חצי הכוס הריקה: ישראל לא הפסיקה אף פעם להתייבש
מים הם מקור החיים, והמאבק לחיסכון במים לא פחות חשוב מהמלחמות שלנו מחוץ לבית. מאבק משותף של האזרחים, החקלאים, התעשיינים והמדינה יכול להוביל לשינוי, ומה שחשוב לזכור הוא שהמחסור הוא מחסור קבוע ואנחנו חייבים להתנהג בהתאם - בעיקר במקלחת
ישראל מתייבשת שוב, כך זועק הקמפיין החדש של רשות המים, שמחזיר אלינו את הסלוגן ההוא ואת הפרזנטורית מהקמפיין לפני כעשור, רננה רז, וקורא לכולנו, שוב, לחסוך במים. הקמפיין עולה בעקבות בצורת מתמשכת של חמש שנים, וברשות המים מדגישים כי נוכח שינויי האקלים, בישראל ובעולם, לא מדובר על משהו זמני או נקודתי, ושלפי כל התחזיות המצב לא צפוי להשתפר בצורה דרמטית בקרוב. ולכן, העם נקרא שוב לדגל ולחיסכון.
בואו נתחיל במשהו פשוט וחשוב, ישראל לא הפסיקה אף פעם להתייבש. יתרה מכך, הבצורת המתמשכת לא הייתה צריכה להפתיע איש וההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים איתנו כאן כבר מזמן. מאז הקמת המדינה היא התמודדה ומתמודדת עם נושא משאב המים. פתרונות טכנולוגיים, החל בהקמת המוביל הארצי, דרך פיתוח מערכות השקיה חכמות ועד לפיתוח תהליך ההתפלה ותהליכים להשבת קולחין (כן, כל אלה פותחו כאן על ידי ממציאים ישראלים), איפשרו לנו להמשיך ולחיות, לגדל גידולים חקלאיים, ליהנות בבית ולשפר את איכות החיים, אך גם להיות אור לגויים בתחום.
אבל כל הפתרונות הללו לא שינו את העובדה שכמות המשקעים הממוצעת בישראל הולכת ויורדת עם השנים, ושהפיזור של המשקעים, על פני הארץ ולאורך ימי שנה, אינו מסודר ואינו עקבי. זאת ועוד, מצב המים בנחלים, בכנרת ובמאגרי מי התהום בישראל מתדרדר כל הזמן.
בזכות ההתפלה
אם נדמה היה לכם שבעיית המים בישראל נפתרה מאז הקמפיין הקודם, אז טעיתם. נכון, יש לנו מים בברז, וזה לא עניין של מה בכך במציאות של היום, באזור שלנו ובעולם בכלל. גם הגינות הפרטיות והציבוריות ירוקות, והמזרקות זורמות בכל עיר. כל אלה בזכות ההתפלה.
מדינת ישראל הקימה, באיחור מה יש לומר, מתקני התפלה החל משנת 2005 (פרט למתקן הוותיק באילת), וכיום כ-50% מהמים בישראל וכ-80% ממי השתייה שלנו הם מי ים מותפלים. ההתפלה אמנם הכרחית, אבל טומנת בחובה גם לא מעט מגבלות ושאלות.
ראשית, היעדר מגנזיום ויוד במים המותפלים יכולים להוביל לפגיעה בבריאות הציבור, ויש לתת על כך את הדעת. כמו כן, פליטה של שפכים עתירי מלחים, שיוצאים מהמתקנים אל הים, פוגעת בסביבה הימית. קיימת גם סוגיית זיהום האוויר, כיוון שתהליך ההתפלה צורך אנרגיה רבה וכרוך בשריפת דלקים. אולם מסתבר שהבעיה הגדולה ביותר היא שההתפלה "הרדימה" אותנו, את נבחרי הציבור ואת ראשי משק המים במדינה, ובעוד שבברז שלנו המים זורמים ללא הפסקה, תרתי משמע, ישראל המשיכה להתייבש.
