יונים סייעו בהפרחת השממה בנגב לפני 1,500 שנה
מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה גילה את העדות הארכיאולוגית הראשונה לתפקידן של היונים בחקלאות הביזנטית בנגב: טיוב ודישון של שטחי כרמים ומטעים
מחקר חדש שנערך במכון זינמן לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה, שפורסם אתמול (ג') בכתב העת היוקרתי PlosOne, מגלה כי הביזנטים גידלו בנגב יונים למטרת דישון קרקעות והפיכתן למשובחות יותר לצורך חקלאות אינטנסיבית.
המחקר התבסס על דגימות אדמת לס שנלקחו מהיישובים הקדומים שבטה וסעדון. "צואת היונים עשירה בערכי זרחן, אשלגן וחנקן, החיוניים לחקלאות וחסרים באדמות הלס של הנגב", ציינו החוקרים במחקר, שאותו הוביל ד"ר נמרוד מרום מאוניברסיטת חיפה ומכללת תל חי. "עצמות היונים שמצאנו, שהן קטנות בהרבה מיונים שגודלו לתעשיית הבשר, וחומרי הקינון שנתגלו בשובכים ומיקומם של אלו בתוך השדות החקלאיים - מעידים על כך שהיונים גודלו ללא התערבות משמעותית, ושהאדם סיפק להן בעיקר הגנה".
בשנים האחרונות מתנהל ביישובי הנגב הביזנטיים מחקר רחב היקף בהובלתו של פרופ' גיא בר-עוז מאוניברסיטת חיפה, שמטרתו להבין כיצד הצליחו הביזנטים לקיים מערכת חקלאות ענפה במדבר לפני 1,500 שנה. אחת התעלומות שמסקרנות את החוקרים היא מדוע אותם יישובים משגשגים ננטשו בבת אחת.
בתחילת השנה פורסם ב-ynet מחקר שעסק בהיקף החקלאות בנגב, שהתבסס על עצמותיו של מכרסם בשם מריון. במחקר הנוכחי, שבו השתתפו גם ד"ר יותם טפר וד"ר ברוך רוזן, התמקדו החוקרים בעצמות יונים שנמצאו בשובכים ("קולומבריה") בשטחים חקלאיים סמוך ליישובים הביזנטיים.
מספרן הגבוה של העצמות שנמצאו בחפירות אפשר לחוקרים לזהות את האורך הממוצע של הכנף, מבנה הגוף ומאפייני הגולגולת של היונים מהתקופה הביזנטית ולהשוות זאת לעצמות יונים מגזעים שונים מהעת המודרנית. העבודה המשווה התבססה בין השאר על השוואת היונים מהנגב ליונים שאבי תורת האבולוציה צ'רלס דרווין אסף וחקר בעצמו, ועצמותיהן נמצאות כיום במוזיאון הלאומי הבריטי. התגלית החשובה של החוקרים היא שהיונים מהתקופה הביזנטית היו קטנות, שריריות ו"אתלטיות"- ולא היו שונות בגודלן מיוני הבר. לדבריו של ד"ר מרום, "גודל גוף קטן יותר הוא לא רק אינדיקציה ברורה לפחות בשר, אלא מסתבר שככל שהיונים קטנות יותר, כך חילוף החומרים שלהם מהיר יותר, או במילים פשוטות – יונים קטנות יותר מייצרות יותר גללים יחסית למזון שהן צורכות".
בדיקות מעבדה הוכיחו שהגללים אכן נמצאו עשירים בערכי חנקן, זרחן ואשלגן. החוקרים התייחסו גם למיקום השובכים בתוך השטחים החקלאיים בלב אזורי החקלאות הרחק מבני האדם. בין היתר הם קבעו כי "היונים גודלו בשובכים כדי להפיק זבל איכותי שנועד לטיוב אדמות הלס של המדבר. יוני השובכים משבטה יכלו לעוף באופן חופשי ולהשיג את מזונן בעצמן, והלשלשת שנאספה על רצפת השובכים שימשה לדישון עצי פרי וגפנים בכרמים ובמטעים". בתוך לשלשת היונים מצאו החוקרים ממצאים בוטניים כדוגמת שרידי זרעי גפנים, תמרים, זיתים, אפרסקים ומגוון של צמחי בר - עדות לכך שבתקופה הביזנטית היה הנגב ירוק ופורח.
לפנייה לכתב/ת 
