אג'נדה 22: מתקרבים לנקודת האל-חזור

415 חלקיקים של פחמן דו-חמצני למיליון חלקיקים באטמוספירה (415 ppm), נמדדו בשבוע האחרון לראשונה. זהו מספר קטן, אבל עם משמעות הרת גורל. הריכוז, נמדד על הר הגעש לואה בהוואי, שבו מתועד ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר מאז שנת 1958, שבה עמד על ערך של 315 ppm. הקו העליון, שמעליו אנו צפויים לתקופה חמה מאוד ושעל פי הערכות המומחים בתחום יהיה קשה לחזור ממנו חזרה, הוא קו ה-450 ppm.

אם נדמה היה לכם שכאן, אצלנו, במדינת ישראל, לא כל-כך אכפת לאנשים, מהציבור ועד לנבחרי הציבור, מההתחממות הגלובלית, אז מחקר בינלאומי חדש מוכיח שבאמת לא כל-כך אכפת לנו. המחקר, שבדק את המידה שבה התושבים במגוון מדינות רואים בהתחממות הגלובלית איום, מצא כי מדינת ישראל מדורגת במקום הראשון מלמטה, כלומר רק 38% מאזרחי ישראל רואים בהתחממות הגלובלית איום ממשי, לעומת ממוצע עולמי של 68%, או 59% מתושבי ארה"ב, 71% מתושבי איטליה ו-90% מתושבי יוון.

גרטה טונברג. מובילת מחאה עולמית(צילום: AP)

אבל המציאות טופחת על פנינו והפער בין מודעות לפעילות גדול מאוד. לכן, המאבק הציבורי העולמי בהתחממות הגלובלית עולה מדרגה. הנערה השבדית הצעירה, גרטה טונברג, מובילה לאחרונה מחאה מתוקשרת על אוזלת היד של העולם במאבק בהתחממות הגלובלית. פעילי סביבה מכל הגילאים מפגינים כבר זמן רב במרכז לונדון, בדרישה שממשלת בריטניה תתרום את חלקה להפסקת משבר האקלים, מחאה שהובילה בימים אלה להכרזה של הפרלמנט הבריטי על מצב חירום אקלימי. רבבות צעדו לאחרונה במצעדי האקלים והשתתפו באירועים שנערכו בעולם כולו לציון יום כדור הארץ. אך האם כל אלה מבשרים על שינוי?

לנושאים סביבתיים אין גבולות

ב"פסגת כדור הארץ" של האו"ם, שהתקיימה בריו דה ז'נרו בשנת 1992, הונחה על השולחן בפעם הראשונה המחויבות הבינלאומית לקידום פיתוח בר-קיימא, שמבוסס על שימוש מושכל ושוויוני במשאבי הטבע ועל ההבנה שהם מוגבלים. בכנס זה דיברו לראשונה לא רק על השפעת איכות הסביבה על האדם, אלא גם על ההשפעה שיש לאדם על איכות הסביבה. הפסגה הציבה במרכז גם את התפישה שלנושאים סביבתיים אין גבולות.

היא יצרה לראשונה את החיבור בין המקומי לגלובלי ואת החשיבות בפעולה משותפת של ממשלות, ארגונים אזרחיים וחברות עסקיות בתחום. המסמך המרכזי שהוגש במסגרתה היה "הצהרת ריו", ובה עקרונות לפיתוח בר-קיימא לצד תוכניות פעולה ברמה המקומית, הלאומית ובינלאומית. המסמך קבע סדר יום חדש במאה ה-21, ושמו "אג'נדה 21", ובבסיסו העיקרון: "פעל מקומי - חשוב גלובלי".

מחאת האקלים בלונדון(צילום: AFP)

עם זאת, אף על פי שעקרונות אג'נדה 21 התקבלו על ידי ממשלות רבות ואומצו ברמה המקומית, האזורית והלאומית, היישום שלהם היה איטי מאוד. יתרה מכך, בעוד שהמאמצים לשלב בין היבטים של סביבה ופיתוח היו עדיין בתחילתם, הפגיעה בסביבה הטבעית בקנה מידה עולמי הלכה והחמירה.

