נפטר חתן פרס נובל לפיזיקה, שגילה את הקווארק
פרופ' מארי גל-מן גילה חלקיק יסוד תת-אטומי שממנו בנויים ההדרונים במקביל לפרופ' יובל נאמן. ב-1969 זכה בפרס נובל לפיזיקה על מחקרו
פרופ' מארי גל-מן, שזכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1969 על הישגיו במיון החלקיקים התת-אטומיים ובהסברת המבנה הפנימי של הפרוטונים, הנייטרונים וחלקיקים אחרים - הלך לעולמו בגיל 89. הוא נפטר בביתו בסנטה פה שבניו מקסיקו.
גל-מן נולד ב-1929 למשפחה יהודית, שהיגרה לניו יורק. בצעירותו הוא נחשב ל"ילד פלא". הוא קיבל תואר ראשון בגיל 19, ותואר דוקטור בגיל 22 (מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, MIT).
ב-1952 החל לעסוק בחקר מבנה האטום ובמכניקת הקוונטים באוניברסיטת שיקגו, וב-1953 הציג תכונה קוונטית חדשה, שנקראה בפיו "מוּזרוּת" (strangeness), להסברת תופעות שלא נמצא להן הסבר לפני כן בהתפרקותם של מזונים מסוימים. ב-1961 הציע שיטה המבוססת על סימטריה מתמטית למיון משפחות החלקיקים הכפופים לפעולת הגומלין החזקה לפי תכונותיהם, שנקראה בפיו "דרך השמונה" (Eightfold Way; המושג לקוח מן הבודהיזם). יובל נאמן פיתח את השיטה בנפרד, באותה עת בערך.
לאחר זמן פרסמו השניים, במשותף, ספר בשם "דרך השמונה" שהציג את רעיונותיהם. בעקבות זאת פיתח גל-מן את מושג ה"קווארק" (מלה סתומה זו לקוחה מספרו של ג'יימס ג'ויס "סעודת האשכבה של פיניגן"), לתיאור חלקיק יסוד תת-אטומי שממנו בנויים ההדרונים. דרך השמונה ניבאה את קיומו של חלקיק שטרם נתגלה, עשוי קוורקים, ושמו אומגה מינוס (-Ώ). עם גילוי החלקיק במעבדה, ב-1964, נעשו דרך השמונה וההשערה הקוורקית מקובלות על הכול. ב-1967 נעשה גל-מן פרופסור במכון הטכנולוגי של קליפורניה.
ב-1993 פרש גל-מן מהוראה ומחקר הפיסיקה של אנרגיות גבוהות, וכעבור שנה פרסם ספר פופולרי שנעשה רב-מכר, "הקוורק והיגואר", שתורגם לעברית. הוא הצטרף למכון סנטה פה (Santa Fe), מכון פרטי שלא למטרת רווח בניו מקסיקו, העוסק בעיקר בחקר המורכבות - התנהגותן של מערכות מרובות משתנים, שיש בהן השפעות גומלין מרובות, ודרכי השתנותן לאורך זמן.
בעיסוקו זה הוא מביא לכלל ביטוי את תחומי התעניינותו המרובים והמגוונים, הכוללים - מלבד פיזיקה - את חקר הטבע והאבולוציה, בלשנות, תורת המידע, ארכיאולוגיה, היסטוריה ופסיכולוגיה. גל-מן נשא לאישה את מרגרט דאו ב-1955 (נפטרה 1981), ולשניים נולדו בן ובת. ב-1992 נישא שוב, למרשה סאותוויק.