צעד קטן להיסטוריה: 11 עובדות על אפולו 11
מי ניהל טקס דתי על הירח? מה קרה לדגל ההיסטורי? מדוע האסטרונאוטים לא יכלו לשבת? ומי לא הצטלם על הירח? 49 שנים לנחיתה ההיסטורית על הירח, אחד-עשר סיפורים קצרים על אפולו 11
ב-20 ביולי 1969 נחתה החללית המאוישת הראשונה על הירח. כמה שעות לאחר הנחיתה יצאו שני האסטרונאוטים, ניל ארמסטרונג ואדווין "באז" אלדרין אל פני הירח, ובפעם הראשונה הניחו בני אדם את כף רגלם על גרם שמיים אחר. אסטרונאוט שלישי, מייקל קולינס, נשאר בתא הפיקוד והשירות של אפולו, והמשיך להקיף את הירח בגובה של כ-110 קילומטר. לכבוד יום השנה ה-49 לנחיתה ההיסטורית, הרי לכם אחת-עשרה עובדות מסקרנות על משימת אפולו 11.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון :
ההפחדות המיותרות של העמותה הטבעונית
"סיבוב על מאדים": תערוכת הקיץ של גן המדע
הכול על מדע באפליקציה של מכון דוידסון - להורדה באייפון ובאנדרואיד
1. פעם שלישית נחיתה
אפולו 11 הייתה הטיסה המאוישת השלישית אל הירח. הראשונה הייתה אפולו 8, שבדקה את רכב הפיקוד והשירות בלבד בטיסה סביב הירח בדצמבר 1968. אפולו 10, ששוגרה חודשיים בלבד לפני אפולו 11, הייתה החזרה הגנרלית: רכב הירח שלה הנמיך עד לגובה של כ-15 קילומטרים מפני הירח, ואז נסק שוב וחבר לרכב הפיקוד והשירות. בנאס"א חששו שאנשי הצוות שלה ינסו לנחות בכל זאת ולגנוב את התהילה לעצמם, אבל רכב הנחיתה שלהם היה כבד מדי להמריא מפני הירח. אחרי אפולו 11 נחתו על הירח עוד חמש חלליות מאוישות, האחרונה הייתה אפולו 17 בדצמבר 1972.
2. שמות סמליים
כדי למנוע בלבולים ברשת הקשר נתנו בנאס"א אותות קריאה נפרדים לשני מרכיבי החללית שפעלו בנפרד. לפי המסורת האסטרונאוטים היו אלה שבחרו את השמות. לרכב הפיקוד והשירות קרא הצוות קולומביה, מחווה לדברים רבים בארצות הברית שנקראו על שמו של "מגלה" יבשת אמריקה כריסטופר קולומבוס, וגם על שם החללית "קולומביאד" שנורתה אל הירח בספרו של ז'ול ורן "מהארץ לירח".
רכב הנחיתה על הירח קיבל את השם "איגל" (עיט), על שם העיטם לבן הראש (Bald eagle), סמלה הלאומי של ארצות הברית. המשפט המפורסם של ארמסטרונג מפני הירח, The Eagle has Landed, תורגם לעברית בטעות כ"הנשר נחת" והתקבע כך בזיכרון.
במשימות אפולו אחרות הרשו לעצמם האסטרונאוטים לבחור שמות פחות רשמיים. באפולו 10 בחרו האסטרונאוטים בדמויות קומיקס, וקראו לרכב הנחיתה "סנופי" ולרכב הפיקוד והשירות "צ'רלי בראון".
3. נוסעים בעמידה
רכב הנחיתה על הירח היה קטן וצפוף, וכל גרם בו ובמטענו נשקל בקפידה כדי שלא יהיה כבד מדי. בשלב מסוים בתכנון החליטו המהנדסים להוציא ממנו את המושבים, כך ששני אנשי הצוות יטיסו את החללית בעמידה. הצעד הזה גם חסך משקל, גם פינה מקום רב, וגם איפשר לאסטרונאוטים לראות טוב יותר מבעד לחלונות. שלבי ההמראה והנחיתה היו קצרים יחסית ולא דרשו עמידה ממושכת, והיא ממילא לא הייתה מעייפת במיוחד בכבידה החלשה של הירח. רגלי האסטרונאוטים נקשרו לרתמות מיוחדות כדי שלא ירחפו בתוך החללית כשהיא רחוקה מפני הירח.
4. איפה החללית?
אף שאלדרין הוגדר "טייס רכב הירח", המפקד ארמסטרונג היה זה שהטיס אותו בפועל. הנחיתה תוכננה להיות אוטומטית, אבל ארמסטרונג הבחין שהמחשב מכוון אותם לאזור משופע, מוקף בסלעים גדולים. הוא נטל לידיו את השליטה בחללית, הטיס אותה בעצמו וחיפש אתר נחיתה חלופי. בסופו של דבר מצא אתר כזה, שניות אחדות לפני שאזל הדלק לנחיתה.
