פוטר מהמפעל, הלך ללמוד והפך לדיקן
אחרי שהשתחרר מהצבא היה מיקי מלול עובד קבלן במפעל לייצור בקבוקים בירוחם. הוא חלם על קריירה שם, אך פוטר, נרשם לאוניברסיטת בן-גוריון - והתגלה כעילוי. עכשיו, בגיל 47, פרופ' מלול מונה לדיקן הפקולטה לניהול
הסרט "סיפורו של ויל האנטינג" מספר על מנקה באוניברסיטה יוקרתית שפותר תרגיל מסובך במתמטיקה שהשאיר מרצה על הלוח בסוף יום הלימודים, וכך מתגלה כי הוא גאון. אם מישהו ירצה לעשות סרט דומה בישראל, אפשר לקרוא לו "סיפורו של מיקי מלול".
פרופ' מיקי מלול נולד וגדל בדימונה. לאחר שירותו הצבאי החל לעבוד במפעל לייצור בקבוקי פלסטיק בירוחם. הוא היה עובד קבלן, וחלומו היה לקבל קביעות כמפעיל מכונות. אבל המפעל נקלע לקשיים כלכליים וכל עובדי הקבלן פוטרו.
מלול התקשה למצוא עבודה אחרת, והחליט לפנות ללימודים גבוהים. הוא נרשם לאוניברסיטת בן-גוריון, ושם התגלה כי מדובר בעילוי. הוא סיים תואר ראשון בכלכלה בהצטיינות. את התואר השני בכלכלה הוא כבר סיים בהצטיינות יתרה. גם את התואר השלישי הוא סיים בהצטיינות יתרה, הפעם בפקולטה לניהול. הדוקטורט שלו עסק בנושא "החלטות מיקום ויעילות כלכלית במערכת האזורית". את הפוסט-דוקטורט עשה באוניברסיטת קורנל היוקרתית בארה"ב.
בשנת 2005 הצטרף למחלקה למינהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן-גוריון, ובשנה האחרונה עמד בראשה. לאחרונה מונה לתפקיד יו"ר ועדת השיפוט של מענקי משרד המדע והטכנולוגיה. הוא משמש יועץ כלכלי לגופים רבים לפיתוח הנגב, לרבות צה"ל. יותר מ-50 מאמרים שכתב התפרסמו בכתבי עת בינלאומיים. עכשיו, בגיל 47, פרופ' מלול נכנס לתפקידו כדיקן הפקולטה לניהול באוניברסיטה בבאר-שבע. הוא החליף בתפקידו את פרופ' עודד לוונגרט.
מלול נשוי למרי ויש להם שלושה ילדים. הם מתגוררים כיום בבאר-שבע. ניסיון החיים שלו עיצב במידה רבה את תפיסת עולמו. הוא סבור ש"השכלה גבוהה היא נדבך חשוב ביצירת צמיחה כלכלית וכן דרך לצמצום פערים בין עניים ועשירים ובין המרכז והפריפריה". מחקריו מתמקדים במדיניות כלכלית בשוק העבודה, בפיתוח כלכלי באזורי פריפריה, בפערי השכר ובקשר שבין תמריצים כלכליים, ביצועים והשכלה.
בהשראת סיפורו האישי פירסם בשנת 2015 מחקר בכתב עת נחשב בשם "עבודה כמלכודת עוני", ובו מוסבר שעבודה של צעירים עלולה להרחיב את מעגל העוני משום שהיא מונעת מהם לפנות להשכלה גבוהה או להכשרה מתקדמת.
מלול מבקש להעביר מסר לצעירים: "הלימודים משמעותיים - למרות שבגילים צעירים חושבים על הטווח המיידי, במיוחד כשנמצאים בקשיים ולא רואים את האופק. עבודה עלולה להיות מלכודת עוני. נמצאים במקום נוח, מקבלים הכנסה שנראית גבוהה לבחור צעיר וקשה להשתחרר".
מלול מבקש להעביר מסר גם לקובעי המדיניות: "להביא מפעלים כושלים לפריפריה זה לא הפתרון. לצעירים תהיה אפשרות לעבוד בלי לימודים גבוהים וזה עלול לייצר מסלול לא אופטימלי לטווח הארוך".
על המפעלים שהובאו לעיר הולדתו, דימונה, אמר: "זה גרוע. רק מייצר יותר עוני. עדיף להשקיע בחינוך ובהשכלה גבוהה ולהפנות משאבים לרכבת חינם מדימונה לבאר-שבע. מענקים להבאת עוד מפעלים לא באמת קידמו את האזור. להפך. בבחירות בדימונה עדיין מדברים על דברים של פעם, להביא מפעלים. זו לא הדרך".
לפנייה לכתב/ת 
