החוקר המבטיח שלא שב מהקרב
ד"ר רפאל מוקדי, חוקר יוצא דופן שחולל מהפכה בחקר הקרקעות, היה מפקד פלוגת סיור במילואים. בקרב על רמת הגולן במלחמת ששת הימים הוא קיבל עליו פיקוד על גדוד טנקים, ונהרג בעודו מוביל אותו אל יעדו
"קורס המעבדה בהדרכתו היה שונה מכל יתר המקצועות שלמדנו. השיטה שהוא הנהיג הייתה צבאית: חיפוש מודיעין ספרותי מדויק, דיווחים מסודרים, הסתערות על יעד המחקר ותהליך יסודי של הסקת מסקנות", מספר עזי כפכפי, כיום פרופ' אמריטוס בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ואז תלמיד מחקר ומדריך בקורס המעבדה בתורת הקרקע, שלימד ד"ר רפי מוקדי. "רפי היה מורה מצוין, תמיד קרא את כל הספרות המקצועית והיה בא עם רעיונות חדשים, וגם היה מבקר קפדן שתמיד ירד לעומק הדברים, לכן כולם עלו אליו לרגל וביקשו את עצתו. הוא היה מעין אב רוחני של תלמידי המחקר בפקולטה".
עוד כתבות מאתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
יהלומים, מנועי קיטור ומכניקת קוונטים לקראת חיסון נגד מלריה יחסים נוצצים: הדיונון עם החיידקים הזוהריםדרישות גבוהות
רפאל שמואל (רפי) מוֹקָדִי נולד ביולי 1929 בפריז, כשאביו, הצייר והמעצב הידוע משה מוקדי, התגורר שם לצרכי עבודה. בינקותו נפרדו ההורים, ואמו ורד שבה עמו לארץ. הם התגוררו בתל אביב, שם למד רפי בגימנסיה "שלווה". לצד לימודיו הוא היה פעיל מאוד בפעולות הנוער של ה"הגנה", כמו הגדנ"ע (גדודי נוער) והחג"מ (חינוך גופני מורחב), תחילה כחניך ובהמשך כמדריך.
ב-1947 התגייס להגנה, ובמלחמת העצמאות שירת בצה"ל בעיקר בתפקידי הדרכה: הוא הוביל פיתוח של קורסים, וברבים מהם הדריך בעצמו. ב-1950 השתחרר משירות סדיר בדרגת סגן, ובהמשך פנה ללימודים בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ברחובות. "אהבת הארץ של רפי באה לידי ביטוי בין היתר בבחירתו בלימודי החקלאות", נכתב עליו בדף "יזכור".
לימודי החקלאות היו אז בלי תואר ראשון, במסלול ישיר לתואר שני, כולל עבודת מחקר. מוקדי התמחה בחקר הקרקע והמים, ועבודת המחקר שהגיש ב-1955 עסקה בקשר בין מבנה הקרקע למסיסות זרחן. לאחר שקיבל את התואר המשיך ללימודי דוקטורט, בהדרכת פרופ' שלמה רביקוביץ', מחלוצי חקר הקרקע בישראל.
בעבודת הדוקטורט עסק מוקדי בעיקר בחקר הכלורוזה (chlorosis) - מחלה הגורמת להצהבת עליהם של צמחים בשל עודף גיר בקרקע ומחסור במינרלים. הוא לא הסתפק בשיטות המחקר הקיימות, וניסה לפתח בעצמו שיטות מתקדמות יותר. הוא למד בעצמו כימיה פיזיקלית כדי להבין טוב יותר תופעות של תנועת מומסים בקרקע ופיתח שיטות כמותיות לחקר התנועות של מלחים וחומרים אחרים בקרקעות שונות.
"רפי תמיד ירד לרמה הבסיסית ביותר של הדברים, וחיפש את ההיבט המתמטי של התופעות שחקר", אומר כפכפי. "כשהוא עסק בתנועת מלחים בקרקע היו שם בעיות של ספיחה, של שקיעה ומשתנים נוספים, והוא היא הראשון שניסה להתמודד עם הדברים באופן כמותי ולהכניס מתמטיקה לחקר קרקעות בפרט ולחקלאות בכלל".
