ניצוץ חיים: סיפור ההצלה המופלא של סוסיתא

 

יום שלישי בערב, אוקטובר 2018. במוקד העירוני של עיריית רמת השרון מתקבל דיווח על סוסה חומה שנקשרה בשטח מרעה, סמוך לבית העלמין המקומי, כשהיא פצועה בכל חלקי גופה, שוכבת על האדמה הבוצית ונראית גוססת.

 

ד"ר שי פלד, מנהל השרות הווטרינרי ברמת השרון קיבל את הקריאה ויצא במהירות למקום. הוא נדהם לגלות את הסוסה הפצועה שהייתה בסכנת חיים. 

 

"הסוסה ככל הנראה הותקפה על ידי בעל חיים בזמן שהייתה קשורה, ככל הנראה תן. היא סבלה מפציעות מפושטות וחמורות בכל חלקי גופה", משחזר שי את המפגש הלילי עם סוסיתא.

"במבט הראשון, כשראיתי אותה. היא נראתה כאחת המועמדות להמתת חסד בגלל היקף הפציעות. אך כשהתקרבתי אליה, לבחון את הפציעות ולצלם אותן, היא הניחה עליי את הראש והראתה ניצוץ של חיים", הוא מגלה. "הופתעתי ממנה. ככל שהתקדמתי בבדיקה, היא פשוט נראתה מחוברת אליי ומבינה שאני בא לעזור לה".

קשה היה להתעלם מחומרת הפציעות של סוסיתא - נשיכות עמוקות, שרירים קרועים וחתכים עמוקים בפנים, בצוואר, ברגל הקדמית והאחורית.

 

 

פלד מעריך כי הסוסה ננטשה, מאחר והיתה עליה ראשייה (רצועות ראש המשמשות להובלה ואילוף הסוס. א.א.).

 

"בעבר נמצאו שם סוסים שננטשו בשטח, אבל מקרה כזה עוד לא היה לי. הסוסה רבצה ועקב חומרת הפציעות שלה לא יכלה לעמוד על הרגליים. היא ננטשה שם כדי למות, אבל ראיתי סוסה שלא רוצה למות", הוא מתאר.

"עם כל הכאב והקושי שהיה לה, היא שיתפה פעולה ובעזרת שיכוך כאבים קל, הצלחנו להרים אותה, להכניס אותה לעגלת הובלה ולהסיע אותה לטיפול וטרינרי".

 

 

החשש הגדול של הווטרינרים היה כי סוסיתא לא תשרוד את המסע מאזור השרון אל בית החולים הווטרינרי של האוניברסיטה העברית בבית דגן, שם המתינו לה ווטרינרים כדי לקלוט אותה ולהעניק לה טיפול ראשוני, אך לסוסה היו תוכניות אחרות.

ד"ר צביה מילדנברג, רופאת סוסים בשירותים הווטרינרים במשרד החקלאות מספרת כי בדיווח על מצב הסוסה מהשטח, בתחילה היה נראה כי עקב מצבה הקשה, לא נותר אלא לבצע המתת חסד במקום, כדי לגאול אותה מייסוריה, אך הוחלט לבצע את הפינוי.

 

 

בבית החולים פלד וצוות הווטרינרים בחנו את הפציעות הקשות. "ניקינו אותה מכל הבוץ, שטפנו לה את הפצעים וביצענו הערכה לא רק של חומרת הפציעות, אלא גם הערכה מנטלית לסוסה. במהלך כל הבדיקה היא שיתפה פעולה, כאילו הראתה לנו שהיא רוצה לחיות ומודה לנו על הסיוע", הוא אומר.  

 

 

בדיון משותף עם צביה ומנהל מחלקת הסוסים בבית החולים, הוחלט בסופו של דבר לבצע טיפול ראשוני של חבישות וניקוי הפצעים, להשאיר אותה להשגחה בלילה ולהחליט על גורלה למחרת. סוסיתא, חבולה וכאובה, שרדה את הלילה וכבר למחרת בבוקר, הראתה לצוות בית החולים שיפור במצבה.  

 

"היא התחילה לאכול, לצהול ולקרוא לאנשים שיבואו לתקשר איתה. ידענו שכדאי לנסות ולהציל אותה. אי אפשר היה להתעלם מהצורך של הסוסה לתקשר עם ניצוץ של רצון לחיות", מספר שי, שהגיע לבקר את סוסיתא.

 

זו היתה רק תחילת הדרך לשיקום של סוסיתא. ד"ר עמוס טץ, מומחה בכירורגיה של סוסים בבית החולים הווטרינרי מספר כי "פצעי הנשיכה גרמו לה לקרע עצום של אמה שמאל והיא לא יכלה לשאת משקל על הרגל. אוזן שמאל הייתה תלויה על בלימה, האוזן הימנית הייתה קרועה ושמוטה", הוא מפרט.