בשנת 2012, 20 שנים לאחר הוועידה הראשונה, התקיימה ועידה נוספת בריו דה ז'נרו, שכונתה "ריו 20+". האתגר שעמד אז בפני משתתפי הוועידה בהקשר של פיתוח בר-קיימא היה גידול האוכלוסין והעלייה המתמדת באיכות החיים בעולם מוגבל במשאבים. שאלת הגבלת הילודה, בעיקר במדינות נחשלות ומתפתחות, אמנם לא נידונה במישרין, מסיבות אתיות ודתיות, וכמוה גם לא הצורך בריסון תרבות הצריכה, אבל ההבנה כי כדור הארץ לא יוכל להמשיך לספק את כל צורכי החברה האנושית ולכן על מדינות העולם לנקוט צעדים משמעותיים לכיוון של "כלכלה ירוקה", שמבוססת על ניהול מושכל של משאבי טבע, הובילה את הדיונים בפסגה הזו.

בשנת 2015, קבע האו"ם, על בסיס העקרונות שהוסכמו בוועידת ריו 20+, אוסף של 17 יעדים לפיתוח בר-קיימא (Sustainable Development Goals-SDGs) תחת המסגרת של "אג'נדה 2030". בין היעדים: מיגור העוני והרעב והבטחת חיים בריאים ורווחה בכל גיל, שוויון בין המינים, שימור משאבים ימיים, הגנה על מערכות אקולוגיות יבשתיות, בניית תשתיות עמידות, פיתוח ערים גמישות ובנות קיימא ועוד. יתר על כן, לכל אחד מהיעדים הללו נקבעו תתי-יעדים ואינדיקטורים המאפשרים לעקוב אחר ההתקדמות שלהם.

בשנת 2015, ולאחר דיונים ממושכים, גם התגבש בוועידת האקלים שהתקיימה בפריז הסכם בינלאומי חדש להפחתת פליטות גזי חממה ולמיתון ההתחממות של כדור הארץ. ההסכם הציב כיעד את הגבלת העלייה בטמפרטורה בעולם עד סוף המאה (שנת 2100) בשתי מעלות, ביחס לתקופה שלפני המהפכה התעשייתית (סוף המאה ה-19), במקום עלייה של 4.5 מעלות בתרחיש של עסקים כרגיל, כלומר ללא פעולה. המשמעות בפועל היא הפחתה של כ-50% מהפליטות עד שנת 2050 יחסית לשנת 2010.

אולם דו"ח מצב הסביבה הגלובלי השישי של האו"ם, שנכתב על ידי מאות מדענים ועל בסיס מחקרים רבים, והוצג לפני כמה ימים, קבע שמצב הסביבה ממשיך להתדרדר וכי מרבית המדינות לא יכולות לעמוד ביעדים ובהסכמים עליהם הן חותמות. יחד עם זאת, השורה התחתונה של הדו"ח כוללת המלצות מוכרות לשינוי אורח חיים, תהליכי יצור ועוד, ללא שום בשורה חדשה.

פרופ' עדי וולפסון(צילום: דורית תבור)

ההידרדרות המתמשכת במצב של הסביבה הטבעית כתוצאה מהגידול באוכלוסיית העולם ומהעלייה באיכות החיים ובצריכה של משאבי הטבע, מראה באופן ברור שהניסיון ליישם את מודל הקיימות ואת יעדי האו"ם שהוצגו בפסגות השונות לאורך השנים, כשל.

אמנם נדמה כי ברור כיצד צריך להיראות סדר יום חדש לקראת המאה ה-22, כלומר מה צריכים להיות העקרונות של "אג'נדה 22": מעבר מכלכלה קווית לכלכלה מעגלית, דהיינו לכלכלה המבוססת על משאבים מתחדשים ומקומיים, שינוי של תרבות הצריכה, שינוי של תהליכי הייצור, תכנון עירוני אחר ועוד ועוד, אבל השאלה היא כבר מזמן לא מה אלה איך?

הדגש חייב להיות על חשיבה "בתוך הקופסה" ולאו דווקא "מחוץ לקופסה", ועל שינוי כיוון, שינוי הרגלים ושינוי ערכים. רק פעולות מידיות כגון צמצום הילודה, מעבר לתזונה צמחונית, מעבר לאנרגיות מתחדשות, מעבר לתחבורה המונית ומעבר לבניה ירוקה, יכלו להציל את המצב.

האם אפשר להתקדם קדימה ובו-זמנית ללכת אחורה? והאם אחרי שנגסנו מפרי עץ הדעת יש דרך חזרה? יש שיאמרו שאימפריות כבר קמו ונפלו, ואחרים יאמרו שיכול להיות שהחברה האנושית תצטמצם, תשתנה או תיעלם, אבל מה שבטוח שאנחנו קרובים לנקודת האל חזור, והחלטה לא לעשות כלום גרועה באותה המידה אם לא יותר.

http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0