מטבעות מחזקים הטענה שהייתה אפיפיורית במאה ה-9
חוקר אוסטרלי טוען כי מטבעות שבהם השתמשו במערב אירופה באותה תקופה מוכיחים כי בוותיקן כיהנה יוהנה האפיפיורית בין השנים 855 ל-858. במשך מאות שנים חוקרים הטילו ספק רב בסיפור זה, והגישה הרווחת היא שמדובר באגדה מימי הביניים
האם במאה ה-9 לספירה ישבה אפיפיורית בוותיקן? במשך מאות שנים ניסו חוקרים להוכיח את סיפורה של יוהנה האפיפיורית. עתה מביא חוקר בספר, שפורסם בחודש שעבר, חיזוק לטענה שאכן באמצע המאה ה-9 ישב בוותיקן האפיפיור ג'ון (או במילים אחרות יוהנה האפיפיורית) בוותיקן. הוא מסתמך על מטבעות עתיקים מתקופת כהונתה של האפיפיורית.
יוהנה האפיפיורית היא דמות נשית מן המאה ה-9, שמסופר עליה כי התחזתה לגבר, ולאחר שנים של שירות בכנסייה מונתה לאפיפיור. לפי תיאור הדברים, יוהנה היא הדמות מאחורי האפיפיור ג'ון (John), שישב במשרה זו בשנים 855 - 858 (ומכאן השם - "יוהנה", היא Joan בלועזית, צורת הנקבה של ג'ון). חוקרים מטילים ספק רב בסיפור זה, והגישה הרווחת היא שמדובר באגדה מימי הביניים שאין לה אחיזה במציאות.
עתה טוען מייקל האביכט, ארכיאולוג מאוניברסיטת אדלייד באוסטרליה, כי הסיפור של יוהנה האפיפיורית והוא מביא לכך הוכחה. החוקר מסתמך על מטבעות מאותה תקופה, שעליהם נכתב האפיפיור ג'ון. "בהתחלה סברתי שהסיפור הזה הוא בדיה בלבד, אבל כשערכתי מחקר מקיף יותר ויותר התברר לי שיש אמת מאחורי הסיפור", אמר החוקר האוסטרלי בראיון לאתר live science.
האביכט מתבסס על מטבעות שבהם השתמשו באותה תקופה במערב אירופה. "הם מטבעות די קטנים, אולי בקוטר של רבע דולר אמריקני", הוא אמר. לדבריו, בצד אחד של המטבע הוטבע שמו של השליט באותה תקופה ובצד השני האפיפיור. הוא בדק מטבעות שיוחסו לתקופת האפיפיור ה-107 של הכנסייה הקתולית, יוחנן השמיני (John VIII - האפיפיור הראשון שנרצח על ידי איש כנסייה), שכיהן בתפקידו בין השנים 872 ל-882.
לדבריו, בעוד שכמה מטבעות היו באמת שייכים לתקופת האפיפיור יוחנן השמיני, כמה מהם היו מתקופה מוקדמת יותר ועליהם נכתב האפיפיור ג'ון. "יש הבדלים ברורים בהצבת האותיות והעיצוב הכללי", אמר האביכט. "אז אולי יש לנו מין חתימה של האפיפיור ג'ון".
החוקר האוסטרלי אמר כי לא מדובר במטבעות מזוייפים. "אין כמעט שוק לאספני מטבעות מימי הביניים", הוא אמר. "זייפנים לא ממש מעוניינים לזייף אותם. לפני כמה שנים הוצעו למכירה כמה מטבעות של אפיפיורים מהמאה ה-9 במכירה פומבית בניו יורק, רוב המטבעות לא נמכרו". הממצאים של האביכט פורסמו בספר שיצא לאור בחודש שעבר.
הנזיר המאהב
הסיפור וגרסאותיו לסיפורה של יוהנה יש כמה וכמה גרסאות. לפי הנפוצה שבהן, יוהנה נולדה בגרמניה למיסיונרים אנגלים, וכשהתבגרה הגיעה לאתונה מחופשת לנער צעיר, תחת חסותו של נזיר (שככל הנראה היה בהמשך גם המאהב שלה).
הנזיר דאג להשכלתה, ותחת החזות הגברית המזויפת, והשם ג'ון אנגליקוס (John Anglicus), הצליחה הנערה שהתבגרה להרשים את אנשי הכנסייה בעיר. אלה ראו בה איש דת אדוק, חריף, ובעל ידע רב. לאחר כמה שנים עברה לרומא, וגם שם הרשימה מאוד, התקדמה בהירארכיה הכנסייתית, וזכתה להצטרף לקבוצת הקרדינלים היושבת בחצר האפיפיור.
