מוצא האדם: יורדים מהעץ
ריבוי המינים ותתי-המינים של אדם קדמון הוביל חוקרים להשערה חדשה: בני האדם לא התפתחו ממקור אחד, אלא שרדו ממגוון אוכלוסיות שהתערבבו ביניהן
תחילה הסיפור היה פשוט למדי, או לפחות היה סיפור אחד ברור. המין שלנו התפתח באפריקה מאוכלוסייה של מין מוקדם יותר, שעם הזמן התפתחה והפכה לאדם המודרני שאנו מכירים כיום. היו ויכוחים על המיקום המדויק, או על מתי לראשונה הופיע האדם, אבל לא על ההנחה שלמין האנושי הייתה נקודת מוצא אחת. עכשיו מציע צוות חוקרים בינלאומי בהובלת מדענים מבריטניה ומגרמניה גישה שונה לחלוטין, לפיה המוצא שלנו הוא מאפריקה כולה, ואת התכונות שלנו ירשנו משלל אוכלוסיות שונות ברחבי היבשת.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון :
"סיבוב על מאדים": תערוכת הקיץ של גן המדע
הכול על מדע באפליקציה של מכון דוידסון - להורדה באייפון ובאנדרואיד
במשך זמן רב סברו חוקרים שמוצאם של בני האדם ממזרח אפריקה, שם התגלו מאובני אדם רבים, ביניהם "לוסי" המפורסמת. לוסי הייתה שייכת למין אוסטרלופיתקוס אפרנסיס (Australopithecus afarensis), שהלך על שתיים, אך במובנים רבים היה דומה יותר לקוף אדם מאשר לנו. לפי הסיפור המוצג בספרי הלימוד, מהאוסטרלופיתקוס התפתח הומו הביליס (Homo habilis) שכבר יצר כלי אבן והשתמש בהם, ואז הומו ארקטוס (H. erectus), ואולי עוד כמה בדרך. בסופו של דבר קיבלנו את האדם המודרני, הומו ספיאנס (H. sapiens).
במשך הזמן התגלו שרידי אוסטרלופיתקוס, ממינים קרובים לזה של לוסי, גם בדרום אפריקה. מחלוקת התפתחה בין חוקרים שטענו שמוצא האדם הוא במזרח אפריקה, אזור אתיופיה וקניה, ובין אלו שהעדיפו את דרומה. לא היה ברור גם היכן בדיוק בעץ האבולוציוני שלנו יש לשכן את שלל המינים ותת-המינים, קרובים יותר או פחות לאדם, שנמצאו במהלך השנים.
הסיפור הבסיסי, עם זאת, נשאר כשהיה: אוכלוסייה אחת שפיתחה אט אט את מאפיינים של אדם המודרני. המאפיינים האלו כוללים פנים שטוחים ללא רכסי גבות בולטים, סנטר מחודד, גולגולת מעוגלת, וגם תרבות טכנולוגית מפותחת. במשך זמן רב הקונצנזוס היה שהומו ספיאנס, כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, הופיע לפני כ-200 אלף שנה.
אבל משהו לא הסתדר. גולגולות שכללו חלק מהמאפיינים של האדם המודרני, אך לא את כולם, החלו להתגלות בשלל מקומות ומשלל תקופות. דרום אפריקה לפני 260 אלף שנה. אתיופיה לפני כ-195 אלף שנה. ואז הגיעו המאובנים ממרוקו.
הגולגולת שנמצאה במרוקו תוארכה לפני כשנה ליותר מ-300 אלף שנה לפני זמננו, וכך היא מקדימה את הופעת המין שלנו במאה אלף שנה. יותר מכך: היא מצרפת את צפון אפריקה לרשימת המקומות שבהם, אולי, התפתח לראשונה האדם המודרני.
