"חוקרים פרטיים": למה אנשים שומרי חוק מפרים אותו?

כשהייתי צריך לבחור מה ללמוד באוניברסיטה, החלטתי ללמוד פסיכולוגיה ומשפטים ולדחות לשלב מאוחר יותר את ההחלטה האם אני רוצה להיות עו"ד או פסיכולוג. במהלך הלימודים התאהבתי בשילוב, שהפך להיות הבסיס לעבודתי המחקרית. במקביל התוודעתי לתחום הקרימינולוגיה, אשר התמקד בעיקר בגורמים לעבריינות והזניח לחלוטין את הטיפול בהפרות הנרחבות של חוקים על ידי מה שמכונה "אנשים נורמטיביים". באופן אישי זו תמיד נראתה שאלה הרבה יותר מסקרנת - למה אנשים שומרי חוק מפרים אותו - ובאותה תקופה לא היה אף אדם בישראל שעסק בתחום, ולכן נסעתי לעשות את הדוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

חוקרים פרטיים - לכתבות קודמות

בעבודת הדוקטורט שלי בחנתי כיצד מהנדסים בעמק הסיליקון הצדיקו לעצמם את השימוש בסודות מסחריים שאליהם נחשפו במהלך עבודתם, כאשר עברו לעבוד בחברה אחרת. במחקרי המשך רבים הראיתי עם שותפי למחקר שההפרות להם אחראים האנשים "הטובים" מאתגרות את המדינה בצורה משמעותית בהרבה מאשר הטיפול הקלאסי באנשים "הרעים", שמצייתים לחוק רק כי זה משתלם להם. ביחס לאנשים "הרעים" שרוצים להפר את החוק, שילוב נכון של אכיפה וענישה יביא להפחתה בעבירות. אבל האנשים ה"טובים" מתקשים במקרים רבים לראות בעצמם כמפרי חוק. רופא שרושם מרשם לתרופה של חברה שהשתתף בכנס שלה, מאמין שהתרופה טובה לחולה, ויתקשה מאד ליחס השפעה כלשהי לכנס. אדריכל שממליץ ללקוחו לקנות חומרי גלם יקרים, מאמין שבכך הוא משרת את אינטרס הלקוח, ולא סבור שלרווח האישי שלו מעמלות יש משקל בקבלת ההחלטה.

מאות רבות של עבודות מחקריות מראות עד כמה רחבת היקף היא השחיתות שנעשית על ידי אנשים שלא חווים את עצמם כמושחתים, האפליה שנעשית על ידי מעבידים שלא תופסים את עצמם כגזענים ועבירות המסים שנעשות על ידי אנשים שתופסים את עצמם כאנשים ישרים. כל אחד מאיתנו יכול להיזכר בפעמים שבהן חנה שלא כחוק, דיווח על הכנסות בצורה חלקית, נתן לקשרים אישיים ולאינטרסים אחרים להשפיע על שיקול דעתו המקצועי, מילא באופן חלקי בלבד החובות החוזיות שלו כלפי אנשים אחרים והשתמש באופן לא חוקי בשירים או בסרטים שהוריד באינטרנט.

פרופ' יובל פלדמן

נהוג לחשוב שאנשים מצייתים לחוק מאחת משתי סיבות עיקריות: כי הם חוששים מאכיפה וענישה או בשל הוגנות, תוכנו המוסרי של החוק או ההגיון שבו. מרבית הגישות להבנת הציות לחוק מבחינות בין האנשים "הרעים", שלא מאמינים בחוק ויש לגרום להם לעשות זאת באמצעים חיצוניים ולאנשים "הטובים" שמאמינים בחוק וצריך רק לשמר את אמונם בלגיטימציה של המערכת השלטונית כדי לגרום להם להמשיך ולציית לחוק. אבל אני מניח, שמרבית ההפרות של החוזים, בוודאי ביחס לסעיפים רחבים יותר הדורשים מאנשים לנהוג בתום לב, נעשות על ידי אנשים אשר לא חווים את עצמם כמפירי חוזה, שכן הם מפרשים את אותו סעיף חוזי באופן התואם את האינטרס האישי שלהם. הגדלת הפיצויים על הפרת חוזה לא בהכרח תעזור כאן, אבל הגדלת המודעות לכך שמדובר בהפרת חוזה, ברגע קבלת ההחלטה, עשויה להיות אפקטיבית בהרבה.

בספרי "המשפט של האנשים הטובים" שיצא בחודש שעבר בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' אני סוגר מעגל עם אותו רצון מחקרי ראשוני להבין מדוע אנשים נורמטיביים עוברים פעמים רבות כל כך על החוק. אני מנסה להביא לקדמת תשומת הלב המחקרית והציבורית את הגישה הזו ולהציע הן שינויים בכלים המשפטיים הקיימים (כמו תמריצים שונים) והן בשיתוף של גישות מתקדמות יותר ביחס לשינויים בסיטואציות בהם אנו פועלים, באופן שיגדיל הסיכוי כי אנחנו, או לפחות רובנו, האנשים ה"טובים", נפעל לפי החוק.

לדף באתר האקדמיה הצעירה

למאמרים נוספים בנושא

יובל פלדמן, פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר באקדמיה הצעירה למדעים

חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ הלימודים של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית".