הנקברים בסטונהנג' הגיעו מהמקום שממנו הובאו האבנים
לפי המחקר, 10 מתוך 25 השלדים שנמצאו ליד האתר המסתורי הם של אנשים שהגיעו ממערב וויילס, המקום שממנו הובאו האבנים הגדולות
פרט נוסף נחשף בתעלומת בניית אתר סטונהנג': חלק מהאנשים שנקברו באתר סטונהנג' באנגליה הגיעו מהאזור בוויילס, שממנו הובאו האבנים למקום. כך עולה ממחקר חדש שפורסם ב-journal Scientific Reports.
על-פי המחקר, האנשים שהקימו את סטונהנג', הגיעו לאתר לפני כ-5,000 שנה והם ככל הנראה הביאו את האבנים הגדולות מגבעות פרסלי שבפמברוקשייר, שנמצאת במערב וויילס - מרחק של כ-240 ק"מ מהאתר שבו הן נמצאות כיום. ג'ון פאונצ'ט, אחד ממחברי המחקר, אמר כי המחקר מעלה כי האנשים שהביאו את האבנים הגדולות מוויילס נשארו לגור במקום.
אבל בזמן שהמדענים עסקו בעיקר בשאלת מקור האבנים והדרך שבה הן הובאו לאתר, הם עסקו רק מעט בחקר האנשים שחיו באותה תקופה במקום. ב-BBC פורסם כי חלק מהאנשים, שהביאו את האבנים לסטונהנג', נשארו לגור במקום. לאחר מותם, הם נקברו סמוך לאבנים הגדולות. ברשת FOX NEWS פורסם כי 10 מבין 25 השלדים שנמצאו במקום היו של אנשים שהגיעו מהאזור שממנו הובאו האבנים הגדולות.
עוד נכתב במחקר כי האנשים שנקברו סמוך לאבני הענק היו בני המעמד הגבוה. החוקרים לא הצליחו לקבוע מתי אותם בני אדם נקברו במקום - האם לפני שהאתר נבנה או אחרי שהאבנים הגדולות הועמדו במקום. חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד אמרו כי אי אפשר לקבוע אם האנשים שנקברו במקום היו אלו שבנו את האתר.
סטונהנג' הוא הגדול והמפורסם שבאתרים המגליתיים (ביוונית "מגה לית" פירושו "אבן גדולה") בבריטניה, שבה מצויים שרידים של כ-1,000 מעגלים מגליתיים. מסתורין רב אופף את האתר הפרה-היסטורי, ובין החוקרים, ביניהם היסטוריונים וארכיאולוגים, העוסקים בתחום קיימת מחלוקת לגבי ייעודו. על פי ההערכה המקובלת, שימש סטונהנג' לפולחן דתי הקשור בשמש. הערכות נוספות טוענות שמדובר בשעון אסטרונומי, שאולי שימש ככלי לחיזוי תאריכים של ליקויי חמה וליקויי ירח.
עד המאה ה-17 יוחסה בניית האתר לעמים רבים, ביניהם הרומאים, הדנים והצרפתים. צאצאי כת של כמרים קלטים שנקראים "דרואידים" טענו שאבות אבותיהם היו אלו שבנו את האתר. אולם במאה ה-20 הוכח, בין השאר באמצעים כימיים, כי האתר נבנה זמן רב לפני שעמים אלו התקיימו. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בסמוך לסטונהנג' בראשית המאה ה-21 התגלה כפר ששימש למגורים.
למחקר המלא:
https://www.nature.com/articles/s41598-018-28969-8 .