עבודת הדוקטורט של מוקדי הקיפה מגוון רחב של נושאים. "הוא פיתח שיטה מקורית לקביעת ריכוזי החמצן והפחמן הדו-חמצני בשורשי הצמחים", נכתב במאמר הספד בגליון מיוחד לזכרו של מוקדי שהוציא כתב העת הישראלי לכימיה ב-1968. "העבודה עוסקת בנושאים רבים, מתחומים קלאסיים של חקר קרקעות ועד בעיות בפיזיולוגיה, ביוכימיה, מיקרוביולוגיה של הקרקע ומיקרו-סביבה של השורש".
כמדריך במעבדות מוקדי היה ידוע כבעל דרישות רבות מהסטודנטים, אבל בראשו ובראשונה הוא דרש הרבה מעצמו. "לא היה יום שהוא לא נכנס בו לספריה", מספר כפכפי. "הוא היה עובר על כל הספרות המקצועית לא רק בתחום הצר יחסית שלו, אלא גם בנושאים מקבילים. את מה שלא ידע, השלים בעצמו בלימוד מספרים. הוא היה אוטודידקט מסור".
בתקופת הדוקטורט נשא מוקדי לאשה את בת זוגו, שושנה (לבית ויינשטיין) ונולדו להם שלושה ילדים.
יחידה חדשה
במקביל ללימודיו הקדיש מוקדי חלק ניכר מזמנו לשירות מילואים. הוא שירת בחטיבה 8, חטיבת השריון הראשונה של צה"ל. בפועל, בגלל המחסור של צה"ל בטנקים ובכלי רכב משוריינים, החטיבה הייתה מעורבת והיה בה גם גדוד חי"ר (חיל רגלים). מוקדי שירת כקצין בגדוד הזה, ומילא תפקידי פיקוד רבים. בשנת 1960 מונה לפקד על פלוגת הסיור החטיבתית. "הוא עשה הרבה מאוד מילואים, ולא היה נדיר לראותו בא להדריך במעבדה כשהוא עדיין במדים, או יושב בספריה במדים ומתעדכן במחקרים חדשים", מספר כפכפי.
לאחר שסיים את לימודי הדוקטורט בהצטיינות, נשאר מוקדי בפקולטה לחקלאות. הוא לימד את קורס המעבדה בקרקע ופיתח אותו, ובמקביל הגביר את עיסוקו בבעיה שהטרידה חקלאים באזורים רבים – מליחות הקרקע. הוא החל לחקור ביסודיות את הצדדים הפיזיקליים של המלחת קרקעות, ותנועות של מלחים בסוגי קרקע שונים ובתנאי לחות שונים.
כדי להעמיק את הבנות בנושאים אלה יצא מוקדי לשנתיים של השתלמות פוסט-דוקטורט באוניברסיטת פרדיו בארצות הברית. עם שובו ארצה, ב-1964, החליט לעבור לטכניון בחיפה. הוא התקבל כמרצה בכיר, והחל להקים בטכניון יחידה חדשנית לחקר הקרקע, תוך דגש על ההיבטים המתמטיים והפיזיקליים של הנושא. הוא גם פיתח ולימד קורס ראשון מסוגו בארץ בכימיה פיזיקלית של הקרקע.
לוקח פיקוד
כשפרצה מלחמת ששת הימים, עדיין היה מוקדי בשלבי ההקמה של מעבדתו בטכניון, אך הוא התגייס כמובן לשירות מילואים. תחילה השתתפה החטיבה באופן מוגבל בפריצת השריון לסיני, ולאחר מכן הועבר רוב החטיבה צפונה, כדי להשתתף בקרבות לכיבוש רמת הגולן.
ב-9 ביוני 1967 ניתנה הפקודה לחטיבה 8 לעלות לצפון רמת הגולן. הטנקים היו אמורים לנסוע בנתיב שעוקף את רוב המוצבים הסורים, אך למרות זאת נתקלו בהתנגדות קשה והחטיבה ספגה נפגעים רבים. מוקדי, מפקד פלוגת הסיור, הוביל את הכוונת הטנקים ליעדיהם, והכוח בהובלתו כבש כמה כפרים ומוצבים. ואולם, גדוד 129 של החטיבה עקף את מוקדי, טעה בניווט ונכנס לאזור קלע, שאותו היה אמור הגדוד לאגף. במהלך הקרב נפצע מפקד הגדוד, ומוקדי התנדב להחליפו. הוא הצליח להעלות את הטנקים על הנתיב הנכון וכיוון אותם ליעדם, אך הטנק שלו נותר חשוף מול מוצב סורי, ניזוק מפגיעת פגז ותותחו הושבת. מוקדי יצא ממנו, כדי להפעיל את המקלע או לכוון טוב יותר את הכוחות. בעודו מחוץ לטנק הוא נפגע מאש אויב.
