"חוקרים פרטיים": ישראלית בארכיון של קהיר

עם התאומים ובעלה. פרופ' ליאת קוזמא בקהיר(צילום: און ברק)

את מחקר הדוקטורט שלי, על נשים בשוליים במצרים הטרום קולוניאלית, עשיתי בארכיון הלאומי בקהיר, בשנת הלימודים 2003/2004. עברתי על מאות תיקי חקירה ותיקי בתי משפט מאמצע המאה ה-19, בחיפוש אחר סיפוריהן של נשים ונערות שחיו בשולי החברה - בזנות או בעבדות, נשים שהיו קורבן לאלימות ולתקיפה מינית. שלוש שנים קודם לכן, כשהתחלתי את לימודי, מנחה הדוקטורט שלי, פרופ' ח'אלד פהמי, הציג לנו בשיעור קטעים מתוך מחברות בית המשפט, מה שהצית את דימיוני: פרוטוקולים כתובים בכתב יד צפוף, שמספרים את סיפורם של האנשים הפשוטים שלא ידעו לכתוב בעצמם. סיפוריהם הובילו אותנו לקהיר.

בקיץ 2002 היינו בקהיר, בעלי ואני, למחקר מקדים. אז הייתי אז בראשיתו של הריון עם תאומים. בספטמבר 2003 כבר נסענו ארבעתנו לקהיר, והתגוררנו בדירה בקומה ה-13 של בית דירות בשכונת זמאלק, אחת השכונות האמידות יותר של בירת מצרים.

חמישה ימים בשבוע ביקרתי בארכיון, והעתקתי בכתב יד את הרשומות הסבוכות. בעלי, מצידו, לקח את התאומים לגן בכל בוקר, ישב ושקד על מחקרו (בדרך כלל אחרי מנת פול שקנה בפינת הרחוב לארוחת בוקר). אחר הצהרים נפגשנו ארבעתנו. את הערבים וסופי השבוע בילינו עם חברים, סטודנטיות וסטודנטים, שעשו כמוני את הדוקטורט באוניברסיטאות בארצות הברית ובילו את שנת המחקר שלהם במצרים.

פרופ' ליאת קוזמא

עגלת תאומים ברחובות קהיר היא אתגר לא פשוט, בשל מדרכותיה הלא רציפות והמכוניות הנוסעות במהירות ומסכנות את הולכי הרגל, שנאלצים לרדת על הכביש כשהמדרכה נקטעת באחת. הקומה ה-13 הייתה נוחה למדי, מלבד אותו שבוע שבו ניתקה חברת החשמל את אספקת החשמל לבניין בשל חוב עצום של הדיירים (הלא עניים בכלל). אז ארזנו את הילדים במנשאים וטיפסנו הביתה ברגל כי המעלית הושבתה.

אבל זוג, אב או אם המטייל בזמאלק עם עגלת תאומים (ויפיפיים כאלה) מתקבל בחיוך ובשיחה, ובעיקר בסקרנות. אם כזוג צעיר הסתכלו עלינו לעיתים בחשד (וכי מה עושים ישראלים בקהיר?), הרי שכהורים לתאומים, התקבלנו במאור פנים.

ולא פחדנו? הימים היו ימי האינתיפאדה השנייה, ומי שהכיר את בעלי משיטוטיו בשכונה, הזהיר אותנו מפני חזרה לתל אביב המסוכנת. בארכיון עדיין התקבלתי בחשדנות, בעיקר על ידי הסטודנטים המצרים, ששקדו על עבודות המחקר שלהם ולא תמיד ראו בעין יפה את פלישתי למאה ה-19. היומיום מחוץ לארכיון לווה בדרך כלל בשאלות סקרניות - על הדעות הפוליטיות שלנו, על שמירת הכשרות שלי, על כוונותיה של ממשלת ישראל ועל תל אביב. מעולם לא שיקרנו: הרי "להיחשף" כישראלים יהיה גרוע יותר מאשר להודות מלכתחילה.

המצרים אומרים שמי ששתה ממי הנילוס נפשו נקשרת בנפשה של מצרים והוא חייב לחזור. אכן חזרתי מאז, מספר פעמים ונימי נפשי עוד קוראים לי לשוב.

פרופ' ליאת קוזמא מהמחלקה להיסטוריה של המזרח התיכון, האוניברסיטה העברית בירושלים

חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ הלימודים של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית".