מחקר: זוחל עם לסת עוצמתית הסתובב בקונטיקט לפני 200 מיליון שנה
החוקרים אמרו כי למאובן, שגודלו לא עולה על כמה סנטימטרים, " היו שרירי לסת מפותחים להפליא ביחס לגודלו הכללי, עובדה שמצביעה על כך שכנראה הייתה לו נגיסה יוצאת דופן אפילו בהשוואה למגוון של הזוחלים של ימינו"
לפני בערך 200 מיליון שנה, זוחל עם לוע עצום לעומת גודלו הסתובב לו ברחבי מה שהיום הוא מדינת קונטיקט בארצות הברית. לפי מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי Nature Communications, הלסת של הזוחל העתיק Colobops noviportensis הייתה גדולה בהרבה מאלו של זוחלים אחרים בתור הטריאס.
בהשוואה לזוחלים המגוונים של ימינו, למין הקדום דמוי-הלטאה היה לוע אימתני למדי, במיוחד כשלוקחים בחשבון שהגודל של החיה כולה היה די קטן. "ה-Colobops היו אולי חיות קטנות, אבל הייתה להן לא מעט תעוזה", הסביר בהארט-אנג'אן בהולר, חוקר גיאולוגיה וגיאופיזיקה באוניברסיטת ייל, בהודעה רשמית על המחקר. "החיה הייתה חלק מקבוצה של חיות קטנות שחיו בקרב הדינוזאורים הראשונים. חרף המאפיינים הלטאתיים שלה, היא למעשה ענף קדום שהתפתח מתוך השושלת שהובילה לקיומם של הדינוזאורים והציפורים".
בנוסף על היותה גדולה במיוחד, הלסת של המין העתיק הייתה גם די עוצמתית, ובעצם חזקה הרבה יותר מאלו של "קרובי המשפחה" הקרובים ביותר. הלסת החזקה כנראה אפשרה לזוחל העתיק לאכול טרף משוריין שאולי למינים אחרים של טורפים היה קשה מדי לאכול.
שרידיו של המין הקדום הזה התגלו לראשונה בשנות ה-60' של המאה הקודמת. גולגולת מאובנת של Colobops noviportensis בילתה את מרבית הזמן הזה במוזיאון פיבודי להיסטוריה של הטבע בייל. המאובן, שגודלו לא עולה על כמה סנטימטרים, לא נותח לעומק עד לשנות ה-90', אז קבעו מדענים בטעות כי הדגימה שייכת לקרוב של זוחל דמוי-לטאה מודרני הנקרא ספנודון.
לאחרונה, שילוב של סריקות CT והדמיות תלת-ממד חשף כי הגולגולת המאובנת למעשה אינה דומה לשום זוחל ידוע אחר מתור הטריאס. המחקר החדש למעשה מוכיח שמינים קטנים החלו לערוך ניסויים ושינויים אנטומיים קיצוניים כבר לפני 200 מיליון שנה.
"השוואות לניתוח של זוחלים מודרניים הראו כי לחיה העתיקה היו שרירי לסת מפותחים להפליא ביחס לגודלה הכללי, עובדה שמצביעה על כך שכנראה הייתה לה נגיסה יוצאת דופן אפילו בהשוואה למגוון של הזוחלים של ימינו", מסר חוקר נוסף, אדם פריצ'ארד, לשעבר חוקר באוניברסיטת ייל וכיום חלק ממוסד הסמית'סוניאן. "זו דוגמה מצוינת לחשיבות הקריטית של מאובנים, גדולים וקטנים כאחד, להבנת מגוון האורגניזמים".
למחקר המלא:
https://www.nature.com/articles/s41467-018-03508-1