לרקוד את הריקוד המוזר של הדבש
למה הדבורה רוקדת כשהיא חוזרת לכוורת? ואיך היא למדה לשחק כדורגל? השפה הסודית של הדבורים
הדבש שהדבורים מייצרות הוא פרי שיתוף פעולה מרתק ומתוחכם. הוא מיוצר מצוף איכותי, שאותו עליהן לאתר מבין מבחר עצום של פרחים באזורים מסוימים. כדי לייעל את תהליך איסוף הצוף, הדבורה מקבלת הכוונה מחברותיה לכוורת שחזרו זה עתה ממסע איסוף. כך הן משתפות מידע בנוגע למקומות שבהם אפשר למצוא פרחים עם צוף מובחר, בהתאם לעונה ולתנאי הסביבה.
דבורה שמצאה פרח איכותי יכולה להעביר מסר לחברותיה על הכיוון והמרחק שלו מהכוורת, כדי שיוכלו לעוף לשם ולמצוא עוד פרחים דומים. אולם דבורים אינן מדברות, ואת הוראות ההגעה הן מעבירות באמצעות ריקוד. מי שגילה זאת לראשונה היה הביולוג הגרמני קרל פון פריש (von Frisch), והתגלית זיכתה אותו בפרס נובל ברפואה בשנת 1973 (יחד עם קונרד לורנץ וניקולס טינברגן, שנחשבים לאבות התחום של התנהגות בעלי חיים).
כשמקור הצוף קרוב יחסית לכוורת (עד 80 מטרים בערך), הדבורה רוקדת במעגל. כשהפרחים רחוקים יותר, הדבורה מפזזת בכוורת בתבנית שמזכירה את הספרה 8: הזווית שבה היא מבצעת את החלק המרכזי של הספרה מייצגת את הזווית שבה הפרחים נמצאים יחסית יחס לשמש, ומשך הזמן שבו היא רוקדת במרכז ה"8" מייצג את המרחק אל הפרח. היא חוזרת על הריקוד פעמים רבות בזמן שחברותיה מקרבות אליה את המחושים.
מחקרים רבים מצאו שלתקשורת במהלך הריקוד יש מורכבויות נוספות והיא כוללת מסרים גם מעבר לכיוון של המטרה והמרחק ממנה. נמצא למשל שדבורה שאיתרה צוף אטרקטיבי במיוחד תרקוד יותר סיבובים של הריקוד מדבורה פחות נלהבת, וכך יותר דבורים יבואו לחוש את הריקוד שלה. בנוסף, הדבורה הרוקדת מפיצה כימיקלים שמעודדים את דבורים מסביבה לצאת לאסוף צוף.
חוקרים חלוקים כיום בדעתם בשאלה עד כמה הריקוד לבדו מועיל בהכוונת דבורים אל הפרחים. יש מי שסבורים שדווקא ריח הפרחים הטרי שהדבורה מפיצה הוא הדבר העיקרי שמסייע לדבורים למצוא את אותם.
כדורגל בכוורת
דבורי הדבש אינן המין היחיד שמסוגל לתקשר עם חברותיהן לכוורת ולהעביר להן מסרים. מחקר שנעשה על דבורי בומבוס האדמה (Bombus terrestris), מצא שהן יכולות ללמוד לשחק כדורגל דרך צפייה פשוטה בחברותיהן.
החוקרים בחרו דוקא במטלה המוזרה הזאת כדי לוודא שהדבורים יכולות ללמוד משהו חדש לחלוטין שחורג ממטלות היומיום של הדבורה העובדת. הם לימדו דבורים לגלגל כדור לתוך מרכז של רחבה כדי לקבל מי סוכר, ולאחר מכן הדבורים ה"מומחות" הדגימו לחברותיהן איך לבצע את המטלה. התברר שדי היה בשלוש צפיות כדי שדבורים יידעו לבצע את המשימה בהצלחה כמעט מלאה.
באותו מחקר מצאו החוקרים שדבורים שצפו בבובה דמוית דבורה מניעה את הכדור אל מרכז הרחבה למדו גם הן את המטלה. עם זאת, אחוזי ההצלחה שלהן היו נמוכים יותר והן היו איטיות יותר. מסקנתם הייתה שהלמידה טובה יותר כשהדבורים לומדות מחברותיה, אך. בשלב זה אין עדיין הסבר לכך. בהחלט ייתכן שקיימות דרכי תקשורת נוספות בין הדבורים שנותרו סמויות מעינינו, ושלא שוחזרו בניסוי בו ההדגמה בוצעה על ידי בובה.
לא ידוע מה עוד הדבורים בטבע לומדות מתוך צפייה בחברותיהן, אך ברור כיום שהן מסוגלות לתקשר ביניהן במגוון רחב של דרכים, ולא רק בריקוד המפורסם. אפילו כשהן מתות, הן מודיעות על כך לדבורים האחרות כדי שיוציאו אותן מהכוורת. התגליות האלו אולי אינן מפתיעות, בהתחשב בכך שהישרדות הכוורת תלויה בתקשורת טובה בין הדבורים. אך הן מצביעות על כך שגם חרקים בעלי מוח קטן מסוגלים ללמוד זה מזה ולבצע מטלות מורכבות.
איילת שראל, דוקטורנטית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
