שביתת תלמידים: למה אני אשבות למען האקלים?
תלמידים בישראל וברחבי העולם הודיעו כי ביום שישי הקרוב הם ישבתו למען האקלים. נועם נבות מכיתה י"א בלוד מסבירה למה צריך לשבות
קוראים לי נועם נבות, אני נערה בת 17 מכיתה י"א בתיכון עתיד למדעים בלוד. במהלך החודשים האחרונים אני לוקחת חלק משמעותי בהובלת ההתארגנות הישראלית במחאה הבינלאומית בנושא משבר האקלים.
על שינוי האקלים התחלתי ללמוד כבר בכיתה ו'. אני זוכרת היטב כיצד ניצתה בי להבה זעירה בבטן, שצרבה אותי בכל פעם כשלמדתי עוד ועוד על ההשפעות וההשלכות הנוראיות של ההתנהלות שלנו כחברה, ושלי באופן אישי, על כדור הארץ. עם השנים, ככל שהמצב מחמיר ולא ננקטים צעדים משמעותיים להבטיח עבורנו עתיד נקי וטוב יותר, הלהבה שבי הלכה וגדלה.
לאחר פרסום דו"ח הפאנל הבינלאומי של האו"ם לשינוי האקלים (IPCC), שבו הגדירו מאות חוקרים ומדענים בכל העולם נקודת אל חזור לכדור הארץ עם מועד מוגדר, הלהבה הפכה לאש בוערת ובלתי מתפשרת - אש של רצון לשינוי ולשיפור, לא רק של המצב, אלא שינוי תפיסתי של חשיבותם של עניינים אקולוגיים בקרב החברה הישראלית, ובעיקר בקרב נבחריה בממשלה.
שביתת האקלים התחילה בזכות הנערה השבדית המדהימה גרטה טונברג, שמייצגת בצורה יוצאת דופן דור שלם ואת כוחו של האקטיביזם וכיצד נערות יכולות להוביל שינוי לא רק בסביבתן, אלא בכל רחבי העולם. הזעקה שלה אל הנבחרים היא חדה, ברורה ומביעה את מה שכולנו מרגישים ומרגישות בכל העולם: אנחנו לא נמשיך להתקיים עם סדר היום שלכם, לא ניתן לכם להתעלם ממה שנדרש לעשות על מנת להבטיח שבעוד כמה עשורים יתקיימו על פני כדור הארץ שלנו חיים נורמליים. הדרישה שלנו מהממשלות בכל רחבי העולם היא להפסיק לדבר ולהתחיל לפעול, עכשיו. על הממשלות לשנות את סדרי העדיפויות על מנת שלכולנו יהיה סיכוי לעתיד כלשהו. נקודה.
היה לי ברור מהרגע הראשון שאהיה ממובילות המחאה בישראל, כיוון שהכעס שלי על הממשלה והפוליטיקאים הוא אדיר. בלתי נתפס בעיניי שבישראל, אומת ההיי טק, מדינה מערבית מתקדמת, אין שום התקדמות ממשית בנושא האקלים והסביבה. זה אבסורד מוחלט בעיניי שמדינה שעומדת איתנה מול כל כך הרבה איומים - מתעלמת מסוגיה שמעלה ספקות לגבי אופן קיומנו הפיזי בעתיד.
אותי לימדו בבית הספר שתפקידם של נבחרי הציבור שלנו הוא להיאבק ולשמור על החיים שלנו, להבטיח את עתידנו, את הקיום ההגון שלנו; אז איך זה שענייני ביטחון וכלכלה באים לפני הסביבה? לפני איכות החיים שלנו? לפני קיום החיים שלנו? והכי מדאיג: למה דאגה לכדור הארץ, שהתוקף שלה הוא מדעי לכל דבר נחשבת לעיסוק "היפי"? או ליפי נפש? מדוע להיות סביבתי הפך למילת גנאי?
הכעס שנובע מהשאלות האלו, התסכול, מהווים חלק ניכר מהתחושות של כל מי שמצטרף למחאה הזאת בכל רחבי הארץ והעולם, והוא מלכד אותנו יחד לתנועה חזקה. מתוך הזעם הזה אני מאמינה שאפשר ליצור מציאות חדשה.
אם בעבר הרגשתי שהדאגה לאיכות הסביבה היא עניין של אנשים בודדים, גיליתי דרך הההתארגנות שלנו, שאני בכלל לא לבד, שיש אנשים שנמצאים במאבק על העתיד שלנו מזה שנים רבות, ולא חדלים בכך, ובכלל לא משנה להם כיצד הם נתפסים. גיליתי שהתואר אקטיביסטית מהווה גאווה רבה לאינספור נערות ברחבי העולם. וגיליתי כי מי שטוען שאקטיביזם סביבתי שמור לאליטה מנותקת, טועה לחלוטין. גיליתי שאין דבר יותר מחובר למציאות מאשר עשייה למען הסביבה; שכן, מה יותר מחובר לקרקע מאשר להסתכל על העובדות בשטח, לראות את ההשלכות של מעשינו ולהחליט לפעול כדי לשנות את המצב.
אז אם גם לכם אכפת מכדור הארץ שלנו, מהסביבה שלנו, מאיכות החיים שלנו, מהעתיד שלנו, הצטרפו אליי ואל עוד מאות אלפי בנות ובני נוער בכל העולם שנמאס להם מהזלזול של נבחרי הציבור בעתיד שלנו בזעקה גדולה למען שינוי - עלינו להבהיר שהזמן לפעול למען האקלים הוא עכשיו!
ביום שישי הקרוב יצטרפו תלמידים בישראל לתלמידים ברחבי העולם וישביתו את הלימודים. לאתר שביתת התלמידים בישראל למעל האקלים
לפנייה לכתב/ת 
