הטרור הולך ומתחמם
מחקרים רבים מראים ששינוי האקלים מהווה גורם מכפיל סיכונים בזירת הטרור העולמית במזרח התיכון ובאפריקה. מה ישראל יכולה לעשות כדי להפחית את הסיכון?
יום שישי, ה-17 באוגוסט 2018, היה יום רע במיוחד לתושבי הכפר גושה שבצפון-מזרח ניגריה. כתריסר טרוריסטים חמושים מארגון בוקו חראם, רכובים על אופנועים, פשטו במשימת הרג על השדות החקלאיים של הכפר. ארבעה חקלאים לא הצליחו להימלט, ביניהם ראש הקהילה המקומית בן 75, וגרונותיהם שוספו. היתה זו אחת מיני התקפות טרור רבות שגבו את חייהם של למעלה מ-20 אלף איש בעשור האחרון ולעקירתם של כ 2.6 מיליון פליטים ועקורים באזור שמסביב לימת צ'אד שבמערב אפריקה, כתוצאה מפעילות הטרור של ארגון בוקו חראם, שחוקרים רבים סבורים שהתחזקותו ופעילותו נובעים במידה רבה משינוי האקלים הפוקד אזור זה של אפריקה.
עוד כתבות ב"זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה "
אך כיצד טרור מתקשר לשינוי האקלים והאם אנו יכולים להצביע על קשר סיבתי בין שתי התופעות? מחקרים חדשים ודו"חות של מומחים המוגשים למדינות ה-G7 וה- G20(כמו הדו"ח שהוגש ב-2015 ""A New Climate fo Peace-Executive Summary), מצביעים על קשר גובר בין התעצמות שינוי האקלים לבין התחזקות מגמות של טרור. בהקשר זה נתפס שינוי האקלים כ"גורם מכפיל סיכונים" - כלומר, לרוב הוא אינו הגורם הראשי או הבלעדי להתפרצות מעשי טרור או התחזקות ארגוני טרור, אלא גורם משמעותי, שבצירוף נסיבות ותנאים נוספים, מחזק את צמיחתם ופעילותם של ארגוני הטרור. עם זאת, הצפי של החוקרים הוא שהשפעת שינוי האקלים על התעצמות הטרור וחוסר ביטחון בכלל, תלך ותגבר.
ימת צ'אד מתייבשת
פעולת הטרור שהתרחשה לפני כשבוע בצפון-מזרח ניגריה היא אחת הדוגמאות הטובות להמחשת הקשר הזה. ארגון הטרור הגדול והחזק בוקו חראם התעצם מאוד באזור שסביב ימת צ'אד, ימה שנמצאת בין ניגריה, קמרון, צ'אד וניז'ר ושהשתרעה בשיאה על כ-25 אלף קמ"ר - בגודל של ישראל לערך. אך מספר תהליכים תרמו להתייבשותה הכמעט מוחלטת כיום. בין הגורמים המכריעים ניתן למנות התמעטות משקעים כתוצאה משינוי האקלים, ריבוי אוכלוסין מואץ (האוכלוסייה גדלה פי ארבעה, עד לשיא של 30 מיליון איש, בפרק זמן קצר) ושימוש גובר במי האגם לחקלאות. התוצאה היתה אובדן מסיבי של מקורות מחייה מדיג, חקלאות ומרעה, שהיוו את עיקר פרנסת תושבי האזור, ועזיבתם של מיליוני אנשים בחיפוש אחר מקורות מחייה טובים יותר.
על פי דו"ח של מכון המחקר ADELPHI בשיתוף משרד החוץ הגרמני שפורסם בשנת 2016, את המצב הזה של חוסר יציבות שלטונית, נואשות ואובדן מקורות מזון, ניצל בוקו חראם כדי לגייס חיילים רבים לשורותיו, להפיץ את האידאולוגיה הקיצונית שלו בקרב אוכלוסייה שאיבדה חלק ניכר מלכידותה החברתית, ואף להחליף את הממשלות כגורם שלטוני.
מקרה מעניין אחר הוא מלחמת האזרחים בסוריה ועלייתה של המדינה האסלאמית, דאעש, באזור. מלחמת האזרחים במדינה פרצה על רקע ארבע שנות בצורת בתקופה שקדמה למלחמה. על פי מחקר שפירסם מכון המחקר פסיפיק שבאוקלנד, קליפורניה, הבצורת המיוחסת לשינוי האקלים, גרמה לעקירתם של כמיליון וחצי תושבים מאדמתם ולנטישתם של כפרים רבים. העדר מענה יעיל מצד שלטון אסד למצוקה הקשה שנוצרה, היה אחת הסיבות לתסיסה באוכלוסייה ולמרד נגדו. מרד שהחל בהפגנות מחאה, שנענו בירי חי מצד כוחות המשטר והובילו בהמשך לעימותים אלימים ולמלחמה ממושכת.
דאעש מיהר לנצל הריק השלטוני שנוצר ואת התמרמרות האוכלוסייה כדי לחזק את כוחו. בהמשך, עשה הארגון שימוש במים כנשק כדי להגביר את השפעתו ואחיזתו בקרב אוכלוסיית המדינה. כך, לדוגמה, פגע הארגון במערכות אספקת המים לישובים שונים, השתלט על סכרים ועוד.