כשהחללית התקרבה לקרקע, רקטות הבלימה שלה העיפו אבק רב, והאסטרונאוטים לא יכלו לראות דבר מהנעשה בחוץ. הנחיתה הייתה רכה עד כדי כך שהם לא חשו בה בכלל, וידעו שנגעו בקרקע רק בזכות נורת בקרה שנדלקה בחללית כשרגלי הנחיתה יצרו מגע. בעקבות השינוי, נאס"א לא ידעו בתחילה איפה בדיוק נחתה ה"איגל". מייקל קולינס, מגובה של יותר ממאה קילומטרים, ניסה לזהות את אתר הנחיתה, אך נכשל.
5. לחם קודש על הירח
לפני צאתם אל פני הירח היו אמורים האסטרונאוטים לאכול. לפני הארוחה שלף אלדרין מתיקו האישי בקבוקון יין, גביע קטן וקרקר, וביצע את טקס "לחם הקודש" על פי המסורת של הכנסייה הפרסביטריאנית, לא לפני שקיבל מהכומר שלו אישור לעשות זאת בעצמו, בלי איש דת. אלדרין ביקש תחילה לקרוא את הברכה מספר יוחנן ברשת הקשר, אבל בנאס"א העדיפו שיעשה את הטקס באופן פרטי.
סוכנות החלל ספגה ביקורת על פעילות דתית לאחר שאנשי אפולו 8 קראו פסוקים מספר בראשית כשהקיפו את הירח, ופעיל אתאיסטי אף תבע על כך את הסוכנות וטען שנאס"א מסתירה את העובדה שארמסטרונג הוא אתאיסט. בית משפט אומנם דחה את התביעה, אבל נאס"א העדיפו להימנע ממחלוקות נוספות בעניין. ארמסטרונג עצמו מעולם לא התבטא בפומבי בענייני דת ואמונה.
6. מי ייצא ראשון?
השאלה מי משני האסטרונאוטים יהיה הראשון שייצא מרכב הנחיתה ויניח את כף רגלו על אדמת הירח העסיקה רבות את התקשורת לקראת המשימה, וכמובן את אנשי נאס"א, ובראשם אלדרין. בתקופת האימונים שוחח אלדרין עם אחדים מעמיתיו האסטרונאוטים וניסה לשכנע אותם לתמוך בעמדתו כי טייס רכב הנחיתה, ולא המפקד, הוא שצריך לצאת ראשון אל פני הירח. אלדרין ביסס את טיעוניו על משימות ג'מיני, שקדמו לתוכנית אפולו, שבהן המפקד נשאר בחללית בעוד הטייס הוא שיצא להליכות החלל. ארמסטרונג מעולם לא התבטא בפומבי בעניין.
בנאס"א נימקו את ההחלטה הרשמית לתת את זכות הראשונים לארמסטרונג בכך שהוא היה ותיק מאלדרין בשורות האסטרונאוטים ובכיר ממנו, וכן בנימוק הטכני שבגלל הצפיפות ברכב הנחיתה אין טעם להחליף את מקומות האסטרונאוטים לפני היציאה אל פני הירח. ג'יימס הנסן, מחבר הביוגרפיה של ארמסטרונג "האדם הראשון", מספר כי ההחלטה הסופית התקבלה בישיבה של בכירי נאס"א: הם ידעו כי האדם הראשון שידרוך על הירח יירשם בדפי ההיסטוריה, והעדיפו להציב בעמדה הזאת את ארמסטרונג השקול, המאופק והממלכתי, על פני אלדרין הישיר והבוטה ממנו.
7. הקול של יוסטון
כמעט בראשית ימי הטיסות המאוישות של ארצות הברית החליטו בנאס"א כי אנשי חדר הבקרה לא ידברו ישירות עם האסטרונאוטים, ומי שינהל את התקשורת עימם יהיה אסטרונאוט בעצמו. כך נולד תפקיד ה-Capcomm – הֶלְחֶם בסיסים של המילים Capsule Communicator – איש הקשר עם החללית. ברוב המקרים אנשי הקשר היו אסטרונאוטים זוטרים יחסית, לעיתים כאלה שלא טסו עדיין לחלל, אבל הם נדרשו להתמצא במשימה לפרטי פרטים, ולפעמים לסייע לצוות להתמודד עם תקלות ובעיות.
איש הקשר של אפולו 11 ברגע ההיסטורי של הנחיתה על הירח היה צ'רלי דיוק, לימים האדם העשירי שדרך על הירח, כטייס רכב הנחיתה של אפולו 16. כשארמסטרונג ירד בסולם החללית אל פני הקרקע, האדם ששוחח איתו מיוסטון היה ברוס מקנדלס, שזכה לטוס בעצמו רק במעבורות חלל, אבל עשה היסטוריה כשהיה הראשון שריחף בחלל בעזרת מתקן טיסה אישי, בלי חיבור לחללית.