זמן קצר לאחר מכן נפגע ונהרג קצין הקשר הגדודי, יובל בן ארצי, שהיה עם מוקדי בטנק המפקד. בעקבות זאת נסע הצוות שנותר בטנק כמה מאות מטרים לאחור עד שהטנק נתקע, והצליח לחלץ עצמו ברגל מהטנק הפגוע. למחרת היום המשיכה החטיבה בלחימה עם מעט הטנקים הכשירים שנותרו לה, והשלימה – עם כוחות נוספים – את כיבוש רמת הגולן.
בשלב זה לא ידע איש מה עלה בגורלו של מוקדי. צוות הטנק שהיה עמו התפזר, ובסריקות שעשו כוחות מהחטיבה לחיפוש אחר נעדרים לא נמצאו מוקדי ובן ארצי. חטיבה 8 עצמה הועברה לגזרת רמאלללה, והכוחות שנותרו בשטח לא פתחו כנראה בחיפושים נרחבים. לאחר סיום הלחימה פתחו כמה מחבריו של מוקדי, בראשם דוד כרמלי מהטכניון, במבצע פרטי לחיפוש אחריו. הם סרקו את השטח, אבל רק לאחר כמה ימים הצליחו לאתר את נהג הטנק, שהיה מאושפז בבית חולים. הנהג הוביל אותם אל הטנק שבו נמצאה גופתו של בן ארצי. כעבור זמן קצר נמצאה גופתו של מוקדי כ-200 מטרים מהטנק.
עיטור המופת
השאלה אם צה"ל עשה די בחיפושים אחר מוקדי שנויה במחלוקת נוקבת. בתו, ארנה מוקדי שביט, ונכדתו יעל שביט, הוציאו בשנת 2010 את הסרט התיעודי אם תמשוך צפונה, המבוסס על תחקיר מקיף של הקרב והאירועים שאחריו. הן טוענות בסרט כי החיפושים הראשונים נעשו באופן רשלני, וכי מוקדי הופקר לגורלו, בלי שהחטיבה שבשורותיה מסר את חייו תעשה את המאמץ המתבקש לאתרו. בעקבות זאת טענו קצינים ששירתו אז בחטיבה 8 כי הצבא לא הפקיר את מוקדי – החטיבה עשתה מאמץ רב לאתר אותו ואת הנעדרים האחרים, וגם לאחר שהועברה לגדה והאחריות על חיפוש הנעדרים עברה לידי פיקוד הצפון, שלח מפקד החטיבה צוות מטעמו להמשיך בחיפושים.
מוקדי קיבל לאחר מותו ציון לשבח מאלוף הפיקוד על תפקודו ביום הלחימה. ב-1973, בעקבות שינוי בחוק העיטורים, הומר הצל"ש לעיטור המופת - העיטור השלישי בחשיבותו שמעניק צה"ל.
חסרונו של מוקדי הורגש היטב גם בפקולטה לחקלאות וגם בטכניון, לא רק בשדה המחקר אלא גם בשדה ההוראה. "הוא היה מורה בעל ידע עצום שעודד את תלמידיו לצלול עמוק בחיפוש אחר תשובות לשאלותיו", נכתב בהספד בכתב העת לכימיה. "גם מי ששמעו את הרצאותיו שנה אחרי שנה תמיד מצאו בהן חידושים ואפילו חומר הלימוד הבסיסי ביותר שלו התעדכן כל הזמן".
מה היה אלמלא נפל במלחמה? "רפי לא הספיק להגיע לפריצת הדרך המדעית שוודאי היה יכול לעשות. הוא שינה את הגישה בתחום: עד אז חוקרי הקרקע ידעו בעיקר לתאר את סוגי הקרקעות באופן סיפורי, אבל רפי הכניס לתחום את ההיבט המתמטי והפיזיקלי, והביא תפיסות חדשות", מסכם כפכפי. "אין לי ספק שלו היה יכול להמשיך בדרכו המדעית הוא היה מייסד אגודה חזקה מאוד לחקר הקרקע והמים בישראל, דבר שאחרים כנראה לא היו מסוגלים לעשות".
איתי נבו, העורך הראשי של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