דוגמה נוספת היא ארגון הטליבאן באפגניסטן, שנשען במידה רבה על גידול וסחר באופיום. אפגניסטן סובלת מירידה מתמשכת במשקעים ובעלייה רציפה בטמפרטורות כאשר חוקרים צופים ירידה של 40 אחוז בכמות המים הזמינים לנפש במדינה בתוך כשני עשורים. תופעות אלו מקשות על החקלאים לחיות מחקלאות רגילה והם נדחפים, לעתים בעידוד הטליבאן, לגדל אופיום. מדובר בגידול שמביא להכנסות גבוהות יותר, אך שגם באופן מעניין, עמיד יותר לתנאי בצורות ומיעוט משקעים.
גורם מכפיל סיכונים
הסברה הרווחת היא שככל ששינוי האקלים יתחזק ועמו השלכותיו על החברה האנושית, נראה במקביל התחזקות המגמות של חוסר יציבות פוליטית וביטחונית וארגוני טרור. תופעה זו תאפיין בעיקר מדינות בהן רמת המשילות הינה נמוכה, הכלכלה חלשה, האוכלוסייה נשענת במידה רבה על חקלאות בעל ויש בהן מלכתחילה חוסר יציבות פנימית. האזורים והמדינות שנחשבים בעלי פוטנציאל פגיעות גבוהה במיוחד הם אזורי הסהל באפריקה, קרי רצועת המדינות הנמתחת ממזרח למערב היבשת, מדרום לסהרה, המזרח התיכון ואפגניסטן.
המסקנה מתחזיות אלו היא שהמענה לטרור אינו יכול להישאר רק במישור הצבאי והביטחוני, וכי יש לשלב בו גם חשיבה אסטרטגית אחרת. בין היתר יש חשיבות רבה להקצאת משאבים ולמימון בינלאומי לאזורי קונפליקט כדי לסייע בהסתגלות האוכלוסייה המקומית להשלכות שינוי האקלים. מעבר לחקלאות מושקית באמצעות טפטפות היא דוגמה טובה לכך: כאשר יורד פחות גשם יש למצוא מקור מים חלופי לגידולים החקלאיים. שיפור מערך השיווק של התוצרת החקלאית הוא צעד נוסף מתבקש. עידוד מלאכה זעירה ועסקים קטנים הוא אמצעי נוסף, וכדי לעשות זאת, ניתן לעשות שימוש באנרגיה סולארית, שתספק מקור אנרגיה נגיש וזול לעסקים קטנים, כגון תפירה, עיבוד מזון, סנדלרות, מספרות, מכירת מזון וכו'.
בהקשר זה ניסיון וטכנולוגית שפותחו בישראל יכולים להוות מודל לחיקוי ולשכפול בקנה מידה גדול. מערכות ביתיות לטיהור מים, מערכות ביתיות לייצור ביו גז, שימוש בהשקיה מתקדמת, שימוש בפאנלים סולריים ביתיים או באמצעות "מיקרו גריד" (רשת חשמלית זעירה הכוללת מספר בתים ואף כפר שלם), ועוד. דוגמאות טובות לכך הן תוכנית TIPA, שבין היתר סייעה לעשרות אלפי חקלאים בסנגל ומערב אפריקה להיחלץ ממעגל העוני באמצעות מערכות השקיה משפחתיות בטפטוף. דוגמה נוספת היא הפרויקטים היפים לשימוש באנרגיה סולרית שמקדמת סיוון יערי מארגון Innovation Africa במספר מדינות ביבשת. וישנן עוד פעילויות מסוג זה, חלקן בהובלת סוכנות הסיוע הבינ"ל של משרד החוץ, מש"ב, ואחרות שיוזמת החברה האזרחית.
עם זאת, הצעד הראשון לטיפול בבעיה צריך להיות הכרה בקשר המתגבר שבין תופעת שינוי האקלים לטרור. ההבנה ששינוי האקלים הוא גורם מעצים ומכפיל סיכונים צריכה לחלחל לדרגי מקבלי ההחלטות במדינות עצמן הסובלות מטרור ובקרב הקהילה הבינלאומית בכלל. העדר טיפול בקשר הזה יביא להמשך התחזקות הטרור והתופעות הנלוות אליו כגון הגירה גדולה, חוסר יציבות פנימית וסבל אנושי גדול. יחד עם כך, לא מדובר בגזירה משמים תרתי משמע, ובידינו הכלים והיכולות להתמודד בהצלחה עם התופעה הזו.
לישראל יכול להיות מקום חשוב במהלך זה באמצעות העברת טכנולוגיות וניסיון מתחומי החקלאות, מים, אנרגיות מתחדשות, קיימות ועוד לעולם המתפתח. במקביל, ישראל גם צריכה להכיר טוב יותר את המחקרים והשיח הבינלאומי המתנהל בנושא הקשר בין שינוי האקלים לטרור ולביטחון בכלל, להכיר בהשפעתם ולכלול אותם בתפיסת הביטחון הלאומי שלה.
הכותב הוא שגריר, ראש חטיבת אפריקה במשרד החוץ ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה בנושא השלכות שינוי האקלים על היחב"ל.
לפנייה לכתב/ת 