מבזבזים יותר מים
אז למה אנחנו? מפני שבעוד שבשנים האחרונות אנו חווים בצורת, ובמקורות המים בצפון חסרים כ-2.5 מיליארד קוב מים, יותר מהכמות השנתית הנצרכת בישראל (כ-1.5 מיליארד קוב), צריכת המים הביתית דווקא עלתה בשנה האחרונה בכ-6%. נכון, צריכת המים לנפש בישראל נמוכה יחסית למדינות העולם, ואנחנו משיבים כ-95% ממי השפכים שלנו, שיא עולמי חשוב! אבל אנחנו גם צורכים יותר מים, או במילים אחרות מבזבזים יותר מים.
השילוב הזה של מאזן מים טבעי שלילי ושל צריכת יתר בבתים, הוא זה שהביא את המדינה לחזור ולפנות אלינו. כי מעבר להגברת ההתפלה והקמת מתקן נוסף בצפון ולהתייעלות בצריכה במגזרי החקלאות והתעשייה, גם אנחנו חייבים להירתם למשימה.
החיסכון צריך להתקיים בכל בית, וכפי שציינו מובילי הקמפיין החדש, המקלחת היא היעד העיקרי לחיסכון. הסיבה פשוטה מאוד, כל אחת מאיתנו צורך כ-100 ליטר מים ביום, וכ-50 ליטר במקלחת, כלומר כ-50% מהמים.
חישוב פשוט מראה שאם ספיקת המים הממוצעת בברז היא 16 ליטר לדקה, ולאחר הוספת התקן של חסכמים, המאפשר להפחית את הספיקה בברז בכחצי (ואם טרם התקנתם אז כדאי שתעשו כך), היא 8 ליטר לדקה, הרי שאנחנו מתקלחים בממוצע כ-6 דקות. הפחתה של 2 דקות במקלחת, כפי שמציעה המדינה, תפחית את הזמן במקלחת בכ-33%, אך בעיקר תפחית כ-15% מהצריכה היומית שלנו. יתרת הצריכה הביתית מתחלקת בין 30%-25% מהמים המשמשים בשירותים (ולא מספיק להתקין בשירותים התקן להדחה בשתי כמויות שונות, כמות מופחתת לנוזלים וכמות גדולה למוצקים, אלה צריך גם להשתמש בו) ויתר המים לשתייה, ניקיון והשקיה.
גם בכל הפעולות הללו יש כמובן מקום לחיסכון, והפחתה בכמות אינה בהכרח ירידה באיכות. לדוגמה, חיסכון במים בגינה הפרטית ובגינון הציבורי לא מחייב ייבוש של הגינות אלה התאמה שלהן ושימוש בצמחים שצורכים פחות מים, בחיפוי קרקע וגם החלפת דשא בדשא סינטטי או פתרונות אחרים.
אבל האמת היא, שעיקר המים שאנחנו צורכים הם המים הסמויים, אלה שמשמשים לגידול המזון שלנו, לייצור הבגדים שלנו ועוד. כדי לייצר ליטר אחד של חלב צריך 1,000 ליטר של מים (כן, שווה ערך ל-10 ימי צריכה של מים לאדם ויותר משעתיים מקלחת). בירקות, טביעת הרגל המימית, כלומר כמות המים הנצרכת לאורך מחזור החיים - בתהליך הגידול, באיסוף ובהפצה, עומדת על כ-350 ליטר לק"ג, בממוצע. אך בבשר מדובר כבר על כמות שבין 5,000-8,000 ליטר לק"ג.
מים הם מקור החיים, והמאבק לחיסכון במים לא פחות חשוב מהמלחמות שלנו מחוץ לבית. מאבק משותף של האזרחים, החקלאים, התעשיינים והמדינה יכול להוביל לשינוי, ומה שחשוב לזכור הוא שהמחסור הוא מחסור קבוע ואנחנו חייבים להתנהג בהתאם.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד " (פרדס, 2016).
לפנייה לכתב/ת 
