לרכב על התקווה: הצצה לתערוכת צילומים
לי וגנסברג, מאמנת סוסים, מדריכת רכיבה וצלמת, נפצעה לפני כשנתיים במהלך אליפות הארץ ברכיבה מערבית. היא בילתה חודשים רבים בשיקום מפרך בבית לוינשטיין, במהלכו תיעדה את המסע בו למדה ללכת מחדש ואת הגעגועים העזים לסוסים. בשבוע הבא תציג תערוכת צילומים במשכן למוסיקה ואמנויות ברעננה
למזלי, נולדתי וגדלתי לתוך העולם המיוחד של סוסים, בזכות אבי שגידל סוסים כתחביב. מהרגע הראשון וללא מאמץ הוא "הדביק" אותי באהבתו, היה לי ברור שאהיה כל חיי סביבם.
עם השנים, בנוסף לרכיבה והדרכה, נחשפתי לספורט הרכיבה התחרותית. בגיל 12, התחלתי להתחרות בתחרויות ארציות. אבי ליווה אותי ואת הסוס שלי, בוניטו, לכל אימון ותחרות, בכל הזדמנות ולאורך כל הדרך. תמיד דאג לקחת עמו את המצלמה ולתעד אותנו. זו בעצם המתנה השנייה שירשתי ממנו – האהבה לצילום.
אני והוא, כגוף אחד
(צילום: לי וגנסברג)
(צילום: לי וגנסברג)
"תתגאה בכמה רחוק הגעת. ותאמין לאן אתה עוד יכול להגיע.“ (מיכאל ג'וספסון)
חיי השתנו לחלוטין מאז שאבי נפטר ממחלת הסרטן
במסגרת לימודיי התיכוניים, נפתחה בפניי האפשרות ללמוד צילום כמגמה מקצועית לבגרות. בסופן של שלוש השנים, הוקמה תערוכה בה הוצגו עבודות הגמר וביניהם הצילומים שלי, שעסקו, איך לא, בעולם שלי, הסוסים.
לצערי לא זכיתי שנצפה בה יחדיו, אבי נפטר לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. חיי השתנו לחלוטין ביום ההוא. משהו ממני נשאר שם, בגיל 17.
שירתתי בצבא ככלבנית ומפקדת כלבייה במערך ההגנה הקרקעית של חיל האוויר. סיימתי את שירותי בהצטיינות. כשהשתחררתי, מיהרתי לחזור לעולמי. לאילוף ואימון סוסים, תחרויות, הדרכה ואף במתכונת של מדריכה בקורסי הכשרת מדריכים.
במהלך המרדף להגשמת החלום נפצעתי פציעה מסובכת ברגל, תוך כדי רכיבה, במהלכה של אליפות הארץ ברכיבה מערבית. הציפייה להצליח והחשש לעצור את שגרת חיי, הובילה אותי להימנע מטיפול. המשכתי ומשכתי את הפציעה מחודש לשנה, עד שגופי לא עמד בכך ואושפזתי בשל הסיבוך בבית החולים "לוינשטיין".
יש רגעים
(צילום: לי וגנסברג)
(צילום: לי וגנסברג)
”יש הרבה דברים בחיים שיתפסו את העין שלך, אך רק כמה מהם יתפסו את הלב שלך ... תרדוף אחריהם." (מייקל נולן)
מחוסר אונים ליצירה
השתחררתי לאחר כארבעה חודשים ושנה של סבל, שבהן נלחמתי לחזור מהר למי שהייתי ולנקודה שבה עצרתי. לאחר ארבעה חודשים, שבוע לפני התחרות הראשונה לעונה של הנוער שלי, רגע לפני שהספקתי לקטוף את הפירות ולהגשים את החלומות, באה תאונת רכיבה שהחזירה אותי אל בית החולים.
ברגע ההוא החל המסע, מהמקום של חוסר אונים, במקום בו הכל נעצר. מתוך האין, נולדה התקווה. הבנתי שמה שקרה לי יכול להיות הזדמנות ולא הפסד.
