כמה חם יהיה כאן בשנת ה-100 לישראל?
הבשורות הרעות: בשנת 2048, שנת המאה למדינת ישראל, אזור גוש דן צפוי לחוות עומס חום קיצוני בעקבות משבר האקלים. הבשורות הטובות: באמצעות תכנון עירוני נכון אפשר להקל משמעותית את ההתמודדות עם עומס החום
"ממחר: עומס חום כבד ברחבי הארץ". כמה פעמים נתקלתם לאחרונה בכותרת הזאת? נראה שיותר מדי. ב-30 השנים האחרונות נצפתה בישראל עלייה של טמפרטורת המקסימום היומית הממוצעת ב-2 מעלות צלזיוס. מדובר בחלק ממגמה ארוכת טווח של עלייה ב- 1.3 מעלות צלזיוס בטמפרטורה היומית הממוצעת בארץ בין השנים 1950 ל-2016 (זאת בשל התקררות מסוימת בין השנים 1950-1970), שאליה מצטרפת תחזית פסימית של התחממות נוספת של כ-2 מעלות נוספות במהלך ה-30 השנים הבאות, עד שנת 2050. נראה כי ההתחממות בישראל היא מהירה ומשמעותית מאשר הממוצע העולמי, שנאמד בכ- 0.9 מעלות צלזיוס לעומת העידן הטרום-תעשייתי.
עוד כתבות בזווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה :
תרופות מדכאות עקיצות
איפה ג'וליה רוברטס כשבאמת צריך אותה?
במקביל לשינוי האקלימי החזוי בישראל, צפוי לנו גם שינוי דמוגרפי - ועל פי ההערכות, אוכלוסיית ישראל צפויה למנות בשנת 2048 כ-15.2 מיליון תושבים (גידול של כ-72 אחוז ביחס להיום). גידול זה באוכלוסייה יתורגם ככל הנראה לגידול בכמות האוכלוסייה המתגוררת בערים, להגדלת צפיפות הבנייה בהן ובמקביל להקטנת שטחם של השטחים הפתוחים מחוץ לערים. כאשר מחברים יחד את שני התרחישים - התחממות והצטופפות - מתקבלת תמונה חמה, במיוחד כאשר מתמקדים במטרופולין הגדול בישראל, גוש דן.
שמונה חודשים בשנה עם עומס חום קיצוני
מחקר חדש, שאותו ערכו ד"ר אריאל פרוינדליך, אסתי חייטמן-פרקש וליהיא חן מהמכללה האקדמית אחווה, ושיוצג בוועידה השנתית למדע ולסביבה 2019 שתיערך השבוע בימים רביעי וחמישי באוניברסיטת תל אביב, בוחן כיצד העלייה העתידית החזויה של כ-3-2 מעלות בטמפרטורות המקסימום היומיות הממוצעות ב-2048, שנת המאה למדינת ישראל, תתורגם לעומס החום המורגש במרחב העירוני הבנוי של אזור גוש דן. "במחקר ניסינו לחזות בשינוי אקלימי מבחינה עירונית", מסביר ד"ר פרוינדליך, מרצה לקלימטולוגיה במכללת אחווה ובמכללת גבעת וושינגטון. "אמנם עלייה של 3-2 מעלות לא נשמעת גדולה במיוחד, אך לעלייה ה'קטנה' הזו יש משמעות לגבי התחושה התרמית שלנו ועומס החום במרחב".
התחושה התרמית היא הדרך הסובייקטיבית שבה אנו חשים חום וקור, והעומס התרמי הסביבתי כולל את ההשפעה של גורמי מזג אוויר, האקלים והסביבה על התחושה התרמית שלנו. פרוינדליך מסביר כי "התחושה התרמית של האדם אינה תלויה בהשפעתו של משתנה יחיד, אלא בהשפעה המשוקללת של שישה גורמים: טמפרטורת האוויר, הקרינה, הלחות היחסית והרוח, שהינם משתנים אקלימיים-חיצוניים, וכן רמת המטבוליזם של האדם וסוג לבושו, שהינם משתנים התלויים באדם עצמו".
במחקר נלקחו בחשבון גורמים סביבתיים נוספים מלבד טמפרטורת האוויר, הצפויים להשפיע על התחושה התרמית ועומס החום, ביניהם קרינת השמש, מהירות הרוח וצפיפות הבנייה באזור גוש דן. על מנת לחשב את כל הנתונים נעזרו החוקרים במודל ביו-מטאורולוגי ממוחשב הנקרא RayMan, המשקלל לתוכו נתונים אקלימיים וגיאוגרפיים שונים ונתוני שטח, ויכול לתת ביטוי ממשי לעומס החום הפועל על האדם בסביבה הפתוחה (כלומר, שאינה בתוך מבנה).