בשנת 855, לאחר מותו של האפיפיור לאו ה-4, בחרה בה מועצת הקרדינלים כמחליפו בתפקיד. יוהנה מילאה את המשרה הרמה במשך שנתיים ושבעה חודשים. בשנת 858 הסתיים תפקידה בדרמה גדולה, כאשר במהלך תהלוכה דתית עצרה וילדה תינוק זכר.
התגובה לאירוע מתוארת בדרכים שונות. לפי חלק מהגרסאות, הקהל ההמום והזועם החליט להעניש את המתחזה בו במקום, קשר אותה לרגלי הסוס עליו רכבה, אילץ את הסוס לצאת בדהרה, ובתוך כך רגם אותה למוות באבנים. תיאור אחר מדווח על מותה של האם במהלך הלידה. לפי גרסה שלישית נשלחה יוהנה למנזר כדי לכפר על הפשע שבצעה. בשתי האפשרויות האחרונות מתואר הבן הנולד כמי שעתיד להיות בבגרותו בישוף חשוב בשירות הכנסייה. כך או כך, משרת האפיפיורות התפנתה, ואת התפקיד קיבל בנדיקטוס ה-3.
הגרסה הנפוצה של סיפור יוהנה הועלתה על הכתב במאה ה-13 בידי מרטין מטרופאו, היסטוריון שפעל בשירות הוותיקן. הסיפור זכה להצלחה גדולה, ונתפס בציבור כתיאור היסטורי של אירועים אמיתיים (בכתבי היד של גרסת מרטין מופיעה לעתים אופציית המוות לאחר הלידה, ולעתים אופציית שליחתה למנזר).
הפופולריות הגדולה של הסיפור, והאמון הרב בהתרחשותו, באו לידי ביטוי בהצבת פסל בדמותה של יוהנה בקתדרלה של סיינה בראשית המאה ה-15. מעבר לכך, הסיפור תועד ברומן ההיסטורי המודרני "האפיפיורית יוהאנה", מאת דונה וולפונק קרוס, שזכה להצלחה רבה והיה לרב מכר.
הכנסייה עצמה לא התייחסה לסיפור עד סוף המאה ה-16. רק אז, בעקבות הרפורמציה, החליטה ההנהגה הקתולית לטעון כי אין ממש בתיאורי מעלליה של יוהנה. ההחלטה נפלה לאחר שפרוטסטנטים השתמשו בסיפור כדי לבוז לקתוליות ולמוסדותיה. ההכחשה הקתולית פורסמה בהרחבה, ובמסגרת זו, ככל הנראה בראשית המאה ה-17, נופץ גם פסלה של יוהנה בסיינה.
שאלת המהימנות
הדעה הרווחת במחקר ההיסטורי היא שהסיפור על יוהנה אינו משקף התרחשויות שאירעו במציאות. עמדה זו מבוססת על כמה נימוקים. ראשית, לא סביר שדרמה כה גדולה לא תתועד במקורות התקופה. אשר לתיעוד המאוחר, הפער בינו לבין תקופת ההתרחשות (כ-400 שנה) גדול מכדי שיחשב כמקור מספק.
עד כה, לפי התיעודים השונים של שושלת האפיפיורות, מייד לאחר מותו של לאו ה-4 בשנת 855 מונה לתפקיד בנדיקטוס ה-3, ואין בין השניים את הפער הנדרש לתקופת הביניים של יוהנה. יש הטוענים כי התיעוד החסר אינו מעיד על אי קיומו של הסיפור, אלא על המאמץ שעשתה הכנסייה כדי להשקיט אותו ולהעלימו מדפי ההיסטוריה.
כנגד טענה זו אומרים המסתייגים מאמינותה של העלילה, כי ספק אם לכנסייה במאה ה-9 היו היכולות, ואף המוטיבציות, למחיקת אירוע כה חריג. מעבר לכך, העובדה שהכנסייה לא תקפה במשך 300 שנה את חיבורו של מרטין מלמדת כי עד שהסיפור הפך לכלי בידי מתנגדיה הפרוטסטנטים, לא היה לה אינטרס להעלימו. ומכאן שחוסר התיעוד של הסיפור אינו תוצר של צנזורה כנסייתית.
דונה וולפונק קרוס, מחברת הרומן ההיסטורי על אודות יוהנה טוענת בפרק נפרד בספרה לאמיתות המקרה, והיא מספקת ראיות התומכות בטענתה. המתנגדים לעמדתה סיפקו ראיות משלהם לסתירת טיעונה.
המידע ההיסטורי בכתבה הובא מהאנציקלופדיה של ynet.
לפנייה לכתב/ת 
