"חוקרים פרטיים": כשטפילים עובדים על תקשורת

עבורי הטיול הארוך אחרי הצבא היה חובה, והשאלה היחידה הייתה - מה היעד? אפריקה, דרום אמריקה, המזרח או אוסטרליה? בסופו של דבר טיילתי באוסטרליה, אבל עשיתי כמה גיחות לאפריקה... שתי יבשות מדהימות בנופים שלהן, אבל מנוגדות כל כך מבחינת איכות החיים של תושביהן.

"חוקרים פרטיים" - כתבות קודמות

רק בטיול ההוא התחוור לי, שכמעט חצי מהעולם עדיין חי בתנאים קשים וסובל ממחלות זיהומיות, שמזמן נעלמו מהמערב. מאותו טיול נשארה לי פינה חמה בלב לאפריקה. כ-20 שנה לאחר מכן חזרתי לאוסטרליה, הפעם עם שלושה ילדים קטנים, להתמחות פוסט-דוקטורט, כדי לחקור את המלריה, עדיין מחלה קטלנית באפריקה ובעוד יבשות אחרות (ומחלה שגם פעם היתה נפוצה בארץ, לפני ייבוש הביצות).

מדי יום מתים כאלף ילדים ברחבי העולם בשל הדבקה בטפיל (פרזיט) המלריה. מאז הטיול הרחוק ההוא, עדיין לא פותח חיסון יעיל למחלה, ומצד שני הטפיל מפתח עמידות לתרופות הקיימות בקצב מאוד מהיר, מה שמגביר את הסכנה שיהיו יותר מקרים שבהם לא ניתן יהיה לטפל בחולים והם ימותו כתוצאה מהמחלה.

ד"ר נטע רגב-רוצקי

לטפיל (חד תא, גדול יותר מחיידק) הקטלני יש מחזור חיים מרתק ומאוד מורכב. הדבקה ממלריה נעשית כאשר יתושה מסוג אנופלס מודבקת עוקצת אדם כדי לקחת מנת דם, ועל הדרך מזריקה טפילים לזרם הדם. הטפילים נודדים אל הכבד, ולאחר תקופת דגירה של כשבועיים שבהם לא מופיעים סימפטומים אצל החולה, אלפי טפילים משתחררים לזרם הדם. כל טפיל פולש לתוך תא דם, וכעבור יומיים מרגע הפלישה הטפיל מתחלק ומתרבה לכעשרים טפילים. ככה שמדי יומיים אלפי טפילים מתרבים בדם בקצב מוגבר וגורמים להרס כדוריות הדם וכתוצאה לאנמיה חמורה, במקרים קשים הטפיל אף מגיע למוח.

באוסטרליה, יזמתי מחקר על רעיון שנשמע לכולם משוגע לגמרי. שאלתי האם הטפילים החבויים עמוק בתוך תאי הדם, מסוגלים "לדבר" אחד עם השני, ולשלוח חומרים מתא לתא, בדומה למה שעושים חיידקים שונים, כמו במקרה של חיידקי שחפת או סלמונלה. נעזרתי בשיטות שונות של ביולוגיה מולקולרית וביופיזיקה וגיליתי שהטפילים אכן מתקשרים זה עם זה באמצעות "חבילות קטנות" שהם שולחים החוצה ומעבירים בין תאים.

בתוך החבילות (בועיות) מסתתר מטען של חלבונים, חומר תורשתי ומולקולות נוספות שהטפיל שולח החוצה כדי לתאם פעולות עם שאר "חבריו" הפולשים. היום אנחנו יודעים שהטפיל גם משגר את החבילות האלו לתאי מערכת החיסון שלנו כפעולת הסחה, שנועדו לבלבל את מערכת החיסון. במעבדה שלי במכון ויצמן אנחנו חוקרים את נושא התקשורת הבין תאית שפיתחו הטפילים, וחושבים איך לחסום אותם.

אני מאמינה שכדי להילחם במלריה אנחנו חייבים להמשיך ולחקור את הביולוגיה של מחולל המחלות הקטלני הזה, כדי שבטיול הבא שלי באפריקה, דברים יראו כבר אחרת.

ד"ר נטע רגב-רוצקי היא חוקרת בכירה במכון ויצמן במחלקה למדעים ביומולקולרים. לאתר של ד"ר רגב-רוצקי

חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ הלימודים של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית".