תקלה אחת גדולה בכרמל אוליפינים
תקלה שהופכת לשגרה - כמו זו שמתחם בז"ן במפרץ חיפה - היא סכנה גדולה יותר מן התקלה עצמה
חיפוש פשוט במילון אחר הפירוש של המילה תקלה מעלה כי תקלה היא הפרעה בפעילות התקינה, שיבוש או קלקול ואפילו פאשלה. אך בעוד שהפירוש של המילה הוא די פשוט ואפילו מובן מאליו, המשמעות שלה היא שמשהו לא עובד כמו שצריך, ולא פעם אפילו שיש סכנה. יתרה מכך, השכל הישר אומר שתקלה היא משהו חריג, חד פעמי, כזו שצריך להימנע ממנה. על אחת כמה וכמה כאשר תקלה שכזאת מתרחשת במפעל כימי בלב ריכוז אוכלוסייה.
אבל המרחק בין הגדרות במילון או הגיון למציאות במפרץ חיפה כמרחק שמיים מארץ. אחרת איך אפשר להסביר כיצד שוב ושוב הכותרות מדווחות על תקלה במתחם בז"ן, וליתר דיוק במפעל כרמל אוליפינים, על הלפיד שבוער, על ריחות קשים ותושבים שמתלוננים שאי אפשר לנשום, ועל מערך הניטור שלא מתפקד וקורס? וכיצד התקלות הללו הפכו להיות עניין שבשגרה, שהיא בכלל מילה הפוכה מתקלה?
גרועות עוד יותר הן התגובות שמלוות את התקלה והלפיד הבוער, תגובות מתמיהות ומכעיסות. המפעל מפרסם הודעה לקונית על כך שהתקלה דווחה לרשויות כנדרש וטופלה, לצד הסבר שגרתי על תפקידו של הלפיד דווקא לשמור על איכות הסביבה ולמנוע פליטה של גזים רעילים. איגוד ערים לאיכות הסביבה חיפה פוטר את העניין בכך שהוא עוקב אחר הנעשה ושלא היו חריגות בניטור, והמשרד להגנת הסביבה, לכל היותר בודק ושותק.
משהו בריטואל המקומם הזה, שבו כולם עסוקים בלהסביר שאין בעיה ושאין פליטות לסביבה, לא הגיוני. כי מה שצריך לדבר עליו זה: כיצד יש שוב ושוב תקלה במתחם בז"ן, ומדוע אף אחד לא מונע את התקלה הבאה ואת המפגע במקור? זה עוד לפני ששואלים אילו חומרים ומזהמים השתחררו לאוויר, כי גם בתהליך שריפה משתחררים מזהמים? והאם יש תקלות נוספות במתחם שלא מפעילות את הלפיד, או פליטות שלא מדווחות כנדרש (כפי שהיו בעבר הלא רחוק)?
מנהלי כרמל אוליפינים ובז"ן חייבים לקחת אחריות ולהשבית את המתקנים במפעל עד לטיפול מלא בכל המערכות, תחקור של התקלות ושינוי בתהליכים ובנהלים. אם בז"ן חפצת חיים, היא חייבת להבין שלאוכלוסייה במפרץ חיפה ובישראל יש אפס סבלנות לרשלנות ולתירוצים. גם התאחדות התעשיינים, שעומדת פעם אחר פעם אחרי המפעלים כשהם מבקשים להתרחב או לקבל היתרים ואישורים, כמו במקרה של הבקשה של בז"ן להתרחב שנדונה בימים אלה, חייבת להבין שמבלי להוקיע את התקלות הללו, הסכנה מרחפת על כל התעשייה הכימית במדינה.
גם פרנסי העיר ורשויות הפיקוח והאכיפה, ובראשם איגוד ערים לאיכות הסביבה חיפה והמשרד להגנת הסביבה, חייבים לדרוש הפסקה מידית של הפעילות בכרמל אוליפינים, עד שאפשר יהיה להבטיח את איכות הסביבה והבריאות של תושבי האזור. אך לא פחות חשוב, כולם צריכים לשאול את עצמם כיצד איפשרו לכל זה לקרות במשמרת שלהם. ובכלל, לכולנו אסור לאפשר למציאות שכזאת להמשיך ולהתרחש, כי תקלה שהופכת לשגרה היא סכנה גדולה יותר מן התקלה עצמה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
לפנייה לכתב/ת 
