"חוקרים פרטיים": הייתי רוצה שידעו כולם
בקבוצת תקשורת המדע בטכניון חוקרים איך לעזור למדענים להקשיב, לדבר ולכתוב בצורה בהירה ורלוונטית, ואיך לערב את מי שאינם מדענים במדע שרלוונטי לקבלת החלטות בחייהם
כשהייתי קטנה רציתי להיות חוקרת. ביולוגית. קראתי ספרונים של האוניברסיטה המשודרת על הנדסה גנטית בצמחים כשהייתי בחטיבה (מביך), הערצתי את מגלי מבנה הדנ"א בתיכון (סופר-מביך), וכשנרשמתי ללימודי ביולוגיה באוניברסיטה, התוכנית שלי היתה למצוא חיסון לאיידס בשנה א', להדביר את הסרטן בשנה ב', ואת שנה ג' השארתי חופשית למקרה שתצוץ איזו בעיה חדשה.
"חוקרים פרטיים" - כתבות קודמות
ובעיה חדשה אכן צצה - התברר לי שאני שונאת מעבדות, ושהמעבדות שונאות אותי. צלחות פטרי היו רואות אותי ונשברות מעצמן, החיידקים היו קופצים ראש לתוך האנטיביוטיקה, ואם הייתי יוצאת לאסוף נתונים בשדה, הייתי הולכת לאיבוד. כסטודנטית עבדתי בעיתונות והיו לי הרבה הזדמנויות לכתוב על מדע. הפער היה אדיר: אהבתי מאוד לכתוב ולקרוא ביולוגיה, אבל פשוט לא אהבתי לעשות מחקר ביולוגי.
האם לוותר על החלום? לא. אבל כן צריך למצוא את המקום הנכון שבו התשוקה והכישרון נפגשים, כפי שאומר קן רובינסון. אצלי הם נפגשו בהוראת המדעים ואחר כך בתקשורת המדע - שני תחומים שמנסים לתת לאנשים את הידע, הכלים והגישה למשאבים שיאפשרו להם לקבל החלטות מושכלות בנושאים הקשורים במדע ברמה האישית (האם מזון אורגני בריא יותר?), הקהילתית (מה לעשות עם האנטנות הסלולריות בשכונה?) והלאומית (איפה צריך להציב את אסדת הגז?).
האם ידע מדעי הוא כוח בחייהם של מי שאינם מדענים?
לבעיה של האדם המבולבל, שתוהה אם להעיר למי שמדבר לידו בטלפון בתוך המעלית, יש גם צד שני - הצד של המדענים שצריכים ללמוד להנגיש את הידע והמחקר שלהם בצורה יעילה ומועילה. זה חשוב גם מטעמי שקיפות, כי הציבור הוא מי שמממן את המחקר, גם משום שתוצאות המחקר ודרכי החשיבה המדעיות יכולות להועיל לאנשים לקבל החלטת טובות יותר, גם משום שהשיחה יכולה ליצור מדע רלוונטי ומעניין יותר, ובעיקר כדי שהשיח הציבורי יתבסס ככל הניתן על ראיות ועובדות, ולא על נפנופי ידיים.
אצלנו בקבוצת תקשורת המדע בטכניון חוקרים את שני הצדדים של המטבע הזה: איך לעזור למדענים להקשיב, לדבר ולכתוב בצורה בהירה ורלוונטית, ואיך לערב את מי שאינם מדענים במדע שרלוונטי לקבלת החלטות בחייהם. אנשים שעוסקים בהוראת המדעים בבתי הספר מניחים בדרך כלל, שמי שלומד יותר מדע, מבין מדע טוב יותר ולכן מסכים עם מה שהמדענים אומרים (למשל בנושאי שינוי אקלים, אבולוציה, חיסונים וכו'). ההנחה היא שאם אנשים לא מסכימים עם מה שהמדענים אומרים, אז כנראה לא לימדו אותם מספיק טוב.
אבל בתחום תקשורת המדע, וספציפית במחקר שלנו, ראינו הרבה מקרים שבהם אנשים משתמשים במושגים ורעיונות מדעיים כדי לתמוך ברעיונות המנוגדים למה שכמעט כל המדענים חושבים. לכן חשוב לנו להבין לא רק מה אנשים יודעים על מדע, אלא איך הם משתמשים בידע המדעי שלהם כדי להחליט למי להאמין. זה חשוב כשיש קונצנזוס מדעי, ולא פחות חשוב כשהמומחים לא מצליחים להסכים ביניהם והציבור צריך להחליט.
פרופ'-חבר אילת ברעם-צברי היא ראש קבוצת תקשורת המדע בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון. לאתר הקבוצה של פרופ' אילת ברעם-צברי .
עוד על תקשורת המדע בישראל: אתר תקשורת המדע בישראל , דף הפייסבוק של תקשורת המדע
חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ הלימודים של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית".
לפנייה לכתב/ת 
