגמן ושוליה צבועים בגוון ירקרק-כחלחל.
אף שהערפילית נראית היטב בעין ככוכב מעורפל, לא הבחינו בה האסטרונומים הקדמונים, והיא עוררה תשומת לב רק כשנה לאחר שגלילאו כיוון לראשונה את הטלסקופ שלו לשמיים. הראשון שתיאר את הערפילית באופן גרפי היה ההולנדי הוּיגֶנס, מגלה טבעות שבתאי, והוא עשה זאת בשנת 1656. הערפילית הייתה גם העצם השמימי הראשון שצולם אי פעם: הצילום נעשה על ידי פרופסור הנרי דָראפֶר ב-30 בספטמבר 1880 בעזרת טלסקופ שובר אור בקוטר 28 ס"מ בהייסטינגס, על נהר ההדסון. משך הצילום היה 51 דקות.
הערפילית באוריון מצוינת במספר 42 (M42) בקטלוג גרמי השמים של שארל מסייה (ראו בהמשך). חלקה המזרחי מצוין במספר 43 (M43). מסייה הכניס אותה לקטלוג שלו ב-4 במרס 1769, ותיאר אותה: "מיקום הערפילית הנאה בחרבו של אוריון, סביב הכוכב (תטא) הכלול בה יחד עם עוד 3 כוכבים, קטנים מכדי להבחין בהם גם במכשירים (טלסקופים) טובים".
כוכבים צעירים בערפילית
הערפילית באוריון בפרט וערפיליות מסוגה בכלל הן מקום שבו נוצרים כוכבים חדשים באופן מסיבי והיא מכילה כוכבים צעירים מאוד וכאלה שאורם אינו יציב, שהם כוכבים מתפרצים שמצויים בשלב המוקדם של חייהם. רוב הכוכבים הצעירים הללו אינם נראים ומוסתרים על ידי האבק והגז המצויים בערפילית. תצפיות באורכי גל תת-אדומים, שחודרים את שכבות האבק בקלות יחסית, גילו צביר של כוכבים צעירים, שמצוי שנת אור אחת מאחורי הערפילית. צביר זה, המכונה OMC1, הוא אחד ממקורות קרינת התת-אדום החזקים ביותר בשמים. מרחקה של הערפילית באוריון מהשמש 1,300 שנות אור, גודלה הזוויתי כפול מגודלו הנראה של הירח וקוטרה הכולל 30 שנות אור.
הערפילית באוריון היא חלק אחד ממכלול שלם של ערפיליות המצויות בקבוצת אוריון ומשתרעות מעבר לתחום הנראה של המלבן המרכיב את קבוצת אוריון. החלק החיצוני קרוי - לולאת ברנרד (Barnard's Loop) והוא מכיל עוד כמה גרמי שמים מפורסמים בהם הערפילית הכהה של ראש הסוס. כל המכלול הזה של ערפיליות גז ואבק משתרע עד למרחק של 1600 שנות אור מאיתנו וגודלו מגיע לכ-300 שנות אור.
הערפילית באוריון היא אזור שמורכב מגז ואבק וקרוי - ענן מולקולארי. אלו עננים קרים שמכילים בעיקר מימן שמצוי במצב מולקולרי וגזים אחרים שחלקם מצויים במצב מולקולרי. בשל הטמפרטורה הנמוכה שבה מצוי הענן יש בו גם מולקולות מורכבות יחסית. מקורם של היסודות הכבדים בעננים האלה הוא בריאקציות היתוך שאירעו בדורות רבים של כוכבים, שפלטו את החומר למרחב הבין-כוכבי, לרוב בהתפרצויות סופרנובה וברוח כוכבית הנובעת מענקים אדומים וכחולים ומערפיליות פלנטריות.
העננים המולקולריים מצויים בעיקר בזרועות של גלקסיות ספירליות והם נראים היטב כשמביטים בגלקסיות האלו מן הצד - אז הם נראים כפס כהה של אבק. בדרך כלל הטמפרטורה הממוצעת של החומר בעננים האלה נמוכה מ-80 מעלות קלווין ועשויה להגיע ל-10 מעלות קלווין בלבד. טמפרטורה גבוהה יותר עלולה לשבור את המבנה המולקולרי העדין של המולקולות המצויות בה.
העננים המולקולריים אפלים וכהים בדרך כלל ואטימותם מאפשרת לשמור שהטמפרטורה הנמוכה שבקרבם לא תעלה לערכים גבוהים יותר. אם מצוי בקרבתם של העננים כוכב חם דיו, בעל קרינה חזקה בתחום העל-סגול, הוא עשוי להעלות את טמפרטורת הגז שיתחיל לפלוט אור, ואז הערפילית עשויה להתגלות בתחום האופטי. עננים מולקולריים צפופים עשויים להסתיר כוכבים שמצויים מאחור. אלו הן הערפיליות הכהות דוגמת הערפילית המפורסמת של ראש הסוס. מסתו של ענן מולקולארי עשויה להגיע לחצי מיליון מסות שמש. קריסה של ענן כזה עשויה ליצור צבירי כוכבים.