 

"באזור המצח היה לה פצע גדול שהגיע עד העצם וקרעים של השרירים, כולל בשרירי העפעפיים שמנעו ממנה עפעוף תקין. כל אלו גרמו בסופו של דבר לכיב בעין ופציעה בצוואר מנעה ממנה להרים את הראש".  

 

 

במשך מספר ימים, הווטרינרים קיבעו לה את רגל ימין כדי שסוסיתא תוכל לעמוד והחלו בהטריות – הליך שנועד לנקות ולחטא את הפצעים כדי לסלק את הרקמות שנמקו ונפגעו. לאחר מספר ימים, מצבה של סוסיתא השתפר והיא נשלחה לשהות מספר ימים בתא מבודד משאר בעלי החיים כדי לוודא שהיא לא נשאית של מחלת הכלבת, עקב הנשיכות מחיית הבר.

 

"סוס יכול למות אם הוא לא יכול לשאת משקל על רגל אחת והרגל השנייה נושאת את רוב המשקל. זה גורם למעשה נזק לפרסה עד שהסוס סובל מהתפשטות של זיהומים בדם עקב פצע חיצוני שחודר לאיברים החיוניים. פצע באזור האוזן לדוגמא, יכול היה לגרום לזיהום במוח", הוא מפרט. "סוסיתא הגיעה אלינו כשהיא מדוכאת, בקושי אכלה ואת רוב הטיפולים ביצענו לה בתא, עד שלאט לאט החלה לצאת החוצה". 

 

 

לאחר שבועיים, היא עברה למתקן המוגן של משרד החקלאות. "סוסיתא שלנו נאבקה בכל הכוח וניצחה את כל הרופאים ואת כל חוות הדעת הבריאותיות המאוד גרועות שייחסנו לה", מתוודה צביה.

 

"היא הייתה תקופה מאוד ארוכה עם הראש למטה, לא הצליחה להישכב, לא הצליחה להיעמד. בבית החולים נאלצו עם מנופים להרים אותה, אבל היא נאבקה ואנחנו איתה, כך שהשלב שהיא יצאה מבית החולים למתקן המוגן, של משרד החקלאות, היה רגע משמח ביותר, שלא האמנו שיקרה, אבל קרה".

"אנחנו מחלצים סוסים וחמורים במצבים מאוד מאוד קשים, שמחייבים הליכי שיקום ארוכים ומסובכים. חלק מהסוסים מתחילים את השיקום בבית החולים הווטרינרי, כמו במקרה של סוסיתא ואז עובר למתקן המוגן", היא מסבירה.

 

ב-2018 הוצלו במסגרת הפרויקט 68 סוסים ו-13 חמורים. פעילות המתקן דורשת תקציבים גדולים, המוקדשים לחילוץ, טיפול ושיקום בעשרות מקרים מדי שנה. במתקן המוגן הסוסים והחמורים מקבלים טיפול רפואי ושיקום נפשי כדי לאפשר להם להתחיל מחדש את חייהם.

 

 

 

צביה מדגישה כי בתום השיקום, הסוסים והחמורים עוברים למשפחות מאמצות. בעוד שרוב האנשים בישראל מאמצים לרוב כלב או חתול, טיפול בסוס נחשב למורכב יותר, הן מבחינת העלויות, השטח ותנאי המחייה המיוחדים הדרושים לבעלי חיים כה גדולים.

"המשפחות המאמצות מתחייבות לדאוג לסוסים עד סוף חייהם ולעדכן אותנו במצבם. אנחנו מלווים את המשפחה המאמצת עד סוף ימי חייו של הסוס. הדבר הכי חשוב לנו הוא למנוע מכל הסוסים והחמורים שיוצאים אחרי שיקום במסגרת הפרויקט, לשוב בחזרה למעגל ההתעללות. סוסיתא מצאה בית בו היא תוכל להמשיך את חייה בשקט ובשלווה. יש לה עוד המון שנים טובות לחיות, אבל בשקט. שלא תגיע בחיים מאיפה שהיא נלקחה".

 

 

ד"ר עמוס קול, וטרינר סוסים ויו"ר התאחדות רופאי הסוסים בישראל, עובד בפרויקט השיקום של משרד החקלאות מזה כעשור וטיפל במאות סוסים וחמורים.

"כשסוסיתא הגיעה למתקן המוגן, היא הייתה עדיין פצועה וחבולה, בלי אוזן, גילינו כי היו לה גם פגיעות אורטופדיות ישנות. מצבה לא היה טוב בלשון המעטה", הוא משחזר. "אז היו לה שתי עיניים וכל מי שהסתכל לה בעיניים, אמר שזו סוסה עם נשמה טובה. החלטנו להשקיע כל מה שאנחנו יכולים כדי לעזור לה".

