פלוטו: כוכב לכת או כוכב לכת ננסי?
הוויכוח המדעי על הגדרת מעמדו של פלוטו מעורר רגשות רבים הן בקרב אסטרונומים והן בציבור הרחב, ומעלה שאלה רחבה יותר: איך מגדירים כוכב לכת?
עוד כתבות באתר מכון דוידסון :
רפואת שיניים לסוסים בעת העתיקה
כוכב לכת יוצא דופן
פלוטו התגלה בשנת 1930, על ידי קלייד טומבו (Tombaugh), שהשתמש בטכניקה של השוואת שני צילומי שמיים שצולמו בהפרש של ימים אחדים זה מזה. טכניקה מקובלת באותה תקופה לגילוי כוכבי לכת ואסטרואידים הייתה בעזרת "מצמוץ" בין תמונות. בניגוד לכוכבים, שמיקומם בצילומי השמיים נשאר קבוע, כוכבי לכת ואסטרואידים מופיעים במיקום שונה בכל תמונה. בעזרת מכשיר מיוחד המאפשר צפייה בשתי התמונות במקביל, אחת בכל עין, ומעבר מהיר ביניהן, היה ניתן להבחין בעצם ש"זז".
במשך שנים זכה פלוטו לסטטוס של כוכב הלכת התשיעי במערכת השמש, אף שהיה קטן בהרבה מכוכבי הלכת האחרים. למעשה, המסה של פלוטו קטנה פי שישה ממסת הירח של כדור הארץ. אבל הירח שלנו מקיף כוכב לכת, ואילו פלוטו מקיף את השמש, ולכן נחשב לכוכב לכת ולא לירח.
פלוטו יוצא דופן במערכת השמש מבחינות רבות, לא רק מפאת גודלו. כוכבי הלכת הפנימיים, חמה, נגה, כדור הארץ ומאדים, מורכבים בעיקר מסלעים, כנראה בגלל קרבתם לשמש: הקרינה ורוח השמש פיזרו ודחקו החוצה את רוב הגזים שהיו במסלולם בזמן שנוצרו. כוכבי הלכת החיצוניים, לעומת זאת, מורכבים בעיקר מגזים (לפיכך הם מכונים "ענקי גזים"), ומסותיהם גדולות פי עשרה או יותר ממסות כוכבי הלכת הפנימיים. כוכבי הלכת האלה נוצרו רחוק מהשמש, בסביבה שהיו בה שפע גזים כגון מימן והליום, ולכן יכלו לתפוח ולשאוב עוד ועוד חומר מסביבתם. אם רואים את פלוטו ככוכב לכת, הרי שהוא חורג מן התמונה המסודרת שתיארנו כאן: כוכבי לכת סלעיים קטנים בקרבת השמש, וענקי גזים מסיביים הנעים במסלולים המרוחקים ממנה.
נוסף על כל אלו, לפלוטו מסלול מוזר מאוד סביב השמש: הציר שלו נוטה ב-17 מעלות יחסית למישור המִלְקֶה (המישור שבו כדור הארץ מקיף את השמש), בעוד ששאר כוכבי הלכת מקיפים את השמש בנטייה קטנה הרבה יותר. פלוטו יוצא דופן גם במסלולו: בעוד שרוב כוכבי הלכת מקיפים את השמש במסלול הדומה מאוד לעיגול, המסלול של פלוטו אליפטי מאוד. בממוצע, פלוטו הוא כאמור כוכב הלכת הרחוק ביותר מבין התשעה, אך בחלק מסוים ממסלולו הוא חוצה את מסלולו של נפטון, כוכב הלכת השמיני, ולמשך זמן קצר הוא קרוב יותר לשמש מנפטון!
להדק את החגורה
בשנת 1992 התגלה עצם לא מוכר הנע במסלול סביב השמש מעבר למסלולו של נפטון. אסטרונומים החלו לגלות עד מהרה עצמים נוספים, והבינו שאזור זה בחלל מאוכלס בגופים רבים. האזור שמעבר לנפטון, הדומה לחגורת האסטרואידים שבין מסלולו של מאדים למסלולו של צדק, קיבל את השם "חגורת קויפר", על שם האסטרונום ההולנדי-אמריקני ג'ררד קויפר (Kuiper). חגורת קויפר מסיבית יותר מחגורת האסטרואידים, והגופים שבה מורכבים מסלעים ומהרבה מאוד קרח ומוצקים אחרים (כגון אמוניה ומתאן). כפי הנראה, החגורה הזו היא שריד של מערכת השמש הצעירה. ברוב נפחה של מערכת השמש, סלעים כאלה נשאבו לתוך כוכבי הלכת, אך מחוץ למסלול של נפטון לא היה שום גוף בעל מסה מספיקה כדי "לנקות" את החלל.
