מלחמת העצמות: הצד הפלילי של חקר האדם הקדמון
המחלוקת המדעית על התפשטות האדם הקדמון לצפון אירופה הפכה למלחמה בין מדענים הכוללת גניבה, השחתה וחקירות משטרה. כל זה מטיל צל כבד על מסקנות המחקרים בעניין
עצמות עתיקות שנעלמו, מאובנים המגיעים למוזיאון בחבילות לא מסומנות, לא ברור מהיכן, ומופיעים לאחר מכן בפרסומים מעוררי מחלוקת - חקר המאובנים מעולם לא נראה יותר כמו סרט של אינדיאנה ג'ונס. עולם הפליאונתולוגיה והארכיאולוגיה סוער בשל מאמר חדש, לפיו מספר מחקרים, שהתיימרו לשנות את התפיסה המקובלת על ההתיישבות האנושית באירופה, התבססו על ממצאים שהושגו בדרכים לא כשרות, ואולי אפילו נגנבו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון :
נגד עצמי: איך מתפתחת תגובה אוטואימונית?
הכול על מדע באפליקציה של מכון דוידסון - להורדה באייפון ובאנדרואיד
הכל החל במאמר שפרסמו חואן גרסייה-גריגה (Garcia Garriga) מספרד, גונתר לנדק (Landeck) מגרמניה ועמיתיהם לפני כארבע שנים. עד אז, הסכימו רוב העוסקים בתחום שמיני אדם מוקדמים (מהסוג הומו, אך לא מהמין שלנו, הומו ספיינס) החלו להתיישב במספרים גדולים בצפון ומרכז אירופה לפני כחצי מיליון שנה. לפני כן אוכלוסיות אדם התגוררו בעיקר בדרום אירופה, ואם קבוצות אחדות הרחיקו מדי פעם צפונה כאשר מזג האוויר איפשר זאת, הן לא נשארו שם זמן רב. הגיחות צפונה נעשו ככל הנראה לאורך החוף המערבי של היבשת, והאתרים המוקדמים ביותר שבהם נמצאו סימנים לפעילות של אדם, לפני כ-800 אלף שנה, אמנם נמצאו לא רחוק מהים.
המאמר שהתפרסם ב-2013 שבר את התפיסה המקובלת, בכך שהביא עדויות לקיומם של בני אדם קדומים במרכז גרמניה, הרחק מהחוף, כבר לפני כמיליון שנה. המחקר התבסס בין השאר על ממצאים מאתר אונטרמספלד (Untermaßfeld) במרכז גרמניה של ימינו: שברי אבנים המעידים על סיתות ליצירת כלים, ועצמות בעלי חיים שנשאו סימני חיתוך וריסוק שיכולים היו להיעשות רק על ידי כלים, כלומר בידי אדם. אותם ממצאים שימשו גם כבסיס לשני מאמרים נוספים, ב-2016 ובאפריל 2017.
התגובה הספקנית למאמרים הייתה צפויה. כאשר חוקר מעלה טענות הנוגדות את התיאוריה המקובלת בתחום שלו הוא נתקל כמעט תמיד בהתנגדות מצד מדענים אחרים, במיוחד אם העדויות שהוא נשען עליהן אינן חד משמעיות. במקרה זה מדובר על שברי אבנים וסימנים על עצמות, הנתונים לפרשנויות שונות. ויכוח מדעי מתנהל עד היום לגבי סימני חיתוך על עצמות קדומות מאפריקה, למשל. לרוב כל צד ממשיך לספק ראיות לטענתו, עוד ממצאים או בדיקות נוספות של ממצאים קיימים, ובסופו של דבר מי שבידו עדויות חזקות יותר מצליח לשכנע את רוב הקהילה המדעית.
אך המאמר שכתבו ארבעה פליאונטולוגים ונמצא כעת בתהליכי פרסום הוא יותר מסתם ביקורת. אחד מכותבי המאמר הוא רלף-דיטריך קלקה (Kahlke), שמוביל את החפירות באתר אונטרמספלד. קלקה ועמיתיו מטילים ספק במסקנות של גרסייה-גריגה ולנדק, אך יותר מכך, הם טוענים שהשניים לא היו מעורבים בחפירות באתר, שהמידע שמסרו על מקור הממצאים שבחנו היה שגוי ומטעה, שלפחות אחת מהעצמות שעליהן עבדו נגנבה מהאתר ומאוחר יותר הוחזרה אליו, ושלא ניתן לקבוע ששאר הממצאים בכלל הגיעו מאונטרמספלד. ואם אין די בכך, לא ברור היכן הממצאים השנויים במחלוקת נמצאים כעת.
עצמות בדואר
בשביל להבין את הסיפור המוזר הזה כדאי להכיר קודם כל את אתר אונטרמספלד. האתר, הממוקם 150 קילומטרים מצפון-מזרח לפרנקפורט, נחפר לראשונה ב-1978. בעבודות שנעשו מאז התגלו יותר מ-15 אלף ממצאים, בהם אלפי עצמות של יונקים גדולים, המתוארכים לכ-1.2 מיליון עד 900 אלף שנה לפני זמננו.