"כבר מההתחלה היא נתנה בנו אמון ורצתה לחיות. הרגשת שאתה משקיע בה והיא שמחה מזה. אצל סוסים מרגישים את הפידבק מהר מאוד ובמיוחד מסוסיתא", משתף עמוס בהליך הטיפול. "אתה מרגיש שהיא נותנת לך לטפל בה כשאתה בא אליה, למרות שלכאורה, אתה מכאיב לה עם זריקות וטיפולים. היא עדיין מגיעה אליך בשמחה בכל פעם ואתה רואה את הרצון שלה להמשיך ולהתקדם, האמון שהיא נותנת. זה מחזק".

 

ד"ר קול מספר כי במהלך עבודתו עם הסוסים, אחד הדברים שלהערכתו, מרבית מהציבור שלא מגדל או פוגש סוסים מקרוב, לא זוכה לראות הוא כי "סוסים מגבירים את מה שהאדם נותן להם. לפעמים הם כמו אנשים, שנשארים עם צלקות ממפגשים לא נעימים עם אנשים אחרים בעבר וקשה להם לשנות את המסר, אבל סוסיתא הייתה מלכתחילה, עם גישה חיובית לחיים".

לדבריו, "הסוסים משקפים אותנו בחזרה. כשאתה מגיע עם מצב רוח מסויים לסוס, זה גם מה שנקבל ממנו בחזרה. הרגש שלהם הוא מאוד עדין ועוצמתי, לכן העבודה איתם צריכה להיות עם סבלנות ואהבה רבה, אך גם עם ידע מתאים. השילוב של כל אלה, יכול לגרום לכך שהסוסים יעריכו את מי שעומד מולם ואז יהיה הרבה יותר נעים וקל לטפל בהם". 

 

 

הסוס הוא בעל חיים חזק ועוצמתי, אך מי שזכה להכיר ולטפל בסוס, יוכל לספר במהרה כי מדובר בחיה עדינה, לא רק מבחינה גופנית. "סוס הוא כמו חיה מזכוכית - נראה חזק ויציב, אך בקלות הכל יכול להישבר ואז הכל מתפורר וצריך המון עזרה", מוסיף ד"ר קול.

 

כשהוא מתעדכן כי סוסיתא תעבור לחווה שיקומית, אליה תגיע אוכלוסיה בעלת צרכים מיוחדים כדי להיעזר בסוסים, הוא מתאר זאת "כסגירת מעגל נהדרת. סוסיתא חזרה לעצמה והיא תמשיך לטפל באנשים ולהסב להם אושר. כך זה צריך להיות".

 

לאחר פרידה מכל המטפלים במתקן המוגן, סוסיתא הוכנסה לקרון ההובלה ונלקחה אחר כבוד לביתה החדש במושב בני עטרות, בחווה השיקומית של "עמותת הסוסים המיניאטוריים בישראל" של רפי רוזליס.

 

 

בעוד שלסוסים אחרים לוקח מספר ימים להיקלט בהצלחה במקום חדש, סוסיתא מפגינה את הקסם האישי וכובש החיים, שסייע לה לשרוד עד כה. "אחרי כל מה שהיא עברה, היא סומכת ובוטחת באנשים, זה הישג גדול מבחינתה ומשהו יוצא דופן", הוא בוחן אותה בחיוך. "היא רגועה, נינוחה, בוטחת באנשים סביבה, זה דבר מאוד חשוב ומוערך".

 

בשבועות האחרונים זכתה סוסיתא להכיר שני סוסים מיניאטוריים ושלושה סוסים גדולים, שהפכו לחבריה הטובים. "עשינו לה היכרות עם חברי העמותה, שחלקם עיוורים, לקויי ראיה ובעלי צרכים מיוחדים שמגיעים לחווה למטרה שיקומית", הוא מעדכן. "סוסיתא התחברה לכל הסוסים, במיוחד לסוסים המיניאטוריים והיא חביבה מאוד לילדים. הסוסים עושים את העבודה השיקומית, גורמים לאנשים לבוא לכאן, לצמוח, להתקדם בחיים".

 

אחרי מסע השיקום המפרך, לסוסיתא יש עוד סיבה לחגוג את החיים. הסוסה נמצאת בהיריון מתקדם ובחודש הקרוב היא עתידה להמליט סייח חדש. "הדבר היפה שאני אוהב בסוסים הוא שהם אמיתיים ואין את הפוליטיקה של החיים", מסכם רפי.

 

"לסוסיתא ולסייח יהיו חיים נהדרים איתנו. אף על פי הלקות הפיזית שסוסיתא או סוסים אחרים מגיעים איתה, הם יכולים לתרום לכל סוגי האנשים, שיבינו שיש סוסים לא מושלמים, כמו שיש אנשים לא מושלמים. יש לזה ערך חינוכי גדול".