הקשר בין דו"ח האו"ם, דו"ח הסרטן והנובל בכלכלה
נכון היה אם המדינה הייתה מקצה משאבים כדי ללמוד את הגורמים לתחלואה בסרטן בישראל ועל הקשר בינה לבין איכות הסביבה, במקום לטעון שאין בסיס מדעי לחבר בין השניים
השבוע, באופן מקרי, התפרסמו באותו היום באמצעי התקשורת השונים בארץ שלושה פרסומים: (1) הדו"ח של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם, שעוסק בהתחממות הגלובלית, ומזהיר כי ללא פעולה בינלאומית דחופה, ההתחממות הגלובלית תוביל את כולנו לאסון, מהר יותר ממה שחשבנו; (2) נתוני התחלואה מסרטן בישראל בין השנים 2015-2011 על פי חלוקה לאזורים, שפורסמו על ידי משרד הבריאות והאגודה למלחמה בסרטן, כאשר הממצאים מראים על תחלואה עודפת גבוהה בקרב נשים ובקרב גברים באזור חיפה ובאזור אשקלון; (3) הכרזה על שני הזוכים בפרס נובל לכלכלה לשנת 2018, וביניהם הפרופסור ויליאם ד. נורדהאוס מאוניברסיטת ייל, על עבודתו המשלבת את נושאי שינוי האקלים בניתוח מאקרו-כלכלי.
לכאורה הקשר בין הדיווחים מקרי, ורק יד הגורל קשרה ביניהם ביום אחד. אבל כנראה שהמציאות חזקה מכל מקרה, ולמעשה כולם קשורים יחד לאיכות הסביבה ולאיכות החיים שלנו. המחקר של פרופ' נורדהאוס, לדוגמה, עוסק כבר שנים רבות בהשלכות של גורמים סביבתיים, כולל שינוי האקלים, ושל מדיניות בתחום האקלים, על הכלכלה והחברה. הוא פיתח מודלים בתחום יחסי הגומלין בין כלכלה, שימוש באנרגיה ושינויי אקלים, וטען שמפני שהמדיניות בנושא האקלים נידחת כל הזמן ולא מיושמת בשטח, אומות העולם לא יגיעו ליעדי הפחתת פליטות גזי החממה אותן הציבו. הוא גם הציע למסות את הפליטות, כמנגנון כלכלי שירסן אותן.
פליטות גזי חממה והשפעתן על ההתחממות הגלובלית, החברה האנושית והכלכלה, הם גם עיקר עיסוקו של הדו"ח החדש של האו"ם, שהוכן בעקבות הסכם האקלים שנחתם בפריז בשנת 2015. הדו"ח בחן היכן אנחנו עומדים ביחס להסכם פריז, שבו הציבו אומות העולם כיעד את הגבלת העלייה בטמפרטורה הממוצעת בעולם עד סוף המאה (שנת 2100) ביחס לתקופה שלפני המהפכה התעשייתית (סוף המאה ה-18) ב-2 מעלות, במקום עליה של 4.5 מעלות בתרחיש של עסקים כרגיל וללא פעולה.
הוא קובע, שכבר עתה עלינו במעלה אחת, וכדי למנוע התחממות של 1.5 מעלות בין השנים 2052-2030, יש להפחית את רמת פליטות גזי החממה מעשה ידי אדם ב-45% עד לשנת 2030 ביחס לרמתן בשנת 2010, ולהגיע לרמה של "אפס פליטות" עד שנת 2050. הדו"ח החדש קורא ל"שינוי מהיר, מרחיק לכת וחסר תקדים" כדי לנסות ולהציל את האנושות, שינוי מקיף בכל תחום ותחום בחיינו.
