"חוקרים פרטיים": בניית שרירים - מפתח לחיים בריאים

רקמת השריר

מאז ומתמיד אהבתי ספורט. עוד כילדה סיקרן אותי לדעת איך קורה שאנשים מסוימים מצטיינים בפעילויות ספורט ואחרים מתקשים לפתח שרירים? חובבי ספורט תמיד נתפשו בעיני כאנשים יותר בריאים, חיוניים ושמחים. כילדה חלמתי ללמוד במכון וינגייט כי חשבתי שכל הספורטאים הטובים מתחילים שם! אך מהר מאוד גיליתי שגם כשלומדים בבית ספר שכונתי קטן בתל אביב אפשר להגיע להישגים משמעותיים.

כבר בכיתה א' הפכתי לשחיינית מקצועית, בריצות 100 מטר תמיד הגעתי בין הראשונים ובכיתה ו' זכיתי במקום השני בתחרות העירונית של תל אביב בקפיצה לגובה. אז הבנתי שכל מה שבאמת צריך זה כוח רצון והתמדה.

אך כשהגעתי לגיל תיכון גיליתי שזה לא פשוט כמו שזה נשמע, ושלפעמים כוח הרצון מוכרע על ידי מחלה קשה. סבתי האהובה חלתה ונפטרה בגיל 67 ובן דודי האהוב חלה גם הוא ונפטר בגיל חמש. אל מול עיני אנשים אהובים, בריאים ופעילים נחלשו פתאום והפכו להיות תלותיים. זו סיטואציה שמספיקה בכדי לדכא חולה ולהאט או אפילו למנוע את החלמתו. לכן, החלטתי שאני רוצה ללמוד ביולוגיה. רציתי להבין כיצד גוף בריא מתפקד וכיצד הוא מתמודד כשתוקפת אותו מחלה. בתיכון בחרתי במגמת ביולוגיה ובאקדמיה המשכתי באותו מסלול. ההחלטה לחקור מנגנוני היחלשות של שריר עקב מחלה בהמשך הקרירה הייתה מאוד טבעית עבורי.

רקמת השריר לא רק מאפשרת את כל הפעילות היומיומית שאנחנו עושים, אלא גם מסייעת בשמירה על קצב חילוף חומרים תקין, במניעת השמנת יתר, בשיפור ערך גליקמי בחולי סוכרת, וממחקרים בעכברי מודל לסרטן - נמצא כי שמירה על מסת שריר מספיקה בכדי להאריך חיים גם ללא טיפול בגידול הסרטני עצמו.

רקמת השריר מאורגנת ומשורטטת להפליא (ראו תמונה למעלה) ומתכווצת בעזרת מערכת של חלבוני כיווץ, שתופסת את רוב נפח התא. חלבוני הכיווץ מתפרקים והשריר נחלש בתהליך הנקרא אטרופיה עם ההזדקנות, במחלות שונות, וגם כשאנחנו מוותרים על פעילות גופנית. למרבה הפלא, על אף המחקר הענף המתנהל בתחום במהלך 50 השנים האחרונות, עדיין לא קיימות תרופות מאושרות לטיפול או מניעת פירוק חלבוני שריר בתהליך האטרופיה.

ד"ר שנהב כהן

בכדי להתמחות בחקר אטרופיה של השריר יצאתי עם משפחתי להשתלמות בתר דוקטורט באוניברסיטת הארוורד שבבוסטון. שם הצטרפתי למעבדתו של פרופ' אלפרד גולברג, האיש שחקר שריר במשך 40 שנה וגילה כי בכל תא בגוף האדם קיימת מערכת מתוחכמת בשם פרוטאוזום, המאיצה פירוק של חלבוני הכיווץ וגורמת לאטרופיה. מה שלא היה ברור הוא כיצד מפורקת מערכת חלבוני הכיווץ? האם מדובר בתהליך מבוקר או כאוטי? מי הם גורמי המפתח בתהליך? זיהוי שלהם יקדם פיתוח תרופות חדשות שיעכבו אטרופיה.

המחקר במעבדתי מתמקד בהבנת המנגנונים המתווכים אטרופיה במטרה לעכב תהליך זה ובכך לתת מענה לחולים כרוניים, חולים מונשמים או מגובסים, ולאנשים זקנים. במהלך השנים האחרונות גילינו כי אטרופיה היא תהליך הדרגתי ומבוקר, לא כאוטי, המאפשר לשריר להמשיך לתפקד גם במצבים מואצים של אטרופיה כמו שקורה בזמן הרעבה. מחקר זה חושף שטיפול יעיל באטרופיה מחייב מתן תרופות שונות כנגד גורמי מפתח ספציפים בשלבים שונים של התהליך.

למשל, באסטרונאוט לפני טיסתו לחלל נטפל בתרופה שתמנע את תחילתה של האטרופיה ואילו באדם מזדקן נטפל בתרופה שתמנע את התקדמות התהליך.

פעילות גופנית כנראה לא תוכל למנוע כל מחלה, אך היא ללא ספק מקטינה משמעותית את הסיכויים לחלות במחלות שונות, מעלה את תוחלת החיים, ומשפרת את איכות החיים וסיכויי ההחלמה של החולים.

ד"ר שנהב כהן, הפקולטה לביולוגיה, טכניון

חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ המדע של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית ".