בוטל מכרז להפעלת מחצבה ליד יישובים בגליל
השופט גדעון גינת קבע כי מתבצע מכרז לתקופה ממושכת "מבלי שניתן פתחון פה מראש למי שנפגעים מפעילותה של המחצבה". עורך הדין המייצג את העותרים משפרעם ומביר אל מכסור אמר: "הכסף יילך למועצה אזורית יהודית והזיהום לתושבים ערבים"
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל עתירה שהגישה עיריית שפרעם ו-22 מתושבי העיר והיישוב הסמוך ביר אל-מכסור שבגליל התחתון כנגד מכרז שפרסמה רשות מקרקעי ישראל להפעלת מחצבת חנתון. מדובר במחצבה המופעלת זה שנים על-ידי הנסון ישראל בע"מ ומצויה בצמוד למספר שכונות מגורים בשני היישובים. המחצבה עצמה מצויה בתחום השיפוט של המועצה האזורית משגב. המכרז פורסם ב-14 במרץ 2018, כך שהזוכה תחליף את הנסון לתקופה של 15 שנה, עם אופציה להארכת תקופת ההפעלה בחמש שנים נוספות.
העותרים טענו כי תנאי המכרז לא לקחו בחשבון את זכותם לאיכות חיים ומכיוון שכך מדובר בתנאים בלתי מידתיים. המשיבים טענו, כי המכרז עומד בדרישות המידתיות וכי פסק-דינו של בית-המשפט לא אמור להחליף את שיקול הדעת של הרשויות.
השופט גדעון גינת הגדיל לעשות וקיים ביקור במקום, בנוכחות כל בעלי-הדין והגורמים המקצועיים מטעמם, ביקור שתועד והוקלט במלואו. בפסק הדין קבע השופט, שעל רשות מקרקעי ישראל לבחון את זכותם של התושבים ביישובים סמוכים לאיכות הסביבה.
השופט גינת הזכיר פסק דין של בית משפט בהולנד שקבע, כי זכות לאיכות הסביבה היא זכות יסוד המוקנית לכל אדם. "קביעת תנאים למכרז מבלי שניתנה הזדמנות, מראש, לתושבים הנפגעים להעלות את טענותיהם בפני המשיבה ולנסות לשכנע אותה לקבוע תנאים נוספים במכרז, שיבטיחו את צמצום הפגיעה בהם, היא הפרה של כללי הצדק הטבעי, ועקרון השימוע המחייב את המשיבה... המשיבה מבצעת כיום הליך של מכרז לתקופה ממושכת... מבלי שהיא נותנת פתחון פה מראש למי שנפגעים מפעילותה של המחצבה. קשה להעלות על הדעת פגיעה קשה יותר בזכות השימוע", כתב השופט גינת.
השופט הורה על ביטול המכרז תוך חיוב רשות מקרקעי ישראל בתשלום הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עורך-דין בסך 64 אלף שקלים. עורכי-הדין אורי קידר ועידן שחם ייצגו את העותרים. עורכת-הדין אורלי מירון-שקד, סגנית בכירה א' בפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי), הופיעה בשם רשות מקרקעי ישראל והמשרד להגנת הסביבה, עו"ד יעקב קורין ייצג את המועצה האזורית משגב.
עו"ד אורי קידר מסר בתגובה להחלטה: "אנו שמחים מפסיקת בית המשפט. הקושי שלנו היה שהרגשנו שרשויות המדינה לא קשובות לסבל העמוק שנגרם לתושבים. אי אפשר היה להפריד את ההרגשה מהמעמד הסוציו-אקונומי של התושבים. אמרתי לשופט 'תדמיין שהיו עושים את המחצבה בשכונת דניה בחיפה'. המחצבה לא הייתה נשארת יום אחד. בגלל שאלה תושבים משפרעם, ערבים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך אפשר להקים? את כל הכסף מהמחצבה מקבלת מועצה אזורית יהודית חזקה ואת כל הזיהום אוכלים התושבים של שני היישובים הערבים".
לפנייה לכתב/ת 
