שפל היסטורי בכנרת: מתקרבים לקו השחור
הירידה המתמשכת בכמות המשקעים בצפון הארץ פוגעת בשפיעת הנחלים שמזינים את הכנרת, המפלס מתקרב לקו השחור למרות הפסקה כמעט מוחלטת של השאיבה מהאגם ולפי מספר תרחישים הרע עוד לפנינו. מה אפשר לעשות?
בעבר נהוג היה לומר שמצב הרוח הישראלי הוא כמפלס הכנרת: כאשר המפלס התקרב לקו האדום העליון, תחושת ביטחון וגאווה מילאה את תושבי הארץ. אך כשהמפלס נשק לקו האדום התחתון, מפלס החרדה עלה - ואת התושבים הציף גל של דאגה.
עוד כתבות בזווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה:
מאז זרמו הרבה מים דרך מתקני ההתפלה שצצו לאורך חופי ישראל. וכך, מפלס הכנרת העגום הפך לבעיה שמטרידה בעיקר את התושבים שחיים בקרבת האגם ואת חקלאי הצפון שתלויים במימיו. כיום, כ-80 אחוז מכמות המים המסופקת לצרכים הביתיים והתעשיתיים בישראל הם מים מותפלים, מה שאפשר לצמצם את שאיבת המים מהכנרת לכמות המינימלית החיונית לתפקוד המוביל הארצי. אך אין לזלזל בחשיבות הכנרת גם בעידן ההתפלה, וזה צפוי להמשיך ולהחמיר בשל השפעות שינוי האקלים, שיוצר בשנים האחרונות תנאי בצורת קשים באזורנו.
מחקר שערכו ד"ר עמיר גבעתי ועדי טל מהשירות ההידרולוגי ברשות המים, אשר רואה אור בימים אלה בגיליון מיוחד של כתב העת אקולוגיה וסביבה המוקדש לסוגיית המים בישראל, בחן את מצב הכנרת וכמות המים שיהיו זמינים באגן הכנרת תחת תרחישים שונים של שינוי אקלים. התמונה שמצייר המחקר מדאיגה - לאחר רצף של שנים שחונות, ימת הכנרת מתקרבת לשפל היסטורי. האם בכלל יש דרך חזרה?
פחות מים במעיינות, פחות מים בכנרת
אגן הכנרת מנקז שטח עצום של 2,730 קמ"ר, ששליש ממנו נמצא מחוץ לשטח מדינת ישראל. כשפחות גשם יורד מעל האגן, יש לכך השפעה דרמטית על שפיעת המעיינות והזרימות בנחלים, ובסופו של דבר על נפחי המים הזמינים בכינרת, שהם סך כל המים שנכנסים לאגם פחות המים שמתאדים ממנו.
אחת הסיבות העיקריות לירידת המפלס בכנרת היא שאותם מעיינות ונחלים שמזינים את הימה אינם מספקים את כמויות המים שסיפקו בעבר. לפי נתוני רשות המים, בשנת 2014 הגיעה שפיעת מעיינות הדן והבניאס לשפל הגדול ביותר מאז החלו המדידות, ונראה שהמצב בסיכומה של שנת 2017 לא יהיה טוב בהרבה. בנהר הירדן ירד נפח הזרימה השנתי מכ-520 מלמ"ק (מיליון מטר קוב) באמצע שנות השבעים לכ-320 מלמ"ק בלבד כיום - ירידה של כ-40 אחוזים.
לפי ממצאי המחקר, ב-40 השנים האחרונות נפח המים הזמינים בכנרת ירד מערכים שנעו סביב 500 מלמ"ק ל-300 בלבד כיום. בשנים האחרונות הגירעון בולט במיוחד - כך למשל, בשנים 2013-2014, לראשונה, כמות המים שהתאדתה מהאגם הייתה גדולה מזו שנכנסה אליו.
מגמות מדאיגות בגלל שינוי האקלים
בעוד שמצב הכנרת כיום מתקרב לשפל היסטורי, באשר למצבה בעתיד, לחוקרים יש בשורות לא מעודדות בכלל. האם אנחנו עומדים בפתחו של עידן חדש באגם?
כחלק מהשפעות שינוי האקלים, צפויות לפקוד את אזור אגן הכנרת בעשרות השנים הקרובות מספר מגמות מדאיגות: עלייה בקצב התאדות המים, הפחתה נוספת בכמות המשקעים, עלייה בתדירות, במשך ובחומרה של תקופות הבצורת - והתוצאה של אותן מגמות היא הפחתה ניכרת בספיקות הנחלים בצפון.
כדי להעריך את מצב הכנרת בעשרות השנים הקרובות כפי שתושפע משינוי האקלים, השתמשו החוקרים במודלים אקלימיים חדשים כדי לבדוק שני תרחישים: הראשון הוא תרחיש "עסקים כרגיל", שמבוסס על ההנחה שהטמפרטורה בכדור הארץ תעלה בעד 2 מעלות ב-50 השנים הקרובות; והשני הוא תרחיש "המשך פליטות מוגבר", המחמיר מבין התרחישים, שבמסגרתו הטמפרטורה צפויה לעלות בעד 2.6 מעלות באותה תקופה.
תוצאות המודל הן שהמים הזמינים בכנרת צפויים לִפְחות בצורה משמעותית ולהגיע לממוצע של כ-220-250 מלמ"ק בלבד בשנים 2020-2050, מה שמשקף ירידה של כ-25 אחוז נוספים ביחס להיום. ההשפעה של רצף שנות בצורת על נפחי המים הזמינים תהיה אף משמעותית יותר, ותביא לעלייה בריכוזי המליחות ולחילוף מים אטי ביחס למשטר ששרר באגם בעשורים הקודמים.