בצילומים שנעשו בטלסקופ החלל על שם האבל התגלו אבות כוכבים במרכזו של הצביר המצוי בלב הערפילית M42. כוכבים אלו מוקפים בדסקות של אבק וגז. דסקות אבק וגז אלו, שהתגלו בשלהי 1994, הן הראשונות שנצפו באופן ברור ואופטי סביב אבות כוכבים. דסקות אלה עתידות להפוך כנראה למערכות של כוכבי לכת שסובבים סביב אותם כוכבים שמצויים בשלב האחרון של הפיכתם מענן אבק וגז שקרס למצב של כוכב.
הגז בערפילית באוריון מחומם ומיונן על ידי הקרינה הנפלטת מצביר כוכבים המצוי במרכזה, כאשר ארבעת הכוכבים הבהירים שבו מסודרים בצורת טרפז קטן. הגדול שבהם הוא כוכב מפלצתי - עצמת אורו גדולה כמעט פי רבע מיליון מעצמת אורה של השמש, והטמפרטורה על פניו היא 40 אלף מעלות, פי 7 מזו של השמש. כוכב זה צעיר מאוד וגילו מוערך בכ-2.5 מיליון שנים בלבד. הקרינה שלו מיינת את הגז בערפילית המצוי ברדיוס של שנות אור רבות וגורמת לו לפלוט את האור, שבעזרתו אנו רואים את הערפילית. גם יתר כוכבי הטרפז אינם קוטלי קנים, ויחדיו הם מהווים את המנוע המאיר את הערפילית.
הערפילית באוריון נראית היטב גם במשקפות שדה ובטלסקופים קטנים. צורתה דמוית הפרח נראית היטב, גם מתוככי עיר מוארת בטלסקופים טובים שקוטרם 60 או 70 ס"מ ואילו בהגדלה גדולה יראו ארבעת כוכבי הטרפז שבמרכזה. בטלסקופים בקוטר בינוני ומעלה אפשר כבר להבחין במרקם של החומר בערפילית והיא משמשת כמטרה ראשונה במעלה בתצפיות שמים וכן לצלמי אסטרונומיה. יתר גרמי הערפיליות בקבוצת אוריון קשות יותר לצפייה. ערפילית ראש הסוס, שהיא ערפילית כהה, החוסמת את אורם של הכוכבים המצויים מאחוריה, מצויה בצמוד לכוכב המזרחי בחגורה, אולם נדרש טלסקופ גדול ותנאים אופטימליים כדי לצפות בה. ערפיליות אחרות בקבוצת אוריון ניתנות לצפייה גם הן רק מאיזורים חשוכים ביותר.
המרתון של מסייה
כאמור, הערפילית באוריון היא גרם השמים מספר 42 בקטלוג של שארל מסייה. מסייה פעל בצרפת במאה ה-18 והוא צפה בעיקר בשביטים. תוך כדי התצפיות הוא שם לב שיש גרמי שמים מעורפלים, שחלקם נדמו לו כשביטים. כדי למנוע טעויות, הוא החל לקטלג אותם בקטלוג שנקרא על שמו ובו אותן "ערפיליות ללא כוכבים" כהגדרתו.
מסייה גם אסף גרמי שמים שהתגלו בתצפיות של עמיתיו כגון משאן ובסופו של דבר נצר הקטלוג הראשון של גרמי שמיים שאינם כוכבים, שמנה בנוסף לערפיליות גם צבירי כוכבים. מסייה לא היה מודע לטיבם של אותם גרמי שמים מעורפלים, שחלקם היו מסתבר גם גלקסיות רחוקות. הקטלוג של מסייה מונה כיום 110 עצמים (האחרונים התווספו על יד היסטוריונים רק במאה ה-20) וזה הקטלוג הבסיס שכל חובב אסטרונומיה מכיר.
אחת לשנה, בשלהי חודש מרס (תלוי במצב הירח) מתארגנות תצפיות ברחבי העולם לצפייה מרתונית בכל העצמים בקטלוג של מסייה, מתחילת החשיכה ועד דמדומי הבוקר. גם בישראל תוכנן מרתון כזה במכתש רמון על ידי עמותת הדובה הגדולה ובמסגרתו תצפית כוכבים בגרמי השמים בקטלוג של מסייה באמצעות טלסקופים רבים שהגדול בהם בקוטר חצי מטר. אולם, עקב תנאי מזג האוויר בוטל האירוע ונדחה למועד מאוחר יותר, סביב חודש מאי. אנו כמובן נעדכן על המועד החליפי.
מתוך - האנציקלופדיה של קבוצות הכוכבים - מאת ד"ר יגאל פת-אל
ברשימה הבאה - על הכלב הגדול וננסים לבנים
מפת כוכבים מסתובבת להורדה ומידע נוסף על התצפית בירח ובכוכבי הלכת ואירועים אסטרונומיים נוספים הנראים מישראל אפשר למצוא בספר השנה עם כל האירועים האסטרונומיים ספר השנה האסטרונומי לשמי ישראל
ד"ר יגאל פת-אל, קוסמוס טלסקופים , מצפה הכוכבים בגבעתיים, האגודה הישראלית לאסטרונומיה.
לפנייה לכתב/ת 