כבר בשנות התשעים, החלו מדענים רבים לשער שפלוטו הוא למעשה חלק מחגורת קויפר, ולא כוכב לכת בזכות עצמו. אמנם באותה תקופה לא הייתה הגדרה ברורה מה ייחשב לכוכב לכת, אך רבים טענו שאילו פלוטו היה כוכב לכת אמיתי, הוא היה צריך לנקות את מסלולו משאר הגופים של חגורת קויפר. העובדה שפלוטו היה "רק" חבר בחגורה ולא גוף בודד, נוסף על תכונותיו המשונות בהשוואה לכוכבי הלכת האחרים, הובילה לכך שמעמדו בקהילה המדעית היה מעורער.
בשנת 2005 התגלה גוף נוסף מעבר לנפטון, עצם סלעי גדול שקיבל את השם אריס (Eris). אריס הוא בעל מסה גדולה יותר מפלוטו, וגם הוא נע במסלול אליפטי סביב השמש, בתחום חגורת קויפר. לאחר תגלית זו היה ברור שההגדרה של פלוטו ככוכב לכת היא בעייתית מאוד. אם פלוטו הוא כוכב לכת, הרי שגם אריס המסיבי חייב להיות כוכב לכת. באיגוד האסטרונומים הבין-לאומי (IAU) החליטו כעבור חודשים אחדים לחדד את ההגדרה של כוכב לכת וקבעו כי גרם כזה (1) מקיף את השמש, (2) מספיק מסיבי לקבל צורה כדורית הודות לכבידה העצמית שלו, ו-(3) הוא פינה את מסלולו מגופים אחרים. על פי הגדרה זו, פלוטו, וכל שאר הגופים בחגורת קויפר, אינם נחשבים כוכבי לכת. מאז 2006 נחשבים פלוטו, אריס, ועוד עצמים אחדים בחגורת קויפר ל"כוכבי לכת ננסיים".
חוסר כבוד היסטורי
רבים התנגדו, כמובן, להחלטה. השינוי נראה מאולץ וחייב את כולם לשנות גם את תפיסתם לגבי מערכת השמש וגם את תוכניות הלימודים. כיום, קבוצה של חוקרים אמריקנים מנסים לבטל את הגזרה. במחקר הסוקר מאמרים באסטרונומיה שהתפרסמו מאז המאה ה-19, הם מראים כי הדרישה שכוכב לכת יפנה את המסלול שלו היא חדשה יחסית, להוציא מאמר אחד משנת 1802 שבו מופיעה הגדרה זו. נוסף על כך, טוענים החוקרים, גם כוכבי הלכת האחרים במערכת השמש לא פינו לחלוטין את המסלול שלהם, שכן כבר התגלו אסטרואידים המקיפים את השמש באותו מסלול של כוכבי הלכת האחרים, במרחק בטוח מכוח המשיכה שלהם, בנקודות יציבות הנקראות "נקודות לגראנג'".
החוקרים הציעו להחליף את הדרישה לפינוי המסלול בקריטריון המסה: כוכב לכת צריך להיות בעל מסה גדולה מספיק כדי לקבל צורה כדורית כתוצאה מכוח המשיכה העצמי שלו. גופים מסיביים נוטים להתארגן בשכבות של חומרים כבדים וקלים, ויכולים לפתח גיאולוגיה פעילה, כלומר מתרחשות בהם יצירת סלעים על ידי יציאה של מגמה מהחלקים הפנימיים החמים של כוכב הלכת והשמדה של סלעים על ידי שקיעה שלהם חזרה לתוך החלק הפנימי. לעומת זאת, גופים קלים יותר נשארים בגדר ערמות לא-מסודרות של סלעים שקובצו יחד על ידי משיכה הדדית. גופים כאלה קיבלו עד היום את הסטטוס של אסטרואידים, שביטים ואולי כוכבי לכת ננסיים.
נראה שהדיון על מקומו של פלוטו והגדרת כוכבי הלכת ימשיך להתנהל. מצד אחד, שלילת המעמד של כוכב לכת מפלוטו משליטה סדר במערכת השמש והולמת את המודלים העדכניים המתארים היווצרות כוכבי לכת. החלטה זו מוציאה את כל הגופים הידועים והגופים שיתגלו בעתיד בחגורת קויפר אל מחוץ לרשימה של כוכבי הלכת. אם נגלה עצמים דומים סביב כוכבים אחרים, ההגדרה החדשה תעזור להבין אם מדובר בכוכבי לכת (exo planets) או בכוכבי לכת ננסיים.
מצד שני, לא היה כל כך נורא אילו פלוטו היה נותר "כוכב לכת של כבוד", משיקולים היסטוריים (כמותם יש רבים בתחום האסטרונומיה), וההגדרות החדשות היו חלות רק על גופים נוספים המתגלים במערכת השמש או סביב כוכבים אחרים. כך או כך, פלוטו נותר עצם מעניין למחקר. הגשושית ניו הורייזנס חלפה ליד פלוטו וצילמה אותו בשנת 2015, וכיום היא נמצאת בדרכה לחקור עצמים נוספים בחגורת קויפר.
גיא ניר, דוקטורנט במכון ויצמן למדע וכתב באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
