"חוקרים פרטיים": מה זה נוף יפה?

נולדתי וגדלתי בלוס אנג'לס. היו ימים במהלך הקיץ שלא יכולנו למלא את הריאות שלנו באוויר מבלי להשתעל, כי זיהום האוויר שם היה כל כך נורא. למרבה המזל, מגיל 11 ואילך, ביליתי את חודשי הקיץ במחנה ציוני בהרים. שם, שקוע בניחוח עצי האורן, מוקף בהרים, עצים ושמיים, יצרתי את הקשר הראשון שלי לסביבה הטבעית (תוך כדי קריאת כתביהם של תיאודור הרצל, א.ד. גורדון ודוד בן גוריון). החזרה לעיר פירושה הייתה חזרה לבית עם מזגן, למכונית, לקניונים ולאין-סוף כבישים. הייתי מבלה את שארית השנה בהמתנה לשוב אל הנוף ההררי המיוער.

חוקרים פרטיים - לכתבות הקודמות

אזור נחל אורן שלמרגלות הכרמל(צילום: באדיבות פרופ' דניאל אורנשטיין)

מאז אותה תקופה סוגיות סביבתיות תמיד עניינו אותי. מבין כל הסוגיות הסביבתיות, הפיכת הנוף הטבעי לפרוורים וכבישים הרגיזה אותי במיוחד. באוניברסיטה למדתי שהנופים הטבעיים, מעבר ליופי שלהם, סיפקו לנו, בני אדם, תועלות שמאפשרות את החיים על פני כדור הארץ. אוויר צח ומים מתוקים, האבקה של צמחים, ומקומות בילוי (ועוד הרבה), שכולם מסופקים על ידי נופים טבעיים.

בכל רחבי העולם אנו מאבדים את הנופים הטבעיים שלנו בקצב מהיר. תופעת אובדן השטחים הפתוחים הטרידה אותי עד כדי כך שאשתי, סיגלית, אסרה עליי לדבר על הנושא בטיולים משפחתיים. אז הייתי צריך להפנות את התסכול שלי למחקר אקדמי.

הדאגה שלי לשימור הנופים הטבעיים בישראל הובילה אותי בסופו של דבר להיות פרופסור בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. במחקר אני מנסה להבין למה בני האדם מעדיפים נופים מסוימים, מתי אנחנו מסכימים ומתי אנחנו לא מסכימים על מה מאפיין "נוף יפה", ואיך הקשר שלנו לנוף משפיע על הדעות והפעילות שלנו בקשר לשמירת הטבע. מעבר לסקרנות האקדמית שלי, אני שואף להשתמש בידע זה כדי לסייע בממשק וניהול שטחים.

בתמונה למעלה רואים אזור פיקניק בנחל אורן שלמרגלות הר הכרמל. במעבדה שלי השתמשנו בנוף הזה, יחד עם 11 נופים אחרים בכרמל, כדי לזהות את המאפיינים בנוף שאנשים נהנים מהם ואת אלו שלא. יחד עם ד"ר אפרת איזנברג וד"ר חגית זמרוני ישבנו עם קבוצות של אנשים וניהלנו דיונים על כל אחד מהנופים.

פרופ' דניאל אורנשטיין(צילום: באדיבות פרופ' דניאל אורנשטיין)

אזור הפיקניק התמים לכאורה היה למעשה נוף שנוי במחלוקת. רוב הנשאלים אהבו אותו, וחלקם שנאו אותו. לאחדים, הוא ייצג מפגשים משפחתיים נפלאים, שבהם כולם היו צולים בשר, מקשיבים למוזיקה ומבלים יחד בין עצי הזית. על אחרים אותו נוף לא היה אהוב בדיוק מאותן הסיבות - הוא ייצג המוני אנשים שמזהמים את הטבע עם עשן ממנגלים, רעש מרמקולים ועומס.

מתוך הדיונים זיהינו כי יש אנשים שרוצים להיות מבודדים בטבע, ועבורם כל סימן של פיתוח (כביש, זבל, או אפילו שולחן פיקניק) הורס את איכות הנוף. אחרים רוצים לדעת כי ישנם שירותים וחניונים בקרבת המקום, כי הם רוצים חוויה טבעית, אבל עם גישה נוחה. אנו מוצאים אנשים שחשים כי נטיעת האורנים בישראל הייתה טעות היסטורית, ולכן כל נוף שבו נראים אורנים אינו רצוי.

מאידך גיסא, חלק מהמגיבים קשורים רגשית ליערות אורנים, שמעוררים בהם זיכרונות מחגיגות יום העצמאות או מפגשי תנועות הנוער. עבור אחרים, עץ, כל עץ, הוא דבר שכיף לראות. יש אנשים שחושבים שצריך להרחיק את האדם מהטבע ואחרים, שטוענים שאנחנו חלק מהטבע.

כשאנחנו מאבדים את הנופים הטבעיים בישראל - יערות וחופים, ביצות ומדבריות - אנחנו מאבדים הרבה יותר מפיסת קרקע. אנו מאבדים את החיות והצמחים שחיים בנופים אלה, את התועלות תומכות החיים שמספקים לנו, וגם חלק מהזהות והתרבות שלנו.

מכוון שידוע שאנשים עם זיקה חזקה לטבע נוטים יותר להגן באופן פעיל על הטבע, חשוב לשמור על נופים מזמינים ואסתטיים. אם נוכל לעשות זאת תוך שמירה על מאפיינים אקולוגיים, יהיה תקוה לעתיד בר-קיימא לכל מי שחי כאן.

פרופ' דניאל אורנשטיין, הקבוצה לחקר סוציו-אקולוגיה, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל

חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ הלימודים של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית".