המטוס הסודי של צבא ארה"ב נחת אחרי 718 יום בחלל
מטוס החלל הרובוטי של חיל האוויר האמריקני, X-37B, נחת אתמול במרכז החלל קנדי בפלורידה, לאחר ששהה במשך 718 יום במשימה סודית בחלל
מטוס החלל X-37B, גרסה לא מאוישת וקטנה של מעבורות חלל, חזר אתמול (יום א') לכדור הארץ לאחר משימה סודית של חיל האוויר האמריקאי שנמשכה 718 יום. המטוס החל את משימתו ב-20 במאי 2015, עם שיגורו לחלל על גבי משגר אטלס 5.
עוד כתבות באתר "הידען":
כשכדור הארץ מתחמם, גוברת הדאגה מפני שובן של מחלות קפואות
הרובוט ש(לא)חשב שהוא יכול: על רובוטים אוטונומיים והצלחות לא-צפויות
קאסיני גילתה שהרווח בין שבתאי וטבעותיו נקי כמעט לגמרי מחלקיקי אבק
לראשונה, המטוס נחת על גבי מסלול הנחיתה SLF ההיסטורי במרכז החלל קנדי בפלורידה, ששימש את מעבורות החלל עד פרישתן ב-2011. במשימותיו הקודמות המטוס נחת בבסיס חיל האוויר ונדנברג בקליפורניה.
זוהי המשימה הרביעית במספר של מטוס החלל. בדומה למשימות הקודמות שלו, הרכב שוב שבר את שיא השהייה העצמי שלו: המשימה השלישית ארכה 674 יום (בין 2012 ל-2014), קודמתה 468 יום (2011 - 2012) והמשימה הראשונה ארכה 224 יום "בלבד" (2010). למרות שלפי חיל האוויר האמריקני זמן השהייה הנומינלי שלו בחלל עומד על 270 יום, משימות אלו מראות כי הרכב מסוגל להרבה מעבר לכך. חיל האוויר האמריקני מסר שהרכב ישוגר השנה למשימה נוספת.
מיני-מעבורת חלל
הרכב דומה מאוד למעבורות החלל, אך הרבה יותר קטן מהן: אורכו 8.9 מטר, גובהו 2.9 מטר ומוטת כנפיו 4.5 מטר. אורכן של מעבורות החלל, לעומת זאת, היה 37 מטר, ומוטת כנפיהן 24 מטר. למעשה, הרכב הקטן תוכנן במקור להתאים לשיגור בתוך תא המטען של המעבורות, אך הרעיון נזנח בסופו של דבר לטובת שיגור על גבי טיל רגיל (מה גם שמעבורות החלל אינן פעילות כבר זמן רב).
כמו המעבורות, גם ה-X-37B רב-שימושי. הוא משוגר לחלל על גבי חרטומו של טיל שיגור כמו כל לוויין אחר (אטלס 5 במקרה שלו), אך מסוגל לחדור לאטמוספירה ולנחות ארצה כמו דאון. בניגוד למעבורות, שנשלטו על ידי טייסי החלל, הרכב פועל באופן אוטומטי לחלוטין.
ל-X-37B יש לוחות סולאריים הנפרשים בחלל מתוך תא המטען שלו, ומאריכים מאוד את משך השהייה האפשרי שלו במסלול. זאת בניגוד למעבורות החלל, שהשתמשו בתאי דלק מימן לייצור חשמל, והיו מוגבלות בשל כך במשך המשימות שלהן (המשימה הארוכה ביותר של מעבורת חלל נמשכה 17 יום, והיא STS-80 של מעבורת הקולומביה שנערכה ב-1996).
פיתוח הרכב החל על ידי נאס"א ב-1999, וב-2004 הפיתוח הועבר לידי סוכנות דרפ"א של משרד ההגנה האמריקני. שנתיים מאוחר יותר חיל האוויר האמריקני הודיע כי יפתח על בסיס תוכניות אלו את רכב החלל X-37B, וחברת בואינג בנתה עבורו שתי גרסאות זהות של הרכב, שכל אחת מהן ביצעה שתיים מבין ארבע משימותיו.
מה הרכב עשה כל כך הרבה זמן בחלל?
משימותיו המדויקות של הרכב אפופות במעטה סודיות כבד. חיל האוויר האמריקני שלל דיווחים שהרכב משמש כנשק חלל (למשל - להשמדת לוויינים זרים). לפי החיל, הרכב משמש כפלטפורמה לבחינת טכנולוגיות הקשורות ללוויינים ורכבי חלל, כגון מערכות ניווט ובקרה אוטומטיות, וכן על מנת לבצע ניסויים בתנאי החלל והחזרתם ארצה לבדיקה.
פרט חשוב הנוגע לאופי משימתו הוא המסלול האורביטלי שלו. חיל האוויר האמריקני מעולם לא פרסם את פרטי המסלול של ה-X-37B, אך אסטרונומים חובבנים הצליחו לצפות בו ולקבוע שמסלולו נע בין 280 ק"מ ו-400 ק"מ (הגובה שבו נמצאת תחנת החלל הבינלאומית). במשימה הראשונה של מטוס החלל ב-2010, ה"ניו יורק טיימס" דיווח כי תצפיתנים הבחינו שהרכב עבר מעל אותה נקודה בקרקע כל ארבעה ימים - מסלול הדומה לזה של לווייני ריגול.
במשימה האחרונה שלו נחשפו לראשונה שניים מהניסויים שהרכב נשא. אחד מהם היה ניסוי לבחינת מנוע יונים חשמלי מסוג Hall thruster, שישמש לווייני תקשורת צבאיים בביצוע תמרונים מסלוליים. מנועי יונים משתמשים בגז מיונן שמואץ למהירות גבוהה מאד ויוצר דחף. מנועים אלו יעילים יותר ממנועים כימיים מסורתיים, ובעוד הדחף שלהם נמוך יותר, הם מסוגלים לפעול באופן רציף וממושך.
משימה נוספת ששוגרה על גבי הרכב הייתה של נאס"א, ובמסגרתה נחשפו לחלל כ-100 דגימות של חומרים שונים. כעת, לאחר שהרכב חזרה ארצה, החומרים יעברו בדיקה שתבחן כיצד הושפעו מהשהייה הממושכת בתנאי החלל.
הכתבה פורסמה באתר "הידען"
לפנייה לכתב/ת 