ואיך שני אלה, איכות הסביבה וכלכלה קשורים לבריאות שלנו ככלל ולתחלואת הסרטן העודפת במפרץ חיפה בפרט. אמנם התחלואה קשורה במגוון רחב של פרמטרים, חלקם אישים-גנטיים או תרבותיים-חברתיים, לרבות הרגלי שתייה, אכילה ועישון, אבל חלקם גם סביבתיים, למשל חשיפה למזהמי אוויר. לכן תמוה מדוע מיהר משרד הבריאות להדגיש ש"אין אפשרות להסיק מהנתונים לגבי קשר ישיר עם זיהום סביבתי", וזאת למרות שיש מחקרים רבים מהעולם שמצביעים על קשר בין תחלואה לזיהום אוויר, וגם ממצעים אפידמיולוגיים כאלה ואחרים ממפרץ חיפה (במחקרים שונים שנגנזו או הופסקו) שמצבעים על תחלואה עודפת באזור מוכה הזיהום.
הקשר בין איכות הסביבה לבריאות הציבור עמד בלב המאבקים הסביבתיים מראשית ימי התנועה הסביבתית ומעסיק רבים עד היום. גם ההתחממות הגלובלית, שהפכה לאחרונה להיות הנושא הסביבתי המרכזי ביותר, גורמת לעלייה בתחלואה, ממגוון סיבות, ושני התחומים: תחלואה והתחממות גלובלית, משפיעים על הכלכלה המקומית והגלובלית, כלומר על הוצאות שונות, אך גם מושפעים באופן ישיר מהחלטות כלכליות ומהשקעות סביבתיות. אך כמו באזהרה של פרופ' נורדהאוס ושל האו"ם בנוגע להתחממות הגלובלית, ללא הכרה בעובדות וללא פעולה אי אפשר יהיה לעשות שינוי.
לצערנו הרב, מדינת ישראל מתעלמת לאורך שנים מהקשר בין שלושת התחומים ולא עושה מספיק כדי ללמוד את הנושא וליישם את מה שכבר ידוע ומיושם בעולם כולו. יתרה מכך, מדינת ישראל לא משקיעה מספיק משאבים כדי להתמודד עם הגורמים ועם ההשלכות של כל אחד מהנושאים ועל אחת כמה וכמה עם החיבור שלהם יחד. נכון היה אם המדינה הייתה מקצה משאבים כדי ללמוד את הגורמים לתחלואה בסרטן בישראל ועל הקשר בינה לבין איכות הסביבה, במקום לטעון שאין בסיס מדעי לחבר בין השניים. באופן זה ניתן יהיה ליישם תוכנית לאומית להפחתת הזיהום והתחלואה והתמותה מגורמים סביבתיים.
בנוסף, המדינה חייבת לבחון כיצד אנחנו משפיעים על ההתחממות הגלובלית וכיצד אנחנו מפחיתים את ההשפעה הזאת (ונכון, שאנחנו מדינה קטנה, אבל הפליטות לנפש בישראל גבוהות מהפליטות לנפש במרבית המדינות המפותחות באירופה, וזה המדד שאליו יש להתייחס). המדינה צריכה גם ליישם את ההחלטות שקיבלה בתחום ולקדם את התהליכים השונים, למשל לייצור חשמל ממקורות מתחדשים ולהרחיב את היצע התחבורה הציבורית ולהפחית את כמות כלי הרכב על הכביש. היא גם צריכה להתמודד עם ההשלכות הצפויות של ההתחממות הגלובלית, מאירועי מזג אוויר קיצוניים והצפות בערי החוף, דרך פגיעה באוכלוסיות רגישות כגון אנשים מבוגרים, ועד לעלייה במחיר מוצרי המזון והגירה של פליטים. כל אלה צריכים לקרות כאן ועכשיו, והגיע הזמן להפסיק ולטמון את הראש בחול. אך מעל לכל, על המדינה להבין שהחוסן הלאומי והצמיחה הכלכלית תלויים בקשר שבין סביבה, חברה וכלכלה, ושאין אפשרות לנתק בין השלושה.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
