המרגל שהקים את פארק המדע
הפיזיקאי שלהבת פריאר לא הצליח מעולם להשלים את הדוקטורט משום שקיבל עליו תפקידים ביטחוניים וניהוליים בזה אחר זה. הוא הותיר חותם עז על המחקר הביטחוני, המדע היישומי והחינוך המדעי בישראל. השבוע התקיים גמר טורניר הכספות הקרוי על שמו
כמו רבים מבני ובנות דור הפלמ"ח, סיפוריהם של הפיזיקאים שהתחנכו בתקופת הקמת המדינה מגלמים בתוכם את היסודות שעליהם מושתת מדינת ישראל. הפיזיקאים הראשונים, שמרביתם צמחו בחסותו של אבי הפיזיקה הישראלית, יואל רקח, היו אנשי חקר טהור אך עסקו במחקר טכנולוגי מעשי. רבים מהם נקראו מספסל הלימודים למחקר בטכנולוגיה צבאית במסגרת חיל המדע (חמ"ד, שלימים ממנו צמחה חברת רפאל), הניחו את התשתית למחקר גרעיני בישראל ופעלו רבות בתחומים נוספים. שלהבת פְרַיֶאר (Frier) היה מהנציגים המובהקים של דור הפיזיקאים הזה, וחבש כובעים של מדען, לוחם, מנהל ומרגל.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון :
הכול על מדע באפליקציה של מכון דוידסון - להורדה באייפון ובאנדרואיד
פריאר נולד בברלין ב-1920 למשפחת אצולה יהודית. אביו, מוריץ (משה) יששכר, היה רב בית הכנסת הגדול של ברלין ואימו, רֵחַה, הייתה מעמודי התווך של הקהילה ולימים ייסדה את "עליית הנוער". ב-1936, בעקבות התחזקות הנאצים, נמלט ללונדון והמשיך שם בלימודיו. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה הפליג לפלסטינה שם היו אמו ואחיו, ונרשם ללימודים באוניברסיטה העברית.
ב-1942, בהשתפעת התקדמותו המהירה של כוחות הנאצים בפיקוד הגנרל רומל לעבר מצרים, התנדב פריאר ליחידת התובלה 462 של הצבא הבריטי. היחידה הוצבה תחילה בביירות אך הועברה לחזית הצפון אפריקנית אל הקרבות באל-עלמיין ובלוב. בתום המערכה האפריקנית, נשלחה היחידה למלטה, בהכנה לפלישת בעלות הברית אל סיציליה. אנייתם, "ארינפורה" הפליגה מנמל אלכסנדריה בשיירה של 27 אניות. מטוסים גרמניים תקפו את השיירה וטיבעו את ה"ארינפורה". 664 מהחיילים ואנשי הצוות נספו. פריאר הצליח לחלץ עצמו מן הסיפונים התחתונים ולזנק למים. כעבור שלוש שעות משה אותו הצוות של אחת האניות האחרות בשיירה.
מהכלא לכור הגרעיני
פריאר ויחידתו השתתפו בקרבות בסיציליה ואחר כך באיטליה עצמה, והגיעו עד מג'נטה שבפאתי מילאנו. בעת ששהו שם, החלו לפגוש פליטים יהודים והתארגנו לסייע להם. הם הקימו ארגון סודי שמנה עשרה מאנשי יחידה 462 וכונתה "יחידת הצללים". הם עסקו בהכשרת ניצולי שואה במיומנויות צבאיות, בארגון העפלה לארץ ישראל ובפעולות רבות אחרות.
פריאר זייף מסמכים של הצבא בריטי והעביר בעזרתם ציוד ואספקה של הבריטים אל יחידות צבאיות שבדה מלבו. כך הוא הפקיע אותם למעשה לצורכי העלייה. בשיטה זו אגר די משאבים כדי לשגר לדרכן שמונה ספינות מעפילים עמוסות. באביב של 1946 ניסה לשחזר את ההצלחה ולהבריח מאיטליה שתי אוניות עמוסות מנמל לה ספציה, "דב הוז" ו"אליהו גולומב", אך הניסיון הסתבך. הספינות עוכבו והצי הבריטי הטיל מצור על הנמל כדי למנוע את עזיבתן. רק לאחר שהמעפילים בספינות שבתו רעב ובזכות לחץ דיפלומטי שהופעל על הממשלה בלונדון, איפשרו הבריטים לספינות להפליג לארץ ישראל. פריאר ושניים מחבריו ליחידת הצללים, לעומת זאת, נשלחו לכלא האיטלקי שם שהו עד סוף 1946.