מצד שני, הגולגולת לא נראית ממש כמו הגולגולות שלנו כיום. כמו ממצאים קודמים, היא מכילה שילוב של מאפיינים: הפנים קטנים ושטוחים, אבל הגולגולת עצמה מוארכת מאוד ולא מעוגלת. מה עושים עם כל הממצאים האלו, שמסרבים להסתדר באופן נקי ויפה לעץ אבולוציוני אחד?
"אם מסתכלים על הגולגלות, רואים מאפיינים שונים של אדם מודרני צצים במקומות שונים ובזמנים שונים" אמרה אלינור סרי (Scerri), שחתומה על המאמר החדש, לכתב העת האטלנטיק. הסיבה לכך, לדעתה? "למין שלנו יש נקודות מוצא אפריקניות רבות".
מתאחדים ומתפצלים
החוקרים מביאים ראיות מסוגים שונים, גם גנטיות וגם מתיעוד המאובנים, כדי לתמוך בטענתם. הם מראים כיצד קבוצות של בני אדם מוקדמים שחיו במקומות שונים באפריקה היו לא רק בעלי תכונות מורפולוגיות שונות, אלא גם פיתחו תרבות ייחודית, כפי שהיא משתקפת בכלי האבן ובתכשיטים שהשאירו אחריהם.
הקבוצות האלה היו מופרדות זו מזו למשך תקופות ארוכות, על ידי מחסומים טבעיים כמו מדבריות או יערות גשם. שינויי אקלים הובילו לשינויים באותם מחסומים, וקבוצות שחיו במקביל אלפי שנים ויותר נפגשו לפתע וחלקו ידע, וגם החליפו ביניהן גנים. לכך מצטרפות קבוצות של מינים רחוקים יותר, אבל עדיין קרובים מספיק כדי להעמיד צאצאים עם בני המין שלנו. יש לנו עדויות שדרך הכלאות כאלה קיבלנו גנים ממינים שונים במהלך ההיסטוריה שלנו, מהניאנדרטלים דרך הדניסובים ועד למינים אפריקנים מסתוריים שאיננו יודעים את זהותם.
התכונות המאפיינות אותנו כיום, טוענים החוקרים, התפתחו כל אחת במקום שונה, והגיעו אלינו בעקבות הפגישות בין הקבוצות והערבוב ביניהן. אד יונג, שכתב על כך ב"אטלנטיק", דימה זאת לשורה של נחלים המתאחדים ומתפצלים ביניהם, כולם חלק מאותה מערכת אך לאו דווקא נובעים מאותה נקודה. זאת בניגוד לדימוי המוכר של עץ אבולוציוני, שבו כל הענפים יוצאים מגזע אחד.
כיצד הגענו למצב הנוכחי שבו יש רק מין אחד של אדם, הומו ספיאנס? לשאלה הזו אין תשובה בינתיים. לא ברור אם המינים ותתי המינים האחרים נכחדו באופן טבעי, הוכחדו בידי מינים אחרים או נטמעו בתוכם עד שלא נותר להם שריד חיצוני.
ההשערה החדשה נראית מעניינת מאוד, אך דרוש עוד מחקר לפני שנוכל לקבוע אם היא אכן תקפה. גם סרי יודעת זאת: "אנחנו רק בהתחלה" אמרה," כדי לדעת יותר על מה שקרה אנחנו צריכים עוד נתונים מהרבה אזורים באפריקה שהיום אין לנו מידע לגביהם. המאובנים הקדומים ביותר של הומו ספיאנס נמצאו בעשרה אחוזים מאפריקה, ואנחנו מסיקים מהמידע הזה לגבי שאר 90 האחוזים של היבשת. רובה עדיין לא נחקר. אנחנו בעצם אומרים שלא צריך להסתכל על כל המקומות האלו כי יש לנו את התשובה מתוך עשרת האחוזים. אבל איך אנחנו יכולים לדעת שזו התשובה הנכונה?"
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי
למחקר המלא
לפנייה לכתב/ת 