תופעה נוספת שהופכת את הבעיה לחמורה עוד יותר, היא שכאשר יורדות כמויות גשם קטנות ומפוזרות, כפי שצפוי לקרות בשל שינוי האקלים - כך פוחתת יעילות הגשם. הסיבה לכך היא שכשבין אירוע גשם אחד לשני מפריד פרק זמן ארוך, הקרקע מתייבשת, ואחוז ניכר מהמשקעים בסבב הגשם הבא זורמים על פני השטח למרחק קצר, ואינם חודרים למי התהום ומעשירים אותם. לכן, לשינוי באופי המשקעים ישנה השפעה דרמטית על כמויות המים הזמינות.
"צריך לעורר את כולם"
"באוקטובר התחילה שנה הידרולוגית חדשה, וכשאנחנו מסתכלים על הנתונים, המצב בצפון הוא כמעט חסר תקדים מבחינה היסטורית. אמנם מפלס הכנרת כבר היה נמוך יותר בעבר, אבל זה רק בגלל שאנחנו כמעט ולא שואבים עכשיו מים מהכנרת", אומר ד"ר עמיר גבעתי, מנהל יחידת המחקרים של רשות המים, שנמנה עם הצוות שביצע את המחקר.
"מפלס הכנרת, נכון לתחילת אוקטובר, עומד על מינוס 214.2 מטר מתחת לפני הים, כלומר מטר ועשרים מתחת לקו האדום התחתון (מינוס 213 מטר). מעבר לקו זה, לפי מיטב הידע האקולוגי, אנו יודעים שהכנרת עוברת תהליכים של המלחה ונמצאת בסיכון", הוא מוסיף. הירידה במפלס גורמת לכך ששטח האגם מצטמצם. מעבר לפגיעה הנופית ולפגיעה בתיירות, מדובר בשינוי עם השלכות אקולוגיות - שטח שהיה בעבר מכוסה במים הוא עכשיו שטח חשוף, מה שמשפיע על הצמחייה והדגה.
בדצמבר 2001 הכנרת ירדה למפלס הנמוך ביותר שנמדד עד היום, מינוס 214.87 מטר, מה שזכה לכינוי הקו השחור. "לפי חלק מהתחזיות, גם החורף של שנה זו יהיה שחון", אומר גבעתי. "במצב כזה, הצפי שלנו הוא שבעוד שנה מפלס הכנרת יירד עוד מטר נוסף ויגיע למינוס 215 מטר". שפל כזה ורמת מפלס כה נמוכה לא היו בכנרת מאז החלו המדידות, ולדברי גבעתי, אם אכן נרד למפלס הזה, יהיה מדובר בשינוי של כללי המשחק. "צריך לעורר את כולם", הוא מדגיש.
אחד השינויים שמטרידים את גבעתי ואת חוקרי המעבדה לחקר הכנרת הוא הירידה בקצב חילוף המים בכנרת. כשאין כניסה מסיבית של מים, ולצדה שאיבה או הזרמה משמעותית של מי הכנרת החוצה, רמת המליחות בימה עולה ותופעות כמו פריחת של אצות כחוליות עלולות להחריף. מדובר בתהליכים שהם אמנם הדרגתיים, אבל בשלב מסוים יהיה קשה מאוד להחזיר את המצב לקדמותו.
להתפיל מים ולהזרים לכנרת
"מי שלא ייערך כבר היום, יימצא את עצמו בבעיה קשה. שינוי האקלים כבר כאן ומשפיע על כל אזור מזרח הים התיכון", מציין גבעתי. מה בכל זאת ניתן לעשות? הדבר הראשון, שהוא צמצום השאיבה מהכנרת, כבר נעשה. צעדים נוספים שמתכננים ברשות המים הם הגבלה של שימוש המים לצרכים חקלאיים במעלה הכנרת, והזרמת מים לכנרת באמצעות קידוחים של מי תהום באזור.
אך הירידה בכמות המשקעים היא כה חדה, עד שייתכן שכדי לשמור על הכנרת נצטרך בעתיד להזרים מים לכנרת בכמויות משמעותיות יותר. "אם תרחיש האימים יתממש ואכן נרד מתחת לרף מינוס 215 מטר, ייתכן שנצטרך לשקול חלופות כגון הזרמה של מים לכנרת", אומר גבעתי.
אחת האפשרויות לעשות זאת היא באמצעות התפלה של מי ים בים התיכון והזרמתם דרך הנחלים צלמון או ארבל לתוך הכנרת - מעין תעלת ימים צפונית. "פעם זה נשמע דמיוני, אבל אם מסתכלים על מגמות ארוכות טווח - כדי לעצור את ירידת המפלס יש לנקוט צעדים ממשיים כבר עכשיו", מוסיף גבעתי. עם זאת צריך לזכור שלהתפלת מי ים יש עלויות אנרגטיות אדירות, ושיש לבדוק מה תהיה השפעת הזרמת המים המותפלים, נטולי המינרלים, על מי הכנרת לכשיתערבבו עמם.
בימים אלה מקודמות תכניות להקמת מתקן התפלה נוסף, שישי במספר, בגליל המערבי. התוכנית זוכה להתנגדות נחרצת מצד התושבים, שחוששים מההשלכות של הקמת מפעל התפלה בחצר האחורית שלהם. "חייבים", כך מתייחס גבעתי לצורך הקמה של מתקן התפלה החדש. "כשמתסכלים קדימה, ייתכנו שנים ארוכות שבהן כניסות המים לכנרת יהיו נמוכות מאוד, ואם לא ניערך לכך, ייתכן מצב שבו יום אחד הכנרת כולה תהיה מלאה באצות רעילות".
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
לפנייה לכתב/ת 