8. צעד קטן לאדם
כשירד מהשלב התחתון של סולם החללית והניח את רגלו על הירח, אמר ארמסטרונג את המשפט המפורסם "זה צעד קטן לאדם, זינוק ענקי לאנושות". איש לא ידע מה הוא עומד לומר ברגע ההיסטורי. ארמסטרונג סיפר לימים שגם הוא לא ידע מה יאמר, וההחלטה הסופית התגבשה אצלו רק בשעות שבין הנחיתה עצמה ליציאה מהחללית. לדבריו, הציבור והתקשורת ייחסו לשאלה מה יאמר כשיעשה את הצעד הראשון על הירח חשיבות גדולה הרבה יותר ממנו.
9. הדגל שכמעט נפל
אחת המשימות של האסטרונאוטים על הירח הייתה להציב עליו את דגל ארצות הברית. דווקא המטלה הפשוטה הזו התגלתה כאתגר ממשי - מוט הדגל סירב להינעץ בקרקע הקשה שמתחת לשכבת האבק הדקיק. ארמסטרונג ואלדרין בזבזו דקות ארוכות מהמשימה בניסיון להציב את הדגל, וחששו מאירוע מביך כשהוא ייפול מול עיני העולם כולו.
בסופו של דבר הדגל החזיק מעמד, ונותר עומד, אבל כנראה לא לזמן רב. אלדרין סיפר כי במהלך השיגור מפני הירח הוא ראה מחלון החללית את הדגל נופל, כנראה בגלל הדף הגזים של המנועים הרקטיים. צוותי משימות אפולו הבאות הקפידו להציג את הדגלים רחוק יותר, ובנאס"א מעריכים שחלקם עומדים עד היום, אם כי לא ברור אם הבד עצמו שרד את הקרינה החזקה ושינויי הטמפרטורה הקיצוניים על הירח.
10. האסטרונאוט הנעדר
מתוך כ-21 השעות שבהן ה"איגל" שהה ב"ים השלווה" על הירח, פעילות האסטרונאוטים על פני הירח עצמו נמשכה כשעתיים וחצי בלבד. נוסף על הצבת הדגל הספיקו האסטרונאוטים לשוחח עם נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון, לעשות מדידות וניסויים, להציב מכשירים מדעיים רבים שהמשיכו לשדר מידע גם אחרי סיום המשימה, לבחון את הציוד שלהם ולאסוף יותר מ-20 ק"ג של דגימות אבנים, סלעים ואבק. כמו כן הם צילמו תמונות רבות, גם להנצחת האירוע ההיסטורי וגם לצרכי מחקר.
כשפותחו התמונות על כדור הארץ התברר כי ארמסטרונג צילם עשרות תמונות של אלדרין, ובהן כמה מהצילומים הידועים ביותר - למשל אלדרין יורד בסולם מהחללית לירח, או מצדיע לדגל לאחר הצבתו. ארמסטרונג עצמו, לעומת זאת, כמעט שאינו נראה בתמונות. באחדות הוא מופיע כמעט במקרה, למשל אם עבד ליד רכב הנחיתה כשאלדרין התמקד בצילום הרכב, וברוב התמונות האלה הוא נראה מהגב או מהצד. התמונה הטובה ביותר שלו מפני הירח היא דווקא תמונה שהוא עצמו צילם את אלדרין, ובה רואים את דמותו משתקפת בזגוגית הקסדה של עמיתו.
אלדרין סיפר בדיעבד שהוא היה שקוע כל כולו במשימה, וברשימת התמונות שהיה עליו לצלם לא נכללו תמונות של ארמסטרונג, אך הודה שהוא חש רע מאוד משום שלא חשב על כך בעצמו. ארמסטרונג, לעומת זאת, אמר שזה ממש לא חשוב.
11. הבידוד נמשך
שלושה ימים לאחר שהמריאו מפני הירח צנח תא הפיקוד של אפולו 11 בשלום באוקיינוס השקט, לא הרחק מסמואה. הצוללנים שעזרו לאסטרונאוטים לעלות על סירות גומי נתנו לכל אחד מהם בגדי מגן ומסכות, מחשש שהביאו עמם מיקרואורגניזמים מסוכנים מהירח, אף שהסבירות לכך הייתה נמוכה מאוד. על סיפון האונייה נכנסו האסטרונאוטים למתקן בידוד נייד שנבנה במיוחד לשם כך, וכשהנשיא ניקסון בא לאנייה לברכם, הוא שוחח עמם מבעד לחלון המתקן.
כשהאונייה עגנה בהוואי, הוטס מתקן הבידוד, עם האסטרונאוטים בתוכו, למרכז החלל ביוסטון. רק אחרי שלושה שבועות הורשו השלושה לצאת ולחבק את בני משפחותיהם. ככל הידוע הם לא הביאו מהירח שום חיידק, ונוהל ההסגר בוטל אחרי משימת אפולו 14.
לפנייה לכתב/ת 
