מחקר: הבונובו קרובים יותר אנטומית לנו ולאב הקדמון המשותף
האדם, השימפנזה והבונובו חולקים אב קדמון משותף. מבחינה אנטומית, הבונובו הוא בעל הדימיון הרב ביותר אליו
קופי הבונובו כונו על ידי הפרימטולוג פראנס דה-ואל "קוף האדם הנשכח". הם הוכרזו כמין נפרד רק בשנות ה-20 של המאה הקודמת, עד אז נחשבו כתת-מין של השימפנזים בשל דמיונם הרב. יש מעט מאוד מאפיינים גופניים המבדילים בין המינים, אך ההתנהלות החברתית שלהם שונה למדי: בעוד שקבוצות השימפנזים מובלות על ידי הזכרים, הבונובו הם מטריאכלים, ובראש הקבוצה ניצבת נקבת האלפא.
עוד כתבות בדף הפייסבוק מדע גדול, בקטנה :
שאלה מתמטית מסבירה למה בועות סבון הן עגולות
במקרה או שלא, הבונובו גם אלימים פחות ואינם נוטים לתקוף קבוצות שכנות. במקום זאת, הם ידועים בכך שהם עושים הרבה סקס: לא רק נקבות עם זכרים אלא זכרים עם זכרים, נקבות עם נקבות - הכל הולך. כאשר שתי קבוצות שכנות של בונובו נפגשות, לעיתים קרובות נקבות האלפא, ואחר כך גם חברים אחרים משתי הקבוצות, פורקים את המתח בעזרת פעילות מינית. עובדה זו זיכתה אותם בכינוי "קוף האדם ההיפי", שכן הם מעדיפים לעשות אהבה, לא מלחמה. עם זאת, לא צריך לטעות בהם - הם מסוגלים בהחלט גם להילחם כשצריך ויש עדויות על קרבות בין בונובו שהובילו לפציעות קשות, גם אם האגרסיביות שלהם לא מתקרבת לזו של השימפנזים.
האם לא יהיה נחמד לחשוב שאנחנו קרובים יותר אבולוציונית לאותם היפים חמודים וחובבי-סקס, ולא לשימפנזים האלימים? לרוע המזל, האבולוציה פשוט לא עובדת ככה.
כפי שניתן לראות מהעץ האבולוציוני המצורף, השושלות שהובילו אל השימפנזה ואל הבונובו נפרדו זה מזה כמה מיליוני שנים לאחר שהשושלת שהובילה אלינו, בני האדם, נפרדה מהן (שימו לב שהעץ רק לצורך המחשה ונקודות הפיצול בעץ אינן מייצגות את הזמן שעבר מאז כל פיצול). פירושו של דבר הוא שהמרחק האבולוציוני שלנו משני המינים הוא בדיוק אותו מרחק, כפי ששני הילדים של הדוד שלי קרובים אלי בדיוק באותה מידה. כמו שאין שום טעם לשאול "מי מהבנים של הדוד שלך קרוב אלייך יותר", אין גם טעם לשאול מי משני המינים קרוב יותר אלינו.
מה בכל זאת הייתה המסקנה של המחקר שהתפרסם לאחרונה ב-Scientific Report? החוקרים ניתחו שבעה בונובו שמתו במשך השנים בגן חיות בהולנד, וכך ערכו את הבדיקה האנטומית המקיפה ביותר של מין זה שהתקיימה עד היום, עם דגש על שרירי הראש, הצוואר והגפיים. בעזרת השוואה לאנטומיה של השימפנזה והאדם, הם הראו שהבונובו היו אלו שעברו הכי פחות שינויים מאז השושלות התפצלו – כלומר, הם הדומים ביותר, מבחינה אנטומית, לאב הקדמון המשותף לבונובו, השימפנזה והאדם.
כיוון שאנחנו יודעים מעט מאוד על אותו אב קדמון, הקביעה שהבונובו הוא הדומה לו ביותר עשוי לעזור לנו להבין את האנטומיה, ואולי אפילו משהו על ההתנהגות, של אותו מין שנכחד לפני מיליוני שנה. ככל שנדע יותר עליו, נוכל להבין יותר את השינויים שאנחנו וקרובינו עברנו במיליוני השנים מאז נפרדנו זה מזה, ולהתחיל לברר מה היו הגורמים שהובילו אותנו לדרכים האבולוציוניות השונות בהן הלכנו.
עם זאת, המחקר לא אומר דבר על קרבה אבולוציונית: להגיד שהבונובו הוא הדומה ביותר לאב הקדמון שלנו שקול לקביעה שאחד מבני הדודים שלי דומה יותר לסבא שלנו מאשר אחיו. כן, אולי אותו בן דוד חולק עם הסב את צבע העיניים ואת צורת האף, אבל זה לא הופך אותו לקרוב יותר אלי. ולמרבה הצער, גם המחקר החדש לא הופך את הבונובו החביבים לקרובים יותר אלינו.
הכתבה פורסמה בדף הפייסבוק מדע גדול, בקטנה
למאמר המלא: https://www.nature.com/articles/s41598-017-00548-3
לפנייה לכתב/ת 