כששוחרר מהכלא חזר לירושלים ועמד בראש רשת ריגול של ההגנה שאספה מידע על שלטון המנדט. הרשת נקראה "אורי", שם הכיסוי שניתן לפריאר. הוא המשיך בתפקידיו בש"י (שירות הידיעות של ההגנה), שהפך בהמשך הדרך למוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים, שם המשיך לשרת עד 1951.
עם פרישתו מהמוסד, התפנה סוף סוף לחזור אל לימודי הפיזיקה אבל שוב נקרא לדגל. ראש הממשלה בן גוריון הזמין אותו לעמוד בראש קבוצת המחקר והפיתוח במשרד הבטחון (היום: מפא"ת). עיסוקו התמקד בטכנולוגיה ובמחקר גרעיני, וב-1956 נשלח לפריז כדי לנהל את העברת הידע בנושא כורים גרעיניים מצרפת לישראל.
פארק וכספות
ב-1960 הסתיימה שליחותו והוא חזר לארץ. הפעם הוא הצליח להשלים את לימודי התואר הראשון בפיזיקה ונרשם ללימודי תואר שני במכון ויצמן למדע. את התואר השני הוא סיים, אבל מחויבויותיו בשירות המדינה לא איפשרו לו להשלים את הדוקטורט. למרות זאת, דרכו בתחום המדע לא הסתיימה: בין תפקידיו הרבים שימש עוזרו של מנכ"ל מכון ויצמן, פרופ' עמוס דה שליט, מנהל המרכז למחקר גרעיני בנחל שורק ומנהל הוועדה לאנרגיה אטומית.
בתקופת כהונתו במכון ויצמן, הוביל פריאר עם דה-שליט את הקמת פארק המדע ברחובות – מקום מושבן של חברות רבות מתחומי הטכנולוגיה העילית. זה היה פארק ההייטק הראשון בישראל, והחיבור בו בין אקדמיה לתעשייה היה פורץ דרך בישראל ובעולם. בעקבותיו נפתחו פארקים דומים ברחבי הארץ.
לאחר פרישתו לגמלאות היה פריאר יושב ראש הוועדה הארצית לקידום החינוך המדעי לנוער, שתיאמה עם משרד החינוך את הפעילויות של גופי נוער שוחר מדע במוסדות ההשכלה הגבוהה.
אחרי מותו יזמו חבריו את טורניר הכספות שנקרא על שמו, משום שהתגאה בחייו שבעקבות הכשרתו הביטחונית הוא מסוגל לפרוץ כל מנעול. זה אירוע לימודי שבו צוותים של תלמידי תיכון יוצרים חידה שכדי לפתור אותה יש להשתמש בעקרונות פיזיקליים. הם בונים חידה ("כספת") כזו ומתחרים בפריצה לכספות של צוותים אחרים.
התחרות מתקיימת בכל שנה מאז מותו וגדלה מאוד. בשנים האחרונות מנהל את התחרות מכון דוידסון לחינוך מדעי. היא צמחה גם לתחרות בינלאומית, שבה משתתפים צוותים מבתי ספר ברחבי העולם. בגמר הישראלי של התחרות השנה, ב-8 במרס, השתתפו כ-90 צוותים של חמישה תלמידים מעשרות בתי ספר ברחבי הארץ. חמשת הצוותים הראשונים בתחרות ישתתפו ב-20 במרס בגמר הבינלאומי, ויתחרו עם 23 צוותים מתשע מדינות. השנה ליווה את התחרות גם כינוס בינלאומי ראשון מסוגו למורים לפיזיקה.
גל וינר, דוקטורנט במכון ויצמן וכותב באתר מכון דוידסון
לפנייה לכתב/ת 
