הכפר שהכריז מלחמה על פלסטיק
סאן פדרו לה לגונה, כפר קטן בגוואטמלה, החליט לעשות צעד קטן אך מהפכני על מנת להתמודד עם בעיית הפסולת באזור. מה אנחנו בישראל יכולים ללמוד מהסיפור שלו לקראת יום איכות הסביבה העולמי שמתמקד השנה בפסולת הפלסטיק?
אגם אטיטלן שנמצא בדרום-מערב מדינת גוואטמלה מפורסם ביופיו הייחודי ובשלושת הרי הגעש המשקיפים עליו. את האגם מקיפים 11 כפרים שחיי תושביהם כרוכים באגם. כשמטיילים באזור אפשר לראות נשים מקומיות עושות כביסה ידנית על חופיו, ילדים שוחים בהנאה במימיו, סירות מנוע חוצות אותו ומחברות בין הכפרים השונים ודייגים מחכים לשלל הדגים שיעלה ברשתם. אך לצד המראות הפסטורליים האלו אפשר לראות ולהריח גם דברים אחרים לגמרי: חלק מהכפרים מזרימים אל האגם ביוב, וחומרי הדברה ודשנים המשמשים לחקלאות באזור נשטפים ומחלחלים אל האגם וגורמים לזיהום חמור.
עוד כתבות ב"זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה "
בנוסף, כמו ברוב העולם, פסולת הפלסטיק שהולכת וגדלה בעשורים האחרונים לממדים מפלצתיים מגיעה גם היא אל האגם ומגבירה את הזיהום בו. ב-2016, למשל, קבוצה של 30 צוללנים יצאו לצלילת ניקיון והוציאו 14 טון של פלסטיק מארבעה אתרים הסמוכים לחופים.
מרבית האוכלוסייה באזור האגם מורכבת מקבוצות ילידיות שונות שהן נצר לתרבות המאיה העתיקה. על אף הנוכחות הדומיננטית של הנצרות, חלק גדול עדיין שומר על התרבות והטקסים המסורתיים שלהם, שרבים מהם קשורים לסביבה בה הם התפתחו – בעלי החיים, הצמחים וכמובן אגם אטיטלן היפהפה, שבו על פי המקומיים נושבת בבקרים ובערבים רוח ה-Xocomil, שמנקה את חטאי האדם. האגם חשוב מאוד למקומיים מבחינה כלכלית, תרבותית ומסורתית ויש להם עניין גדול לשמור עליו.
בסאן פדרו לה לגונה, כפר השוכן לגדותיו של האגם, מתגוררים כ-13 אלף תושבים, ראש הכפר, מאוריסיו מנדס, החליט לנקוט בפעולה יוצאת דופן למניעת הזיהום: בסוף 2016 נאסר השימוש בשקיות פלסטיק, בכלי פלסטיק חד-פעמיים, בקשיות שתייה מפלסטיק ובאריזות קלקר בעסקים השונים בכפר. עסק שיעשה שימוש בחומרים הנ"ל ייקנס בסכום של 13,000 קצאל (6,390 שקל) ואדם פרטי יאלץ לשלם 300 קצאל (כ-150 שקל).
עלים במקום שקיות
כיצד מסתדר הכפר בלי פלסטיק? רוכלים בשוק המקומי סיפרו שהם חזרו לשיטת האריזה שבה השתמשו אבותיהם - עטיפת המזון בעלים רחבים (עלי Maxán) במקום בניילון. מוכרת בשר סיפרה שהחוק מאתגר אותה מכיוון שאת הבשר קשה לעטוף בעלים עקב הרטיבות שלו, לכן היא ממליצה ללקוחותיה להביא עמם דלי או קופסה בה יוכלו לאחסן את הבשר עד שיגיעו הביתה. המעבר מאריזות פלסטיק גם עוזר לפתח כלכלה מקומית ושמירה על מסורות - באזור זה יש מסורת עתיקה ומרהיבה של אריגת בדים, אומניות מקומיות שאורגות מטפחות מסורתיות מוכרות אותן לשם עטיפת מוצרים במקום השקיות. השימוש במטפחות מספק להן מקור הכנסה ותומך בהמשך שימור המסורת.
בנוסף לחוק, תושבי סאן פדרו החלו גם לבצע הפרדת פסולת במקור. בדומה לנהוג בערים רבות בישראל, הוצבו בכפר פחים שונים לאשפה אורגנית, לחומרים שניתן למחזר כמו פלסטיק וזכוכית ולחומרים שמיועדים להטמנה. את האשפה האורגנית הופכים לקומפוסט, דשן בו נעשה שימוש בחקלאות הרבה באזור, ואת הפלסטיק והזכוכית מעבירים למפעלי מחזור.
