יום החוב האקולוגי: מעכשיו אנחנו במשיכת יתר
ב-29 ביולי ציינו בעולם את היום שבו סיימנו לכלות את כמות משאבי הטבע שכדור הארץ מייצר במהלך שנה שלמה. בעבר ציינו את היום הזה בנובמבר. אז מה אפשר לעשות כדי לעזור לכדור שלנו?
התחממות גלובלית ושינויי אקלים, הידלדלות המגוון הביולוגי והכחדת מינים, זיהום אוויר ושימור משאבי טבע, הם רק חלק מהמושגים הסביבתיים שאנחנו שומעים חדשות לבקרים, ולא תמיד יודעים לכמת או "להרגיש" אותם. למדידה ולהערכה של שינויים ותהליכים יש חשיבות מרכזית בניהול נכון של התהליך ובהובלת שינוי, כמאמר הפתגם המפורסם "אם אתה לא יכול למדוד את זה, אתה לא יכול לנהל את זה".
גם הוועדה המיוחדת לפיתוח בר-קיימא של האו"ם טענה: "אנו מודדים מה שאנחנו מעריכים ומעריכים את מה שאנחנו מודדים". יתרה מכך, מדידה שכזו מאפשרת גם להנגיש את הידע ואת המשמעות של התהליכים השונים לציבור הרחב, ולפרוט אותם למושגים יומיומיים יותר. לכן, לאורך השנים פותחו מדדים סביבתיים שונים, המתייחסים הן למשאבים המשמשים בתהליכים והן לחומרים הנפלטים במהלך התהליכים.
אחד המדדים למצב הסביבה הטבעית וליחסי הגומלין בין האדם לסביבה, הוא מדד החוב האקולוגי, וכדי להפוך אותו לערך ברור ונגיש, החליט הארגון Global Footprint Network לציין את יום החוב האקולוגי או יום החריגה האקולוגי (Overshooting day).
יום זה, שחל השנה ב-29 ביולי מציין את התאריך שבו סיימנו לכלות את כמות משאבי הטבע שכדור הארץ מייצר במהלך שנה שלמה. כלומר, לקח לנו שבעה חודשים לבזבז את המשאבים שהטבע מייצר ומספק לנו בשנה, וביניהם מים, מזון, דלק ועוד ועוד, ומסוף חודש יולי אנחנו צורכים משאבים "על החשבון" ונכנסים למינוס.
אולי זה לא מפתיע אתכם, הרי אנחנו במרוץ צריכה אין סופי מחד, ומאידך אנחנו גוזלים עוד ועוד שטחיים טבעיים, אבל המדד הזה מראה לנו עד כמה התופעה חריפה, כי לפני 40 שנה צוין יום החוב האקולוגי בתחילת נובמבר, ומשנה לשנה אנחנו צורכים יותר ויום החוב האקולוגי מגיע מוקדם יותר.
דרך אגב, אם היינו מחשבים את יום החוב האקולוגי בהנחה שכל תושבי כדור הארץ היו צורכים משאבים כמו תושבי ישראל, אז היינו מציינים את היום כבר אחרי ארבעה חודשים, כלומר ב-3 במאי. המשמעות היא שאנחנו צורכים כמעט פי 1.75 משאבי טבע מהממוצע העולמי.
יום החוב האקולוגי, מחושב באמצעות חלוקה של "קיבולת המשאבים הטבעיים" ב"טביעת הרגל האקולוגית" של כלל האנושות, והכפלה של שבר זה במספר הימים בשנה. קיבולת המשאבים הטבעיים לוקחת בחשבון את סך השטח היבשתי והימי שמשמש לקיים את בעלי החיים והצמחים בטבע, לרבות האדם, כלומר יערות, שטחי מרעה, ימים ואגמים ועוד. למעשה מדובר בשטח הדרוש לספק את כלל המוצרים והשירותים שהטבע מספק, המכונים "שירותי המערכת האקולוגית".
שירותים אלה נחלקים לארבע קטגוריות: (1) שירותי אספקה, הכוללים מוצרים כמו מזון וסיבים; (2) שירותי הסדרה, כגון ויסות טמפרטורה ולחות; (3) שירותי תמיכה, לרבות ניקוי אוויר או מים וְהַאֲבָקָה; (4) ושירותים תרבותיים-רוחניים, למשל מקור להשראה ולמחשבה לאדם ומקום לנופש ומנוחה.
