הקשר בין עצמות החיות ליישובים הביזנטים בנגב

עצמות כבשים, עיזים, אנטילופה ותנין יאור, מספרים את סיפור עלייתו ונפילתו של הנגב הביזנטי לפני כ-1,500 שנה. הממצאים החדשים נחשפו במחקר של אוניברסיטת חיפה, שפורסם בכתב העת היוקרתי scientific report.

אזור החפירות בנגב(צילום: משלחת החפירות ערי הנגב הביזנטיות אוניברסיטת חיפה)

יישובי הנגב הביזנטי פרחו במאות ה-4-7 לספירה, עד לנטישתן במאה השביעית לספירה, עם הכיבוש האיסלאמי של ארץ ישראל. לפני כמה חודשים פרסם צוות המחקר של ערי הנגב הביזנטיות בראשותו של פרופ' גיא בר עוז ממכון זינמן באוניברסיטת חיפה כי קריסת הערים החל באמצע המאה השישית, עוד לפני הכיבוש המוסלמי. כעת מחקר חדש של צוות המחקר, שאותו הוביל פרופ' בר עוז יחד עם ד"ר נמרוד מרום, מצאו חיזוק נוסף לתיאוריה החדשה, באמצעות בדיקת עצמות בעלי החיים שנמצאו באשפות העיר.

במחקר נמצאו הבדלים משמעותיים בצריכת הבשר של התושבים בשלוש תקופות: סוף התקופה הרומאית ותחילת התקופה הביזנטית, התקופה הביזנטית וסוף הביזנטית ותחילת התקופה המוסלמית.

בתקופה הראשונה, הקדומה ביותר, בסביבות המאות ה-3-4 לספירה, עיקר העצמות שנמצאו הן של כבשים עם מעט עצמות של תרנגולות וכמעט ללא בשר ציד של חיות בר. בתקופה האמצעית, הפריחה הביזנטית, עיקר העצמות הן של עיזים כשניתן למצוא גם מיעוט של עצמות חזירים. בסוף התקופה הביזנטית, במאות ה-6-7 לספירה, שוב רוב העצמות הן של כבשים, אך יש עליה משמעותית בעצמות חזיר ובעצמות של חיות בר שניצודו וחיות המשק נשחטות בגיל צעיר ולא אופטימלי.

עבודות החפירה במקום(צילום: משלחת החפירות ערי הנגב הביזנטיות אוניברסיטת חיפה)

לדברי החוקרים, הממצאים מספרים במדויק את סיפור עלייתו ונפילתו של הנגב הביזנטי. "הכבשים זקוקות לכמות גדולה של מים ומרעה ובמדבר המשמעות של גידול כבשים היא בדרך כלל נדודים בין מרעה למרעה, כלומר, חברת נוודים, שמגדלת כבשים לאכילה או למסחר. הכבשים זקוקות לפחות מים ומרעה ולכן כדאי לגדל עיזים במדבר כשיש לך גם חקלאות. זוהי כלכלה יציבה יותר", נכתב במחקר.

בהתאם לכך התברר כי לפני הפריחה הביזנטית, החברה בנגב הייתה נוודית במהותה, בדומה לתרבות הבדואית המסורתית. בזמן הפריחה הביזנטית, כלכלת הישובים מתחזקת והם פנו לגידולי חקלאות נרחבים. החזרה לכלכלת כבשים, באמצע המאה ה-6, מעידה שוב כי בתקופה זו החברות בנגב מתחילות להתערער. אלא שזו התערערות ובסוף שקעה.

עצמות תנין(צילום: משלחת החפירות ערי הנגב הביזנטיות אוניברסיטת חיפה)

עצמות שהתגלו במקום(צילום: משלחת החפירות ערי הנגב הביזנטיות אוניברסיטת חיפה)

ריבוי עצמות חיות הבר מעיד שהכבשים כבר לא הספיקו עבור התושבים והם התחילו לצוד את חיות הבר. גם ריבוי עצמות החזיר מעידה על המצוקה: החזיר יכול לחיות ביישובים ללא אדמות מרעה מפני שהוא יכול להתקיים מפסולת ואחר כך להפוך בעצמו למזון. בין העצמות שנמצאו בתקופה זו מצאו החוקרים עצמות של אנטילופה (בובאל איילי) שנכחדה מהנגב. עד היום חשבו החוקרים שחיה זו נכחדה מהאזור במאה השביעית לפני הספירה, אך כעת התברר כי היא המשיכה להתקיים בנגב אלף שנים מאוחר יותר.