"במסגרת המחקר הרצנו את המודל על נתונים נוכחיים בגוש דן ונתונים סטטיסטיים 30 שנה קדימה, וניסינו להעריך מה יהיה עומס החום בתרחישים שונים, נוכחיים ועתידיים", אומר ד"ר פרוינדליך. "התייחסנו לשלושה תרחישים אפשריים: המצב הנוכחי באזור גוש דן מבחינת גודל האוכלוסייה וצפיפותה, תרחיש פסימי עתידי המתאר מצב שבו גידול האוכלוסייה החזוי ב-2048 הוא תוספת של כ-70 אחוז, ועקב כך צפיפות הבנייה תגדל מאוד בהתאמה, ותרחיש אופטימי הלוקח בחשבון את גידול האוכלוסייה החזוי, אך לצד ההנחה כי נעשו מראש צעדים תכנוניים נאותים המותאמים לעלייה הצפויה בטמפרטורות ובעומס החום בגוש דן".
עבור שלושת התרחישים הללו הורצו הדמיות של המודל, ואלה העלו כי בתרחיש הנוכחי, שבו תהיה עלייה של 3 מעלות, צפויים שישה חודשים עם עומס חום משמעותי, ומתוכם חודשיים עם עומס חום קיצוני - שבשקלול של נתוני קרינה, טמפרטורה, לחות ורוח למונחים של מעלות צלזיוס מתורגם לתחושה של 61 מעלות(!). בתרחיש עתידי פסימי, נמצאו 12 חודשים בשנה עם עומס חום משמעותי, ומתוכם שמונה חודשים עם עומס חום קיצוני. עומס החום העתידי בתרחיש זה נמצא כמעט כפול בהשוואה להווה. בתרחיש העתידי האופטימי, לעומת זאת, נמצאו רק 4-6 חודשים בשנה עם עומס חום משמעותי, שעומד בסך הכל על 33 מעלות צלזיוס, ובלא תופעות של עומס חום קיצוני - כלומר, שיפור של כ-45 אחוז בעומס החום עקב נקיטת צעדים מתאימים של עיצוב הסביבה העירונית.
לפי התוצאות יכלו החוקרים להסיק מהם השינויים התכנוניים בסביבה העירונית שביכולתם להיטיב את המיקרו-אקלים העירוני המקומי הצפוי. "הגענו להבנה שמהירות הרוח וההצללה מהווים גורמי מפתח בהפחתת עומס החום. בתרחיש הפסימי הונח שעקב הגידול בצפיפות הבנייה תיחסם זרימת הרוח ותפחת מהירותה, ובשילוב גורמים נוספים, עומס החום צפוי להיות קשה מאוד במהלך כל ימות השנה. לעומת זאת, בתרחיש האופטימי, שבו הונח כי יינקטו צעדים תכנוניים תואמי אקלים, למרות עליית טמפרטורת האוויר הצפויה, עומס החום יורד משמעותית ביחס לתרחיש הפסימי, ואפילו ביחס להווה".
סיפור של צל ורוח
מהם, אם כן, הצעדים תכנוניים תואמי-האקלים שיכולים להקל על התחושה התרמית לאור שינוי האקלים והעלייה הצפויה בטמפרטורות? לדבריה של ד"ר אורלי רונן מהמעבדה לחדשנות וקיימות עירונית בבי"ס פורטר ללימודי סביבה באוניברסיטת תל-אביב, "כיום מתחילה לחלחל המודעות שבעתיד הולך להיות כאן חם יותר ושהעיר גם תורמת לכך, לא רק בגלל משבר האקלים אלא גם בגלל התכנון העירוני כמו שהוא נראה כרגע". עוד היא מוסיפה כי "אחד הנושאים המרכזיים שיש לתת עליו את הדעת הוא צל במרחב העירוני, ונושא חשוב נוסף הוא משמעות קיומו של טבע בעיר ומחוץ לה במיתון החום. אנחנו יודעים לדוגמה שמשטחי דשא אינם יעילים בקירור כיוון שהם פחות סופגים את החום".
לדבריה מוסיף ד"ר פרונדליך כי "לפי ממצאי המחקר הנוכחי, תכנון אקלימי אופטימלי במרחב העירוני עשוי להפחית את העומס התרמי בסדר גודל של כ-50 אחוז. יש חשיבות רבה לקיום מסדרונות רוח במרחב העירוני ללא חסימה של זרימת הרוח, כמו כן, יש חשיבות להצללה יעילה במרחב העירוני: יש לתכנן הצללה מלאה היכן שניתן, תוך שילוב של משטחי שמש וצל לסירוגין באופן שבו יוכלו האנשים לבחור היכן לשהות, בהתאם לתנאים ולעונה. מומלץ להשתמש בבנייה בחומרים בעלי כושר החזרה גבוה של קרינת שמש (חלקים ובהירים), או אף לצבוע בצבעים בהירים היכן שניתן. לאור כל זאת אנחנו ממליצים שקובעי המדיניות השונים ומתכננים יתנו דעתם לנושאים ולדגשים האלה בבואם לשבת על התכנון העירוני והאזורי העתידי במדינת ישראל".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
לפנייה לכתב/ת 