"טביעת הרגל האקולוגית", או "המדרך הסביבתי", מחשבת את השטח הדרוש כדי לשמור על אורח החיים של אוכלוסייה או של אדם. במדד זה מוטמעים אינדיקטורים שמודדים את הצריכה של משאבי טבע, כלומר את השטח הדרוש לספק את המזון, האנרגיה והמוצרים שאנו צורכים, לצד השטח הדרוש למגורים, לפנאי ולטיפול באשפה ובשפכים שאנו מייצרים. באמצעות טביעת הרגל האקולוגית אפשר להשוות בין ההשפעה הסביבתית של מדינות שונות. למשל, אם היינו חיים לפי הצריכה של תושבי ארה"ב, היו דרוש לנו שטח פי חמש וחצי מהשטח של כדור הארץ, כלומר 5.5 כדורי ארץ. במקרה של גרמניה מדובר על 3 כדורי ארץ ובהודו רק 0.7 כדורי ארץ, כאשר הממוצע העולמי הוא 1.75 כדורי ארץ, דהיינו חסר לנו עוד שלושת רבעי כדור ארץ כדי להיות מאוזנים.
יחד עם זאת, הקושי למדוד את השטח הנדרש לקיום שירותי המערכת האקולוגית, כמו גם העובדה שטביעת הרגל האקולוגית לא מכמתת גורמים חברתיים-כלכליים המשתנים בין מדינות, ולא לוקחת בחשבון את האיכות של התהליכים, מעלה התנגדויות שונות לשיטות חישוב אלה. לכן, גם יש מחלוקת לגבי השיטה לחישוב יום החוב האקולוגי. אבל על עובדה אחת עין עוררין, אנחנו צורכים הרבה יותר ממה שהטבע מייצר. יתרה מכך, צריכת יתר שכזו מובילה לפגיעה ביכולת של הטבע לחדש משאבים בעתיד, וחוזר חלילה.
איך אפשר לחסוך?
אז מה אפשר לעשות כדי להוסיף לנו עוד ימים לחשבון, ועל מנת להשוות בין הצריכה של המשאבים על ידי האנושות לייצור של המשאבים על ידי טבע. ראשית אפשר להפחית את צריכת הבשר מהחי. חיסכון של 50% מצריכת הבשר בשנה ומעבר לצריכה צמחונית יניבו עוד 15 ימים או חצי חודש. גם שינויים בהרגלי הנסועה יסייעו. החלפה של 50% מהנסיעות ברכב פרטי בנסיעות בתחבורה ציבורית, בהליכה או בנסיעה באופניים תוסיף לנו 11.5 ימים.
גם נטיעה של 3.5 מיליון קמ"ר יערות, כמעט כמו שטח תת היבשת הודו, תוביל לרווח של עוד 8 ימים. לצד אלה, הקטנת גידול האוכלוסין, באופן כזה שלכל משפחה שניה יהיה ילד אחד פחות, יניב רווח של עוד חודש. אך מעל לכל, אם היינו מפחיתים את צריכת האנרגיה המבוססת על דלקים מחצביים, קרי פחם, נפט וגז טבעי, בחצי, היינו מרוויחים 93 ימים, כלומר 3 חודשים שלמים, ובמקום לציין את יום החריגה האקולוגי ב-29.7.19, הינו מציינים אותו בתחילת נובמבר.
כל הפתרונות הללו יובילו גם להפחתת פליטות גזי חממה ולמיתון ההתחממות הגלובלית, כמו גם להפחתת זיהום האוויר, הקרקע ומקורות המים.
יום החוב האקולוגי הוא מדד אחד מני רבים המבקש להמחיש את חוסר האיזון בין המצוי לרצוי, בין הצריכה לייצור ובינינו לבין הטבע. המשמעות הפשוטה היא שאנחנו במינוס אחד גדול, ושלמעשה אנחנו צורכים משאבים שאין לנו.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד " (פרדס, 2016).
לפנייה לכתב/ת 
