האמזונס: מיער גשם למדבר?
מדענים מזהירים: אם כריתת העצים לא תיעצר, אגן האמזונס לא יוכל להתאושש עוד. נקודת ההכרעה כבר קרובה
יערות הגשם הטרופיים של אגן האמזונס עומדים בפני נקודת מפנה בלתי הפיכה. אם קצב כריתת היערות לא יפחת, כמות המשקעים באזור תקטן במידה שלא תאפשר יותר את קיומו של יער העד, ובתוך זמן קצר מאוד האזור יהפוך צחיח. כדי לעצור את התהליך הדרמטי הזה יש לנקוט בצעדים מיידיים. החוקרים תומאס לאבג'וי (Lovejoy) מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון וקרלוס נוברה (Nobre) מהמכון העולמי למשאבים בברזיל, המדינה שמשתרעת על רוב השטח של אגן האמזונס, ניסו להעריך את נקודת המפנה הזאת במאמר המערכת של כתב העת Science Advances.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון:
טורניר הכספות הווירטואלי: התשובות והזוכה
הכול על מדע באפליקציה של מכון דוידסון - להורדה באייפון ובאנדרואיד
עד שנות ה-70 היה מקובל לחשוב שצמחייה היא תוצאה של האקלים ושההשפעה היא חד-כיוונית. ב-1979 בדק אניאס סלטי (Salati) הברזילאי את ההרכב האזוטופי של מי נהרות ומי גשם באגן האמזונס, בשיתוף עם יואל גת ז"ל ממכון ויצמן למדע. במחקרו הוא הוכיח שהתפיסה הזו שגויה, ושבפועל יערות הגשם מייצרים לעצמם כמחצית מכמות המשקעים שיורדת בהם, על ידי מיחזור של אדי מים מהאוקיינוס האטלנטי. הגילוי עורר את השאלה עד כמה בירוא היערות ישפיע על מחזור המים בהם, והיכן נמצאת נקודת המפנה שמעבר לה יערות הגשם לא יוכלו לקיים את עצמם.
עצים פולטים אדי מים בתהליך שנקרא דִיוּת. ביערות הגשם יש לו חשיבות יתרה, מכיוון שהאידוי מעלה את הלחות בשכבת הגבול האטמוספרית לרמה גבוהה יותר משהייתה אלמלא קיומו של היער. הלחות באטמוספרה חוזרת לפני השטח במשקעים ומאפשרת את קיום היערות, שמספקים בית למגוון אדיר של יצורים, שבחלקו הגדול עדיין לא נחקר לעומק.
תהליכי הקצנה
אז היכן נמצאת הנקודה שמעבר לה היער לא יוכל לספק לעצמו די משקעים? המודל הראשון, שפותח לפני כעשור, הראה שבירוא של כ-40 אחוז מהיערות עלול להוביל להפחתה משמעותית במשקעים ולהארכת העונה היבשה. בתרחיש הזה יערות הגשם יהפכו לסוואנות צחיחות יחסית. יתר על כן, הלחות שנוצרת מעל יערות הגשם מגיעה גם לאזורים הסמוכים לאגן האמזונס, כמו דרום ברזיל ודרום פרגוואי, שיש בהם פעילות חקלאית אינטנסיבית. הארכת העונה היבשה עלולה לפגוע באזורים האלה וליצור נזק כלכלי רחב היקף ואפילו סכנת רעב.
בעשורים האחרונים הולך ומתברר שגם ההתחממות הגלובלית משחקת תפקיד במשוואה. הציפייה היא שעלייה ממוצעת של ארבע מעלות צלזיוס תוביל את היערות לנקודת המפנה גם אם בירוא היערות ייעצר לחלוטין. אם מכניסים למשוואה הכוללת את השפעות הבירוא, שינוי האקלים ושרפות היער, שמשמשות גם הן לפינוי שטחים לחקלאות, התחזית העדכנית היא שדי יהיה בבירוא של בין חמישית לרבע משטח היער הקיים כדי להוביל את המערכת לנקודת המפנה. בשנים האחרונות פקדו את אגן האמזונס בצורות ושיטפונות חמורים לסירוגין, שנותנים הצצה על ההשפעה האקולוגית הצפויה של השינוי שעובר על האזור. האקלים ביערות הגשם עובר כבר עכשיו תהליכי הקצנה, ובשני העשורים האחרונים העונה היבשה אכן הלכה והתארכה.
נוברה ולאבג'וי טוענים שדרך הפעולה הנכונה תהיה לצמצם מאוד את בירוא היערות, ולקבוע רף נמוך יחסית שאוסר לברא יותר מ-20 אחוז משטח היער. אחרי הכול, לא כדאי להסתכן בכך שנגלה בעתיד הקרוב שהרף בפועל נמוך מההערכות הקיימות. עד כה נכרתו כבר כ-18 אחוז משטחי היערות בברזיל, אך קצב הכריתה יורד בהדרגה – משיא של 30 אלף קמ"ר בשנה בשנת 1995 לכ-5,000 קמ"ר בלבד בשנת 2015. בוועידת פריז בשנת 2015 התחייבו הברזילאים לנטוע מחדש יערות מחדש בשטח של כ-120 אלף קמ"ר – פי חמישה משטח מדינת ישראל. יש לקוות שההבטחה תמומש, כדי להבטיח את המשך קיומו של מחזור המים באמזונס, לטובת הסביבה ומיליוני בני האדם שנסמכים עליו.
יונתן גרופ, דוקטורנט במכון ויצמן למדע וכתב באתר מכון דוידסון
לפנייה לכתב/ת 