בדומה לישראל, שאר האשפה שבלתי ניתן למחזר עוברת להטמנה, באתר שבו נאטמה הקרקע על מנת למנוע את זיהומה. אולם, כפי שגם בישראל יודעים, המטמנה היא פתרון זמני - למעשה, בסאן פדרו היא היתה אחד התמריצים שגרמו לפעולה נגד הפלסטיק. ב-2016 המטמנה, שהייתה אמורה להספיק לעשור, הגיעה כעבור שנת פעילות אחת בלבד למיצוי של 60 אחוז מיכולת הקיבול שלה. זו לא בעיה ייחודית לסאן פדרו. גם במקומות רבים ברחבי העולם כמויות הזבל הולכות וגדלות והמטמנות מתמלאות בקצב מהיר יותר בכל שנה שעוברת. בישראל, על פי המשרד לאיכות הסביבה, קצב גידול הפסולת עומד על 1.8 אחוז בשנה עובדה שמחייבת שימוש ביותר ויותר שטחים על מנת לטפל בפסולת. 34 אחוז ממשקל האשפה בישראל היא פסולת אורגנית שניתן למחזר לקומפוסט, ו-41 אחוז מנפח האשפה הוא פלסטיק, שמגיע היישר להטמנה.
נוגד את החוקה?
יום איכות הסביבה העולמי (שמצוין ב-5 ביוני) מתמקד השנה בפסולת הפלסטיק. ואכן, ההתמודדות עם הפסולת היא אתגר גלובלי, ובגוואטמלה המצב מורכב מכיוון שישנה אוכלוסייה כפרית רבה בה איסוף הפסולת מאתגר את הממשלה הלאומית עקב המרחק וחוסר בתשתיות במקומות רבים במדינה. לפי דוח ממשלתי ב-2016 יוצרו בגוואטמלה יותר מ-8,200 טון של אשפה ביום.
מצב זה השפיע לרעה על אזור אטיטלן, שבו לא היתה אכיפה מספקת כנגד הזרמת פסולת למי האגם בשילוב עם כמויות אשפה שהרשויות מתקשות להתמודד עמן. לכן החליטו בסאן פדרו להקטין את כמויות הזבל באופן אקטיבי ולהשתלב במאמצים לניקוי האגם ומעבר לאורח חיים פחות מזהם, ולהתעקש על החוק על אף הביקורות הקשות שנמתחו עליו מצד תאגידים של יצרני ומשווקי מוצרי פלסטיק בגוואטמלה, שטענו שהוא נוגד את החוקה של גוואטמלה. סאן פדרו עמדה בלחץ והחוק שחוקק ב-2016 עדיין מתקיים ונשמר. הכפר אף קיבל את המדליה הנשיאותית לשמירה על איכות הסביבה ביוני 2017.
את התוצאות ניתן לראות בשטח: ירידה של 75 אחוז בכמויות הפסולת בכפר נרשמה מאז שהחוק נכנס לתוקף. אבל מצב האגם עודנו עגום, שכן הזיהום העיקרי בו נובע מזליגת שאריות חומרי הדברה ודשנים מהשדות החקלאיים סביב האגם. באזור מתבצעות פעולות שונות לשיפור המצב, כמו שתילת צמחי מים אשר ידועים בתפקודם כמטהרי מים, אבל עדיין נדרשים צעדים מקיפים יותר להצלת האגם.
על אף מצבו העגום של האגם, הקטנת הפסולת מוכיחה את עצמה ומבורכת בזכות חסכון בחומרים שאינם מתכלים, במיחזור, ובהפחתת הנפח הדרוש לפעולת מטמנות והפחתת הזיהום שהן יוצרות.
המיזם הבא: מכבסות
סאן פדרו לא לבד. מספר הולך וגדל של רשויות ברחבי העולם אוסרות או מגבילות את השימוש במוצרי פלסטיק חד פעמיים. הכפר מצטרף לסקוטלנד שאסרה לאחרונה על מכירה וייצור של מקלוני פלסטיק לניקוי אוזניים בעקבות הזליגה שלהם לים דרך מערכת הביוב ול-15 מדינות אפריקאיות שמפעילות חקיקה נגד שקיות ביניהן הבולטת ביותר היא רואנדה, שבה בודקים במעבר בגבולות המדינה את המטען של הנכנסים ומחרימים שקיות פלסטיק למבקרים במדינה. בצרפת האיסור על מכירת כלים חד-פעמיים מחומרים שאינם מתכלים ייכנס לתוקף בשנת 2020, ובנגלדש אסרה כבר בשנת 2002 להשתמש בשקיות פלסטיק.
צמצום פסולת הפלסטיק היא אתגר גדול עבור האנושות כיום ונדמה שהפרדה במקור ותליית האחריות על התושבים למחזר ולהפחית את האשפה איננה אפקטיבית ללא חקיקה אמיצה שקובעת עובדות בשטח ושעוזרת לתושבים לצרוך באופן חסכוני וחכם.
בישראל הצליח חוק השקיות להפחית ביותר מ-80 אחוז את השימוש בשקיות ברשתות השיווק הגדולות ברבעון הראשון של 2017 ובסקר פסולת בחופים ביוני של אותה שנה נמצאה ירידה של כ-50 אחוזים בכמות השקיות שהושלכו על החוף. הצלחתו של החוק עד כה, מוכיחה את הפוטנציאל הגלום בחוקים מסוגו ככלי להפחתת כמויות האשפה שאנחנו מייצרים ושמאיימות להציף אותנו.
בינתיים, הכפר סן פדרו לה לגונה ממשיך לחפש פתרונות לזיהום אגם אטילאן והמיזם הבא של ראש הכפר הוא הקמת מכבסות ציבוריות שישמשו את תושבות ותושבי הכפר במקום הכיבוס באגם.
הכתבה הוכנה על ידי "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה ".
לפנייה לכתב/ת 