החלטתי להתחיל מחדש, לא לחכות לחזור לחיים, החלטתי להתחיל את החיים. צילום עבורי הוא כלי לביטוי, אין לו שפה ואין לו גבולות. צילום הוא נקודת מבט, הוא תחושה, כשלמילים אין מקום, לצילום תמיד יש.
לא לוותר, רק להתחיל מחדש
(צילום: לי וגנסברג)
תשתמש בחיוך שלך כדי לשנות את העולם. אך אל תיתן לעולם לשנות את החיוך שלך.
הקושי בלבטא במילים, הרצון לשתף, להעביר הלאה את סיפורי והצורך העז להישאר קרובה לאהבותיי הגדולות, הוא מה שהביא אותי לספר דרך הצילום. במשך תשעה חודשים, מתוך אשפוזי בבית החולים "לוינשטיין", החלטתי ליצור פרויקט צילומי, בו אני מתעדת את הליך השיקום שלי מנקודת מבטי.
אני מספרת בו על הקשיים, התקוות, ההצלחות ועל החלומות. על הפער והחיבור בין הגוף לנפש, בין הניגודיות והחיבור של העבר להווה והעתיד.
געגוע – היום הראשון במיטת האשפוז
כשאני מסתכלת על הסוס שלי, אני רואה את התקוות והחלומות שלי. אני רואה את האושר וההצלחות שלי, את הנפש והכוח שבי. כשאני מסתכלת בראי אני רואה דמות, כשאני מסתכלת על הסוס שלי אני רואה את עצמי.
אני, המיטה ושאר העולם
(צילום: לי וגנסברג)
חפש משהו צבעוני בכל יום, גם אם הכל נראה בחוץ שחור ולבן וקצת יותר קשה לך לראות, תאפשר לאתגר להפוך אותך לחזק יותר.
"אני רואה סוסים בבית לוינשטיין"
(צילום: לי וגנסברג)
כשחסר לך משהו כל-כך, אתה נאחז ומחפש דרך לראות אותו. אך כשהוא שם סביבך, כל הזמן, אתה לפעמים מפספס אותו.
להיות חזק
(צילום: לי וגנסברג)
להיות חזק זה לא משהו שאתה בוחר להיות, זה משהו שאתה נאלץ להיות, כאשר להיות חלש זו לא אופציה.
לא לעצור
"זה לא משנה כמה לאט אתה מתקדם, כל עוד אתה לא עוצר." (קונפוציוס)
מזל רע?
"הדבר היחיד שיגבר על המזל הרע, זו עבודה קשה." (הארי גולדן)
"יש לך שלוש אופציות בחיים: להיכנע, לוותר או לתת את כל מה שיש לך. " (צ'רלסטון פארקר)
לתת את כל מה שיש לך
לוותר
להיכנע
גוף ונפש
(צילום: לי וגנסברג)
אתה רואה סוס עם העיניים שלך. אבל...אתה מרגיש את הסוס עם הנפש שלך.
רגע הניצחון שלי
(צילום: לי וגנסברג)
הרגע שבו אני מכניסה את רגל שמאל לתוך הארכובה, מטפסת על הסוס, מתיישבת באוכף ומרגישה את פעימות הלב שלו בקצה הרגל שלי, אני פשוט מתעוררת לחיים. זו לא התחושה הגדולה ביותר של כוח או שליטה או אפילו ציפייה שאני עומדת לעשות משהו. זו פשוט תחושה כללית של הרמוניה עם העולם כולו!
התערוכה "לרכב על התקווה" תפתח ביום ראשון, ה-24.2 בשעה 19:30 במעמד ראש עיריית רעננה, חיים ברוידא ופרופ' עמירם כ"ץ, מנהל ביה"ח לוינשטיין במשכן למוסיקה ואמנויות, רחוב הפלמ"ח 2א' ברעננה. אוצר התערוכה: אבנר אברהם. התערוכה תוצג בין ה-24.2 ל-15.3. ימים א'-ה' 08:00-22:00, ימי שישי 08:30-12:30. לאתר
לפנייה לכתב/ת 
