האם לבעלי חיים יש אלרגיות?
רבים מאיתנו סובלים מתגובה חיסונית מופרזת לאבק, אבקנים וגורמים נוספים, אך גם בעלי החיים כמו חתולים, סוסים וכלבים חשופים לאלרגיות בדרכי הנשימה, בריאות ובעור
למערכות החיסון של כל היונקים, כולל בני האדם, מאפיינים משותפים רבים. לעכברים, חתולים וסוסים למשל, יש טחול, מערכת לימפה ותאי דם לבנים ממש כמונו. כפי שאנחנו חולקים עם שאר היונקים את היתרונות שיש למערכת החיסון נרכשת, שלומדת כל הזמן לזהות איומים חדשים, הם עלולים לחלוק איתנו גם את חסרונותיה, למשל אלרגיות.
אנשים יכולים לפתח תגובה אלרגית כלפי תרופות, אבקנים של פרחים ואפילו מזונות תמימים כמו בוטנים וחלב. ומסיבות שאינן ברורות לגמרי הגוף מתייחס לחומרים האלה, שנקראים "אלרגנים", כאל גורם עוין ומגייס נגדם את מערכת החיסון. אלרגיה יכולה להתבטא בבעיות בדרכי הנשימה, בריאות ובעור, כמו קוצר נשימה, נזלת ופריחה, בהתאם לחומר ולסוג הרגישות של כל אדם.
אין מחקרים שבדקו אלרגיות בקרב חיות בר, אך מחקרים על חיות בית קיימים בשפע. בשבדיה, לדוגמה, אחד מכל 500 כלבים לפחות מפתח דלקת עור אטופית, מחלה עם רקע אלרגי שמתבטאת בגרד ואדמומיות כרונית. בדומה לכך ידוע שכלבים, חתולים ואפילו סוסים יכולים לסבול מאסתמה, נזלת אלרגית ואלרגיה למזון. גם הטיפול בחיות עם אלרגיה דומה לזה של בני אדם ונשען על תרופות שממתנות את התגובה החיסונות, כגון אנטי-היסטמינים וסטרואידים.
חברים ותיקים, אויבים חדשים
מדוע אנו מפתחים אלרגיות? ב-1989 העלה רופא בשם דיוויד סטרכן (Strachan) את האפשרות שהעלייה בשיעור מחלות העור בעולם המודרני נובעת מירידה בחשיפה לגורמים המדבקים, הפוגעת באפשרות של הגוף לפתח יכולת התמודדות עמם. הרעיון שלו כונה השערת ההיגיינה. ב-2003 הוצעה סברה מעודכנת שלפיה שורשי התופעה טמונים במערכת היחסים בין מערכת החיסון לבין אורגניזמים ששוכנים בתוך הגוף.
לפי ההשערה הזאת,לפני עידן הרפואה המודרנית, יצורים טפיליים רבים, ובהם תולעי מעיים, חיידקים ונגיפים, התארחו בגופנו במשך כל החיים. כיום הרפואה יודעת להשמיד אותם, ובהיעדרם עלול להיווצר חוסר איזון במערכת החיסון שמתבטא בתגובת יתר, הפרשה של חומרי דלקת שלא לצורך. כיוון שמערכות היחסים הללו התפתחו במשך מאות אלפי שנים, קראו לסברה הזאת "תיאוריית החברים הוותיקים".
עם השנים הצטברו ראיות ששללו במידה רבה את השערת ההיגיינה. לעומת זאת, תיאוריית החברים הוותיקים צברה חיזוקים, גם כשמדובר בחיות בית. מחקר שנערך לאחרונה הראה שאצל כלבים שגדלים בסביבה עירונית ולא מרבים להיחשף לחיות אחרות, השכיחות של מחלות אלרגיות גבוהה יותר. גם אצל כלבים שמבלים שעות ארוכות בתוך הבית, מוצאים יותר תסמינים אלרגיים. עוד נמצא שאצל כלבים שנחשפו באופן תדיר לחיות אחרות ותנאי חוץ, אוכלוסיית החיידקים על העור הייתה עשירה יותר.
מחקרים מראים שגם אצל בני אדם סביבה עירונית היא גורם סיכון למחלות אלרגיות. דוגמה לכך היא דלקת עור אטופית ששכיחותה נמוכה יותר אצל אנשים שחיים מחוץ לעיר.
אף שלנטייה למחלות אלרגיות יש מרכיב גנטי ברור (כלבי טרייר, לדוגמה, מפתחים יותר תסמינים אלרגיים מכלבים אחרים) אפשר לומר בסבירות גבוהה שליחסי הגומלין של חיידקים וטפילים אחרים עם הגוף יש השפעה מכרעת על היווצרות אלרגיות.
מערכות החיסון של חיות רבות שהאדם ביית דומות לשלנו ולכן גם להן יש את הפוטנציאל להגיב חזק מדי, כך שכלבים, חתולים וסוסים חולים לפעמים במחלות אלרגיות. נראה שכמו אצלנו, גם אצל בעלי חיים אחרים יש קשר בין המחלות הללו לתנאים הסביבתיים שעיצבו את מערכות החיסון שלהן ולתנאי החיים המודרניים.
ד"ר תום פליישר, פוסט דוקטורנט במכון ויצמן למדע וכותב באתר מכון דוידסון
לפנייה לכתב/ת 
