עשן בלי אש: ריחות רפאים
לא כל מה שאנחנו מריחים קיים במציאות. מתברר שרבים מאיתנו חווים ניחוחות שאינם נמצאים שם באמת
אנחנו רגילים לבטוח בחושינו שישקפו לנו את העולם הסובב אותנו. כשאנחנו רואים משהו מאיים מתקרב אלינו ננסה לברוח, אם נשמע משהו נופל נסתכל סביבנו כדי לא להיפגע, ואם הטעם של החלב חמוץ נחשוד שהוא מקולקל ונימנע מלשתות אותו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון :
המטוס שנוע ינוע – בלי חלקים נעים
הנדסה גנטית בבני אדם: התגובות שאחרי הסערה
אך מה אם אחד החושים שולח לנו מסר שגוי? תסמונות רבות מקושרות ללקויות ולהזיות בחושים השונים. ביניהן, אחת התופעות הפחות מוכרות היא ריח הרפאים, שנקרא גם ריח פנטום. מדובר בהפרעה חושית שבה האדם מרגיש בריח מסוים בלי גירוי חיצוני אמיתי. הוא עשוי למשל להריח עשן בלי כל מקור של אש בסביבה.
כדי להבין את ריח הרפאים, עלינו לדעת קודם איך אנחנו מריחים דברים שכן קיימים. אנחנו קולטים ריחות כשמולקולות של חומר שמרחפות באוויר נכנסותו דרך הנחיר אל תעלות האף, שם מחכים להן קולטנים מגוונים. אם המולקולה מתאימה לאחד הקולטנים, הוא ישגר אות עצבי למוח על הימצאותה שם. המוח בתורו יעבד את המידע המגיע מקולטנים רבים ושונים, המגיבים למולקולות שונות, ויאפשר לנו לזהות את הריח. נכון להיום איננו יודעים מהי הסיבה לתופעת ריח הרפאים, כך שהחשד נופל על כל אחד מהשלבים של חוש הריח: בעיה בקולטנים באף, בעיה בהעברת המסר אל המוח או בעיה בעיבוד המידע על הריח במוח.
בחיפוש אחרי קצה חוט למקור הבעיה מנסים חוקרים לבחון את מאפייניהם של אנשים שחווים ריחות רפאים. עד לאחרונה התופעה הייתה מוכרת בעיקר אצל חולים, בין השאר אצל הסובלים מפגיעות ראש, חולי אפילפסיה (מחלת הנפילה), חולים עם בעיות נשימה או הסובלים מהפרעות נפשיות כמו סכיזופרניה ודיכאון.
התופעה נפוצה משחשבנו
שני מחקרים שהתפרסמו לאחרונה בארצות הברית ובשוודיה השתמשו בסקרים רחבי היקף באוכלוסייה הכללית על מנת לבחון את שכיחות התופעה בקבוצות שונות. למרבה ההפתעה, התברר שהתופעה נפוצה הרבה יותר מכפי שחשבו גם אצל אנשים בריאים, וקיימת אצל 6.5%מהאנשים מעל גיל 40 בארצות הברית. עוד נמצא שברוב המקרים תחושת הרפאים היא של ריח רע: בדרך כלל ניחוח רקוב, כימי או שרוף. התחושה עצמה נמשכת דקות ספורות, אך נוטה לחזור שוב בתדירות של אחת לחודש בערך במשך כמה שנים.
המחקר האמריקני פילח את האוכלוסייה, ומצא שהתופעה שכיחה יותר אצל נשים ונחלשת אצלן עם הגיל. אצל גברים לא נמצאה ירידה דומה בשכיחות עם הגיל. בנוסף התברר שהתופעה נפוצה יותר אצל אנשים ממעמדות סוציו-אקונומיים נמוכים. החוקרים שיערו שייתכן שאנשים אלו חשופים יותר לאוויר מזוהם ולחומרים מסוכנים שעלולים להשפיע על הקולטנים באף.
במחקר השוודי לא נמצא קשר בין בעיות אחרות בחוש הריח, כמו תתרנות חלקית, לבין תופעת ריח הרפאים. עם זאת, נמצא קשר בין התופעה לגֵן בשם BDNF met, שקשור להעברת מידע בין תאי עצב במוח ולהישרדותם, וקושר בעבר לפגיעה בחוש הריח.
אלו הם שני המחקרים הראשונים שניסו לבחון את תופעת ריח הרפאים אצל אנשים בריאים, אך נותרה עוד דרך ארוכה עד שנמצא את הסיבה לתופעה. התגברות המודעות לנושא והשכיחות הגבוהה יחסית שזוהתה באוכלוסייה הבריאה יובילו בוודאי למחקרים נוספים בעתיד, שאולי ימצאו פתרון לתופעה או יצליחו להביא להקלה בתסמינים שלה. כמו כן, במחקרים על חושים אחרים ראינו שחקר לקויות עשוי ללמד אותנו איך עובד החוש גם אצל אדם בריא. כך, הבנת ריחות הרפאים תוכל אולי ללמד אותנו רבות על מסתרי חוש הריח.
איילת שראל, דוקטורנטית במכון ויצמן למדע וכתבת באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