העבודות באתר לא תמיד התנהלו על מי מנוחות: בין 2002 ל-2012 הוגשו למשטרה שבע תלונות על גניבות וחפירות בלתי חוקיות. בגניבה ב-2009, הוציאו הגנבים בכוח עצם כף רגל של אייל קדום מתוך אחת החפירות ושברו אותה. ב-2014 הגיעו שתי חבילות אל מוזיאון הטבע בעיירה שלאוזינגן, לא רחוק מהאתר. החבילות הכילו 64 שברי עצמות, כולל עצם האייל הגנובה, 11 שברי אבנים ומכתב שבו נאמר שאלו ממצאים שנלקחו מאונטרמספלד. לא סופקו כל פרטים נוספים, ושלא במפתיע החבילות לא נשאו את שם השולח.
קלקה ועמיתיו חשפו שאותן עצמות ואבנים שהגיעו בחבילות הן חלק מהממצאים הנידונים במאמרים השנויים במחלוקת. הם התאימו בין התמונות שהתפרסמו במאמרים לבין כל 11 האבנים וחלק גדול מהעצמות, בהן אותה עצם אייל.
הסיפור העולה מהמאמרים של גרסייה-גריגה ולנדק שונה כמובן. במאמר מ-2016 הם מפרטים את מקור הממצאים שלהם וטוענים שהם "נחשפו בחפירות הצלה באתר אונטרמספלד בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 (אוסף שלאוזינגן)". אלא שלדברי קלקה ועמיתיו חפירות הצלה כאלו מעולם לא נעשו, ואוסף שלאוזינגן, הם הוסיפו בטון סרקסטי "או שאינו קיים או שהוא נגיש אך ורק לגרסייה-גריגה וללנדק".
הכותבים של מאמר הביקורת בדקו בעצמם את האבנים והעצמות שהגיעו בחבילות למוזיאון, והמסקנות שהסיקו מהן שונות לחלוטין מאלו של גרסייה-גריגה ולנדק. הם סבורים שהאבנים לא סותתו אלא נשברו באופן טבעי, ואינן מציגות כל עדות לשינוי מכוון בידי אדם. גם העצמות, לטענתם, אינן נושאות סימני חיתוך מובחנים, והנזק שנגרם להם יכול להיות מוסבר בצורה טובה יותר ככרסום בשיני בעלי חיים או כשחיקה טבעית.
עצמות בלי מקור
ייתכן שהממצאים האחרים שבחנו גרסייה-גריגה ולנדק יוכלו לשפוך עוד אור על הנושא ואולי לשכנע את המתנגדים: במאמרים המקוריים הם ניתחו 256 אבנים ו-419 עצמות, הרבה יותר ממה שהיה בחבילות. לטענת המחברים כל הממצאים הגיעו מאונטרמספלד, אך הם לא הציגו כל מסמכים שמאשרים זאת ואינם מפרטים כיצד הושגו. חמור מכך, לא ברור היכן הם מצויים כיום. גישה חופשית לממצאים הכרחית ליישוב מחלוקות מדעיות כגון זו, ובלעדיה אין אפשרות לשחזר את המחקר ולאמת את מסקנותיו. כל עוד לא ברור היכן נמצאות העצמות והאבנים , הקהילה המדעית לא תוכל לקבל את טענותיהם של המחברים.
מה אומרים על כך גרסייה-גריגה ולנדק? לשאלותיו של מגזין Nature הם ענו שהממצאים הגיעו אליהם מ"אוספים פרטיים" שנחפרו בשנות ה-70 וה-80 באותה שכבה גיאולוגית המצויה גם באונטרמספלד, אך לא מהאתר עצמו. הם מניחים, אמרו, כי מי ששלח את העצמות והאבנים בחבילות למוזיאון הוא אותו אדם שהשאיל להם את הממצאים לפני כן. הם לא הסכימו לציין את שמו, אך התעקשו כי "אין להם שום קשר לעצם גנובה". הם מסרו גם שהם מתכננים לפרסם תשובה מפורטת למאמר של קלקה ועמיתיו.
המחלוקת סביב אונטרמספלד מראה את החשיבות הגדולה של תיעוד קפדני של מוצא החומרים שנידונים במחקר. בעולם המדעי, חלק חשוב מהפיקוח על פעולות המדענים נעשה על ידי כתבי העת שבהם מתפרסמים המחקרים. עורכי כתב העת Journal of Human Evolution, שבו התפרסם המאמר מ-2016, כבר הודיעו שידרשו מעתה ממחברי המאמרים את המידע השלם על כל ממצא המוזכר במאמר: לא רק מהיכן הוא נאסף אלא גם איך הגיע לידי החוקרים. כתב העת פתח בחקירה משלו לגבי המאמר הבעייתי , וייתכן שיחליט בסופו של דבר למשוך אותו ולהסירו באופן רשמי מהארכיון שלו.
דיון מדעי פתוח בין עמדות שונות הוא הדרך הטובה ביותר שאנו מכירים לרדת לחקר האמת. כל מקרה שבו מקורות מוסתרים וחוקרים מפרסמים מידע שגוי פוגע בדיון כזה ומקשה על יישוב מחלוקות מדעיות. אנחנו מקווים שהפרשה הנוכחית תוביל לשקיפות גדולה יותר לפחות בתחום המחקר הזה, וכך תתרום ליותר מאשר רק בירור השאלה, מתי בדיוק החלו אבות אבותינו להתיישב בצפון אירופה.
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
